פסק-דין בתיק הפ 967/06

רקע

נירה קולודני (להלן: "החייבת") וילדיה נעמי ורון (להלן: "המבקשים") רשומים בפנקס המקרקעין כבעלים של בית ברחוב המאבק 42 ברמת השרון הידוע כגוש 6614 חלקה 135 תת חלקה 2 (להלן: "הנכס").

ביום 15.1.02 נכרת הסכם בין החייבת לבין ארנון קולודני (להלן: "ארנון") ממנו התגרשה החייבת בהתאם להסכם גירושין משנת 1986, לבין המבקשים, לפיו הסכימו המבקשים לשעבד את זכויותיהם בנכס להבטחת פירעון הלוואה בסך 200,000$ שביקשה החייבת ליטול ממוסד בנקאי, אותה התחייבה החייבת לפרוע תוך שנתיים (להלן: "הסכם השיעבוד").

בסמוך נטלה החייבת הלוואה בסך 880,000 ש"ח מבנק דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), ובפנקס המקרקעין נרשמה משכנתה מדרגה ראשונה לטובתו על הזכויות בנכס.

החייבת לא פרעה את ההלוואה תוך שנתיים ובין החייבת לבין המבקשים וארנון נכרת הסכם בוררות לפיו מינו את עו"ד אלי דורון לדון בסכסוך (להלן: "הסכם הבוררות")

ביום 30.8.04 ניתן פסק בורר בו נקבע כי החייבת הפרה את הסכם השעבוד והיא חוייבה להסיר את השיעבוד על הנכס תוך שלושה ימים שאם לא כן יועברו זכויותיה בדירה, למעט זכות המגורים, למבקשים (להלן: "פסק הבורר").

ביום 24.11.04 אישר בית המשפט את פסק הבורר.

ביום 20.12.04 נרשמה על זכויות החייבת הערת אזהרה לטובת המבקשים (להלן: "הערת האזהרה").

ביום 27.12.04 הגיש בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") לבית משפט השלום בפר סבא תביעה כספית נגד וילה פולק בע"מ (להלן: "וילה פולק") והחייבת אשר החזיקה במניות וילה פולק  וערבה לחובותיה (ת.א 8321/04). במסגרת התביעה האמורה ניתן ביום 18.1.05 צו עיקול על זכויות החייבת בנכס, וביום 20.1.05 נרשם צו העיקול בפנקס המקרקעין (להלן: "העיקול").

בתובענה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי לחייבת אין זכויות בנכס ולהורות על ביטול  העיקול.

לאחר הגשת התובענה הסכימו הצדדים להסרת העיקול בכפוף להפקדת סך של 425,000 ש"ח בנאמנות בידי עו"ד גלית קרנר, אשר תמסור את הסכום האמור לאחד הצדדים, בהתאם להכרעה בתובענה.

הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 14.1.07 (בשא 26258/06).

בסמוך התקשרו החייבת והמבקשים עם ולירו זהרי בהסכם מכר לפיו נמכר הנכס תמורת  540,000$  (מוצג 1).

טענות המבקשים

המבקשים הסכימו לשעבד את זכויותיהם בנכס לצורך נטילת הלוואה בסך 200,000$ לפיתוח עסקיה של החייבת בכפוף לכך שהחייבת תפרע את ההלוואה תוך שנתיים, ובהתאם נכרת הסכם השיעבוד.

משלא עמדה החייבת בהתחייבותה לפרוע תוך שנתיים את ההלוואה שנטלה מבנק דיסקונט הוסכם על בירור הסכסוך המשפחתי במסגרת בוררות.

הבורר שמונה מצא שהחייבת הפרה את התחייבותה ועל פי פסק הבוררות הועברו זכויות החייבת בנכס למבקשים. לאחר אישור פסק הבוררות על ידי בית המשפט נרשמה בפנקס המקרקעין הערת האזהרה.

העיקול נרשם בפנקס המקרקעין ביום 20.1.05 לאחר רישום הערת האזהרה ועל כן אין בו כדי לפגוע בזכויות המבקשים.

טענות הבנק

לטענת הבנק, ארנון והחייבת פעלו למילוט זכויותיה של החייבת בנכס מפני נושיה העתידים לבוא. בהתאם, חתמו על הסכם השיעבוד בידיעה שהחייבת לא תוכל לעמוד בתנאיו ובכך יוברחו זכויותיה בנכס מפני נושיה.

הבורר מונה על ידי בא כח המבקשים, עו"ד אורלנסקי, הליכי הבוררות התנהלו ימים ספורים לפני סגירת המסעדה של החייבת וזמן קצר קודם להגשת תביעת הבנק. בפסק הבורר ניתנה לחייבת ארכה של שלושה ימים בלבד להסיר שעבוד אותו לא הצליחה להסיר בשנתיים. עוד נקבע בפסק הבוררות כי אף שזכויות החייבת בנכס יועברו לכאורה למבקשים תהיה החייבת זכאית להתגורר בנכס כל חייה. מכאן, שהליך הבוררות היה אף הוא שלב בתוכנית שנרקמה להצלת זכויותיה של החייבת בנכס מפני נושיה.