פסק-דין בתיק הפ 928/06

רקע כללי

1.         קבוצה של דיירים ביקשה להקים בניין (להלן: " הדיירים" או " רוכשי הדירות") ולצורך זה התקשרה נציגות הדיירים עם המבקשת, א.ב. גרוסמן בע"מ, שהינה חברה קבלנית (להלן: " המבקשת") בהסכם מיום 8/7/96 לביצוע הבניה (להלן: " ההסכם"). ואמנם הוקם בניין שהוא בן 8 קומות ו-16 דירות ברחוב ההגנה 46א ברחובות, אשר בנייתו נסתיימה בשנת 1998 (להלן: " הבניין"). המבקש 2, עדו גרוסמן, חתם על ההסכם כערב להתחייבויות המבקשת (להלן: " המבקש").

            משנתגלעו חילוקי דעות בין הדיירים בבניין לבין המבקשת בנוגע לאיכות הבנייה וליקויי בניה הנטענים על ידי הדיירים, פנו הצדדים להליך של בוררות כאמור בסעיף 30 להסכם, וזו התקיימה בפני עו"ד חיים צורף (להלן: " הבוררות" ו" הבורר", בהתאמה). מלכתחילה היו הצדדים לבוררות 16 רוכשי הדירות בבניין ונציגות הבית המשותף מן הצד האחד, והמבקשים מן הצד השני. לאחר מכן הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו נותרו כתובעים 10 מרוכשי הדירות ואילו 6 מהרוכשים שהיו תובעים מלכתחילה הסתלקו מהליך הבוררות. המבקשת מצידה הגישה כתב תביעה שכנגד שבו טענה שהדיירים הם שגרמו לה נזקים כספיים, בין היתר עקב איחור במסירת תכניות הבניה ותכניות המשך וגרימת נזקים במזיד על ידם לדירות ולשטחים הציבוריים. בטענות אלה ואחרות הפנו המבקשים גם הודעת צד ג' כלפי הדיירים.

2.         הליכי הבוררות החלו ביום 24/4/01, וכפי שנאמר בפסק הבוררות - ואיש מהצדדים אינו טוען אחרת - ההליכים עוכבו פעמים רבות בשל ניסיונות הצדדים להתפשר ביניהם. משניסיונות אלה לא צלחו, חודשו הליכי הבוררות - ישיבת הוכחות אחרונה התקיימה ביום 11/9/05, שלאחריה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בכתב. סיכומים אחרונים הוגשו ביום 22/1/06 ופסק הבוררות ניתן ביום 7/6/06 (להלן: " פסק הבוררות").

הבורר ציין כי התעכב במתן פסק הבוררות בשל פציעה שארעה לו בתאונה, אך עם זאת הוסיף כי הוא סבור שהאיחור לא היה מוגזם בהתחשב בפציעתו, בחגים ובחומר הרב, וגם לא בהשוואה לעיכובים שנגרמו בעטיים של  הצדדים "אשר עצרו את מהלך הבוררות בניסיונות שווא".

כל אחד מהצדדים צירף לכתבי הטענות שהגיש, חוות דעת הנדסיות מטעמו. במהלך הבוררות מינה הבורר בהסכמת הצדדים את המהנדס מר חיים פלג כמומחה מוסכם לבדיקת טענות הצדדים ועריכת חוות דעת הנדסיות בהתייחס למצב הליקויים הנטענים, לפני ולאחר ביצוע עבודות תיקון על ידי המבקשת (להלן: " המומחה"); והלה אמנם ערך חוות דעת כאמור.

כפי שציין הבורר בפסק הבוררות, נתקיימו בפניו שורה של ישיבות שבהן נשמעו עדויות הדיירים על ידי נציגם, עדות המבקשת על ידי מנהלה, וכן נחקרו עורכי חוות הדעת ההנדסיות. בנוסף הגישו הצדדים לבורר תצהירי עדות ראשית.

ביום 7/6/06 נתן הבורר את פסק הבוררות כאמור, שבו חייב את המבקשים בפיצוי לרוכשי הדירות כדלקמן: סכום של 25,000 ש"ח לכל אחד מ-13 בעלי הדירות בבניין וסכום של 40,000 ש"ח לכל אחד מ-3 בעלי הדירות הנותרות בבניין, ובסה"כ פסק פיצוי לכל 16 רוכשי הדירות. בפסק הבוררות נאמר בין היתר, כי הפיצוי שפסק הבורר לכל אחד מרוכשי הדירות הינו בגין ליקויים שלא תוקנו וכולל גם פיצוי "על נזק כללי שנגרם להם על ידי אי ביצוע התיקונים במועד ועל אי הנוחות שנגרמה להם בתקופת התיקונים". כן פסק הבורר פיצוי בסך 100,000 ש"ח לנציגות הבית המשותף לצורך ביצוע התיקונים והליקויים כפי שפורטו בדו"ח המומחה לגבי הרכוש המשותף (ראו: סעיף 26א,ג וסעיף 27א,ב,ג לפסק הבוררות). התביעה הנגדית שהגישה המבקשת נדחתה וכך גם ההודעה שהפנתה לצדדים השלישיים, משנקבע שאין בהן ממש וכי נראה כי לא הוגשו אלא כמשקל נגד לתביעת הדיירים.

בפניי בקשתם של המבקשים לביטול פסק הבוררות שהוגשה בתיק הפ 928/06 (להלן: " בקשת הביטול"), ואילו הדיירים עותרים לאישור הפסק במסגרת תיק הפ 825/06.

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה ההכרעה תינתן על יסוד החומר שבתיק בית המשפט, ללא חקירות וסיכומים (ראו: פרוטוקול מיום 17/6/07).

טענות המבקשים ועילות הביטול עליהן נסמכת בקשת הביטול

3.         המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הבוררות, ראשית דבר משום שהבורר העניק סעד כספי לכל 16 רוכשי הדירות בעוד ש-6 מהרוכשים לא עתרו כלל לסעד כלשהו, והראיה - שששת הרוכשים הללו אף לא נזכרו בסיכומים. נותרו אפוא 10 רוכשים, שגם ביחס ל-6 מאלה היה על הבורר להימנע מפסיקת פיצוי כספי כלשהו, שכן שלושה מהם לא הגישו תצהירים ולא נחקרו, ושלושה נוספים לא איפשרו למומחה שמונה להיכנס לדירותיהם ולערוך חוות דעת מסכמת לאחר תיקונים שבוצעו. לשיטת המבקשים, יוצא כי רק ביחס ל-4 מתוך 16 רוכשי הדירות היה בידי הבורר לפסוק פיצוי וכי גם בנוגע אליהם הפיצוי שנפסק גבוה לאין שיעור מן המגיע ואף מן הסכום הנתבע, תוך שהבורר התעלם מהתיקונים שבוצעו בדירות.

            עוד טוענים המבקשים כי הפיצויים שפסק הבורר לכל אחד מרוכשי הדירות כוללים רכיב של עגמת נפש אף שאיש מהם לא עתר לפיצוי בראש נזק זה.

            משכך, לטענתם "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות" - וזו עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: " החוק"); וכן "קימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד" - עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק.

            טענה אחרת שבפי המבקשים היא ש"הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו" - עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק. זאת משום שלטענתם נמנע הבורר מלהתייחס לטענותיהם שלפיהם על פי הוראות ההסכם המבקשת היתה "קבלן מבצע" בלבד ואין לראות בה כאחראית לשלבים תכנוניים ולפיקוח צמוד - ומשכך אינה נושאת באחריות לליקויים שנמצאו. בחייבו את המבקשים בפיצוי כספי בגין ליקויים שאינם בתחום אחריותה, כטענת המבקשים, אף חרג הבורר מסמכותו.

הבורר לא הכריע לגישת המבקשים גם בטענתם בדבר אי מתן הזדמנות נאותה למבקשת לתקן את הליקויים. נקודה נוספת שנותרה בלא הכרעה, לטענת המבקשים, היא ערך תיקון הליקויים שנותרו בדירות וברכוש המשותף - באשר המומחה לא נתן הערכה כספית של הליקויים בדו"ח שערך והתוצאה היא שלבורר לא היו כלים לפסיקת גובה הפיצוי וזה נקבע על ידו באופן שרירותי.

לבסוף המבקשים טוענים כי יש לבטל את פסק הבוררות גם משום ש"הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו" - עילת ביטול לפי סעיף 24(8) לחוק. זאת באשר בהסכם נקבע כי על הבוררות להתחיל ולהסתיים בתוך 30 ימים, ולא רק זאת שהבוררות התארכה על פני שנים אלא שפסק הבוררות ניתן על ידי הבורר כחמישה חודשים לאחר הגשת הסיכומים על ידי הצדדים.

אף שהמבקשים מאזכרים בבקשת הביטול גם את התביעה הנגדית שהגישו, למעשה אינם טוענים כל טענה של ממש לעניין דחייתה של זו על ידי הבורר, והוא הדין גם בנוגע להודעה לצדדים השלישיים.

טענות המשיבים