פסק-דין בתיק הפ 917/05

1.         ביום 1/8/05 הגישה ניצנה ייזום ושינוע בע"מ (להלן: " ניצנה" או " המבקשת") לבית המשפט את המרצת הפתיחה בה עסקינן, ובה היא עותרת למתן צו שיורה על בטלותו של חוזה הרשאה שנחתם בין המשיבה 1, רשות שדות התעופה (להלן: " הרשות"), לבין המשיבה 2, חברת אשדוד בונדד בע"מ (להלן: " אשדוד בונדד"), להפעלת מסוף מטענים למוצרי חקלאות בתנאי קירור בנמל התעופה בן גוריון (להלן: " המסוף"). בהמשך לכך, ניצנה עותרת למתן צו שיקבע כי עם ביטול החוזה להפעלת המסוף, שנחתם כאמור בין הרשות לבין אשדוד בונדד, על הרשות להתקשר עם המבקשת בחוזה הרשאה חדש להפעלתו.

המבקשת צירפה לעתירתה כמשיבות אף את אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ (להלן: " אגרקסקו") ואת בית אריזה אביב לפרחים בע"מ (להלן: " אביב"), אשר עושות שימוש תדיר בשירותי המסוף במהלך עסקיהן הרגיל. 

             במסגרת תשובותיהם להמרצת הפתיחה, העלו המשיבות שלל טענות מקדמיות, וביניהן טענה בדבר חוסר סמכותו הענינית של בית משפט זה לדון בתובענה, וכן טענות לגופו של ענין. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 2/1/06 הסכימו הצדדים כי בית המשפט ידון תחילה בשאלת הסמכות הענינית וכי יעשה כן על סמך טיעוניהם כפי שפורטו בכתבי הטענות.

            על כך החלטתי זו.

הצדדים לתובענה

2.         המבקשת היא חברה שעיסוקה, בין היתר, בשינוע מטענים ומכולות במעברי הגבול של ישראל (ראו סעיף 1.10 לתצהירו של יוסף בנטוב המשמש כמנהל בניצנה, להלן: " בנטוב").

הרשות היא תאגיד סטטוטורי, שהוקם לפי חוק רשות שדות התעופה, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק הרשות"). על פי סעיף 5(א)(1) לחוק זה, אחד מתפקידיה העיקריים של הרשות הינו:

" להחזיק, להפעיל, לפתח ולנהל את שדות התעופה המפורטים בתוספת (להלן - שדות התעופה של הרשות), לבצע בהם פעולות תכנון ובניה ולתת בהם שירותים נלווים לכל הפעולות האלה;"

בהקשר זה הרשות אמונה אף על הפעלת המסוף בנמל התעופה בן גוריון, ומפקחת על מתן שירותי שינוע בקירור לגופם העוסקים בייצוא תוצרת חקלאית.

3.         המסוף הוקם בשנת 1973 על ידי אגרקסקו, הנחשבת ליצואנית המובילה בישראל של תוצרת חקלאית לשווקים שונים בחו"ל, והוא הופעל ונוהל על ידה מאז במשך שנים רבות (ראו סעיפים 4-5 לתצהירו של יעקב לובינסקי, מנהל אגף תובלה באגרקסקו, להלן: " לובינסקי"). ואולם בפסק הדין שניתן ביום 20/10/03 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ה' גרסטל) כי הרשות אינה רשאית להאריך עוד את החוזה עם אגרקסקו להפעלת המסוף; וכי על פי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, עליה לפרסם מכרז להפעלתו - לא יאוחר מיום 31/1/04 (ראו סעיפים 3-6 לתצהירו של אלכס חן, ראש אגף פיתוח עסקי ברשות, להלן: " חן"; וכן ה"פ 1340/00 בית אריזה אביב לפרחים בע"מ ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח', תק-מח 2003 (3) 9728, להלן: " פרשת אביב"). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (ע"א 10782/03 אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ נ' בית אריזה אביב לפרחים בע"מ ואח', תק-על 2004 (3) 2650).

ואמנם, בחודש פברואר 2004 פרסמה הרשות מכרז פומבי להפעלת המסוף, אותו כינתה "מכרז 01-04-B" (להלן: " המכרז", ראו נספח א לתצהיר בנטוב). ביום 12/10/04 הודיעה הרשות לאשדוד בונדד, חברה שעיסוקה משך שנים רבות היה במתן שירותי מסוף בתחום הימי, כי היא זכתה במכרז לניהול והפעלת המסוף (ראו נספח א לתצהירו של שלמה כהן, מנכ"ל אשדוד בונדד, להלן: " כהן"), ובחודש אוקטובר 2004 נחתם בין הצדדים חוזה הרשאה מכוחו החלה אשדוד בונדד ביום 1/1/05 בהפעלת המסוף (להלן: " חוזה ההרשאה") (ראו סעיפים 1-2 לתצהירו של כהן).  

אביב הינה חברה מובילה ליצוא פרחים, אשר נמנית עם לקוחותיה של אשדוד בונדד.

 יצוין כי גם אגרקסקו, מעת שחדלה מניהול והפעלת המסוף כפי שנזכר לעיל, הפכה לצרכנית העיקרית של שירותי המסוף וללקוחה מרכזית של אשדוד בונדד.

תמצית העובדות וטענות הצדדים בתובענה

4.         המבקשת השתתפה כמציעה במכרז הרשות להפעלת המסוף (ראו הצעתה, נספח א2 לתצהירו של בנטוב), אך הצעתה נדחתה על ידי ועדת המכרזים של הרשות בפני הצעתה של אשדוד בונדד. אין מחלוקת כי המבקשת מוקמה במקום השני במכרז מבין חמש החברות שהתחרו בו.

            ביום 2/11/04, בסמוך לאחר פרסום תוצאות המכרז, פנתה המבקשת לבית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב ועתרה לפסק דין שיאסור על הרשות להתקשר עם אשדוד בונדד בחוזה ההרשאה, בטענה כי הצעתה של האחרונה לוקה בחוסר סבירות קיצוני; וכן עתרה לצו שיורה כי עם פסילתה של אשדוד בונדד מהמכרז, המבקשת היא הזוכה בו (ראו נספח ה1 להמרצת הפתיחה, עת"מ 2811/04). ואולם, בהמלצתו של בית המשפט בעתירה המנהלית (כב' השופט י' זפט), החליטה ניצנה על משיכת העתירה טרם שזו נתבררה (ראו סעיפים 4.1-4.8 לתצהירו של בנטוב). 

5.         בתובענה דנן, המבקשת טוענת כי אשדוד בונדד גובה מחירים מופקעים עבור השירותים שהיא מספקת במסוף, שאף עולים עשרות מונים על מחירון השירותים שהתחייבה לו בחוזה ההרשאה עם הרשות (סעיפים 3.1-3.4 לתצהירו של בנטוב). לשיטתה של המבקשת, אשדוד בונדד עושה שימוש בוטה במעמדה כמונופול חוקי למתן שירותי שינוע תוצרת חקלאית בקירור, והיא מנצלת את מצוקת לקוחותיה אשר חסרים אלטרנטיבה להתקשרות עימה לצורך קבלת שירותים אלה (סעיף 1.5 לתצהירו של בנטוב). עוד טוענת המבקשת, כי הרשות מועלת בתפקיד הפיקוח על השירותים שמספקת אשדוד בונדד במסוף, לו היא מחויבת מכוח חוק הרשות, וכי היא נותנת את ידה להפרה הבוטה של חוזה ההרשאה על ידי אשדוד בונדד אף על פי שהיא אמונה על קיומו הנאות (סעיף 1.7 לתצהירו של בנטוב).

            משכך, טוענת המבקשת, על בית המשפט להורות על בטלות חוזה ההרשאה בין הרשות לבין אשדוד בונדד, ועל כניסתה של המבקשת בנעליה של אשדוד בונדד לצורך הפעלת המסוף.

6.         אגרקסקו ואביב מסכימות לטענתה של המבקשת שלפיה אשדוד בונדד גובה מחיר מופקע עבור השירותים שהיא מספקת להן במסוף, והן אף מחו בעצמן בעבר בפני הרשות ובפני אשדוד בונדד על חריגתה של האחרונה מן המחירים להם היא התחייבה בחוזה ההרשאה (ראו נספח ג לתצהירו של בנטוב; וכן סעיף 20 לתצהירו של לובינסקי). עם זאת, הן אגרקסקו והן אביב אינן מסכימות כי על המבקשת לקבל לידיה את ניהול והפעלת המסוף: אגרקסקו טוענת כי יש לחייב את אשדוד בונדד להפעיל את המסוף בהתאם לתנאים שעליהם התחייבה במכרז, ולחלופין להורות לרשות לפרסם מכרז חדש להפעלתו (ראו סעיפים 23-24 לתצהירו של לובינסקי); ואילו אביב מתנגדת להפעלת המסוף על ידי המבקשת, משום שלטענתה המחירים שהציעה המבקשת במכרז עבור השירותים המסופקים במסוף גבוהים אפילו מן המחירים המופקעים שגובה עבורם אשדוד בונדד כיום (ראו סעיפים 7-8 לתצהירו של דורון פיין, מנכ"ל אביב).