פסק-דין בתיק הפ 912/06

רקע

המשיבים מחזיקים ביחידות בבניין מסחרי השוכן ברח' גת רימון 3 הידוע כחלקה 22 בגוש 6925 בתל אביב (להלן: "המקרקעין"). חלק מהיחידות יועד על ידי רשויות התכנון לצורך הקמת רכבת קלה על פי תכנית תמ"מ 1/5 שפורסמה למתן תוקף ביום 25.12.03 בילקוט פרסומים 5258 עמ' 1396 (להלן: "תכנית הרכבת הקלה").

נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ החלה לבצע עבודות פינוי ופיתוח מטעם משרד התחבורה בשטח שנקבע בתכנית הרכבת הקלה כתוואי הרכבת הקלה במטרה למסור את השטח כשהוא פנוי מהמחזיקים לזכיין העומד להיבחר בימים אלו במכרז על ידי מדינת ישראל לביצוע פרויקט הרכבת הקלה.

בהתאם להוראות סעיפים 5 ו - 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות"), פרסמה המבקשת ביום 30.4.06 הודעה בילקוט הפרסומים 5523, לפיה זכות השימוש והחזקה הבלעדית במקרקעין דרושה למבקשת לצרכי ציבור וכי היא מבקשת לתפוס חזקה במקרקעין הדרושים לה באופן דחוף לצרכי ציבור ועל המחזיק במקרקעין למסור לה את החזקה במקרקעין מיד. הודעות בנוסח האמור הודבקו על גבי שלטים בסמוך למקרקעין.

ביום 14.5.06 ו/או בסמוך לכך שיגרה המבקשת לכל אחד מהמשיבים מכתב בדואר רשום בו הודיעה על הפקעת המקרקעין לצרכי ציבור ודרשה מהם למסור לה את החזקה במקרקעין בתוך 60 יום.

חרף הפרסום והפניה הישירה למסירת החזקה במקרקעין לא מסרו המשיבים את החזקה במקרקעין למבקשת.

לפני תובענות על פי סעיף 8 לפקודת הקרקעות לצוות על המשיבים לסלק ידם מן המקרקעין, לפנותם ולמסור אותם לחזקת המבקשת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, וכן להתיר למבקשת לתפוס חזקה במקרקעין, לסלק ולהרוס כל מבנה במקרקעין.

דיון

א.      המשיבים מתנגדים לסעד המבוקש, ובפיהם טענות אלה: בהתחשב בהליכים הכרוכים בהקמת הרכבת הקלה אין צורך מיידי בהפקעת החזקה במקרקעין המשמשים לפרנסתם; כי אופן בחירת השטח המופקע לוקה בחוסר סבירות בשל הפקעה חלקית של יחידות בבניין; כי שימוש במקרקעין לפרויקט הרכבת הקלה יפגע במבנה היחידות שיישארו בידי המשיבים לאחר ההפקעה באופן שלא יאפשר שימוש בטוח ביחידות אלה ובנוסף יפחית את שווי יחידות אלה; כי לא ניתן לפנות דיירי דירת מגורים שבמקרקעין ללא מתן דיור חלוף; וכי יש לחייב המבקשת לשלם למשיבים את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת כתנאי לביצוע ההפקעה.

ב.      בע"א 4000/01 יהודה קיסר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, תל אביב יפו, פ"ד נז (1) 313, בע' 323, (להלן: "עניין קיסר") נקבע:  

"הצורך במהירות ובזירוז הפינוי מכתיב מאליו קיומו של הליך פשוט וקצר, הליך שיתנהל "ללא קושי וללא סיבוכים מיותרים".

ועוד (ע' 324):

"על פי אותה הלכה, שומה עליו, על מבקש, להוכיח ארבעה תנאים אלה כדי לזכות בצו בית משפט לפי סעיף 8 שלפקודה: אחד, כי פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; שניים, כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 (1) לפקודה; שלושה, כי הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף (7) (1) לפקודה לתפיסת החזקה; וארבעה, כי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה. למודי-ניסיון, וביודענו כי אין כלל שיוצאים אינם מלווים אותו בדרכו, נוסיף כי במקרים מיוחדים וחריגים אפשר ניתן יהא להעלות טענות-הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות או ממשפחה קרובה למשפחה זו."

ג.        עם זאת, בתי המשפט הכירו בזכות הקניינית של בעל המקרקעין כזכות יסוד שמכוחה ניתן להעלות עילות נוספות לאלה שנקבעו בעניין קיסר, לפיהן ניתן לתקוף את הליכי ההפקעה. כך, בעע"ם 1975/01 ועדה מקומית לתכנון ולבניה, כרמיאל ואח' נ' שמואל רובינשטיין ואח', פ"ד נו (6) 638, בע' 659 (להלן: "עניין רובינשטיין"), נקבע:

"זכות הקניין, ובמיוחד זכות הקניין במקרקעין, היא איפוא זכות בעלת מעמד מוגן בשיטתנו המשפטית, על אחת כמה וכמה כיום, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מעמד זה מחייב להעניק משקל משמעותי לזכותו של אדם למנוע הפקעה חלקית במקרקעין שבבעלותו, מקום שהפגיעה בהם משמעותית וחמורה כך שיתרת המגרש אינה ניתנת לניצול באופן סביר, ואף אין בפיצוי כספי כדי לרפא את הפגיעה."

ד.      נמצא, שעל בית המשפט הדן בבקשה לסילוק יד מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות לבחון את טענות בעלי הדין תוך איזון ראוי בין התכלית הגלומה בהוראות סעיף 8 כאמור בעניין קיסר שלעיל לבין מניעת פגיעה שאינה ראויה בזכויות בעלי המקרקעין ו/או המחזיקים בשטח המופקע ו/או הגובלים בו.

משעמדנו על העקרונות שעל פיהם יש לנהוג בבקשות שלפני אבחן את טענות המשיבים המתנגדים לבקשה.

ה.      ביום 30.4.06 פרסמה המבקשת בילקוט הפרסומים הודעה לפיה היא מתכוונת לקנות חזקה במקרקעין הדרושים לה לצרכי ציבור (נספח ג').

ביום 9.5.06 ובסמוך לכך שלחה המבקשת לכל אחד מהמשיבים  הודעה על הפקעת הנכס בו החזיקו ו/או חלקו ודרשה מהם למסור לה את השטח המופקע תוך 60 יום.

עד להגשת התובענה שלפני לא מסרו המשיבים את השטח המופקע שבחזקת כל אחד מהם למבקשת.