פסק-דין בתיק הפ 863/06

רקע

חי אליהו, בעלה של המבקשת (להלן: "החייב") רשום בפנקס המקרקעין כבעלים של דירת מגורים ברח' שטנד 8 בתל אביב, הידועה כגוש 6903 חלקה 156 תת חלקה 5 (להלן: "הדירה").

משיב 1 (להלן: "המשיב") תבע את החייב בתובענה בה עתר להצהיר כי חוזה לפיו רכש מהחייב נכס, בטל, להורות לחייב להשיב לו סכומים ששילם בעד הנכס, ולפצותו בעד הנזק שנגרם לו עקב ההתקשרות עם החייב (ת.א 1391/02). ביום 3.8.05 ניתן פסק דין של כבוד השופטת רנה משל, בו נקבע שהסכם המכר אשר נכרת בין המשיב לחייב בוטל כדין, ובהתאם חויב החייב להשיב למשיב 133,000$ בתוספת 20,000 ש"ח פיצוי בעד עגמת נפש.

החייב הגיש ערעור על פסק הדין וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין, אולם בקשתו נדחתה הן על ידי בית המשפט כאן (בשא 23495/05) והן על ידי בית המשפט העליון (ע"א 9750/05).

בסמוך פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל במסגרתם הוטל עיקול על הדירה ומונה כונס נכסים על זכויות החייב בדירה לצורך מכירת הדירה ופירעון חובו הפסוק של החייב.

בתובענה שלפני עותרת המבקשת להצהיר כי היא בעלת מחצית מהזכויות בדירה.

טענות המבקשת:

בשנת 1998 רכשו המבקשת והחייב את הדירה, אולם בשל נסיעתה לביקור משפחתי במולדובה נרשמו הזכויות בדירה על שם החייב בלבד. 

המבקשת הכירה את החייב בסמוך לשנת 1997 ומאז היא חייה איתו בהרמוניה ובחיי שיתוף מלאים כידועה בציבור, וביום 13.9.03 אף נישאה לחייב.

במשך כל חייהם המשותפים עבדה המבקשת כעוזרת בית והעבירה את רוב משכורתה לתשלום ההוצאות המשותפות ובהן המשכנתה שנטלו למימון חלק מרכישת הדירה. לנוכח חיי השיתוף של המבקשת והחייב עובר לרכישת הדירה ולאחריה, זכאית המבקשת למחצית מזכויות הבעלות בדירה מכוח חזקת השיתוף.

אפילו יימצא שהחייב והמבקשת לא התכוונו לנהל משטר של שיתוף בנכסים, יש לראותה כמי שרכשה זכויות שביושר מכוח השקעתה הכספית הישירה ברכישת הדירה.

זכויות המבקשת בדירה קדמו להטלת העיקול על ידי המשיב ועל כן גוברות הן על זכויות המשיב.

טענות המשיב:

הדירה נרכשה בשנת 1998 על ידי החייב. תמורתה העיקרית של הדירה מומנה מכספי מכירת נכס שמכר החייב למשיב בספטמבר 1997 ואילו יתרת התמורה מומנה מהלוואה על סך 37,000$ שנטל החייב מבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ שרשם משכנתה על הדירה לטובתו. מכאן, שהמבקשת לא השקיעה כספים ברכישת הדירה ולא רכשה באופן ישיר זכויות שביושר בדירה.

כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין לכשיינתן לטובתו עתר המשיב להטלת עיקול זמני על נכסי החייב ובהם הדירה. בית המשפט נעתר לבקשה וביום 27.3.02 הוטל עיקול זמני על דירת החייב. בדיון מיום 23.1.03 במעמד הצדדים הסכים החייב לוותר על בקשתו לביטול העיקול הזמני, מבלי שנטען כי למבקשת זכויות בדירה.

המשיב הסתמך על הסכמת החייב לחזור בו מהבקשה לביטול העיקול הזמני על הדירה ונמנע מלהטיל עיקולים נוספים על נכסי החייב להבטחת פירעון החוב הפסוק. בנסיבות אלה, יש לדחות את התובענה מטעמי שיהוי ו/ו מניעות.

בעת רכישת הדירה היה החייב נשוי לאשתו הראשונה, מזל אליהו, ממנה התגרש רק בשנת 2002. באותה התקופה הייתה המבקשת נשואה לאחר. יתר על כן, בעת רכישת הדירה על ידי המבקש הייתה המבקשת עם משפחתה במולדובה במשך כ - 8 חודשים. בכך יש כדי להפריך את טענת המבקשת כאילו הייתה ידועה בציבור של החייב.

המבקשת עבדה בישראל כעובדת זרה ושלחה את משכורתה לבני משפחתה בחוץ לארץ. הדירה רשומה באופן בלעדי על שמו של החייב וההלוואה שניטלה למימון חלק מתמורת הדירה ניטלה על ידי החייב בלבד. מכאן, שבין החייב למבקשת שלט משטר של הפרדה רכושית והמבקשת לא קנתה זכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף. 

אם וככל שלמבקשת זכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף, אזי יש לראותה כמי ששותפה בחוב למשיב מכוח אותה חזקה, במיוחד כאשר מדובר בחוב הקשור ברכישת דירת מגוריהם וזכותה הנטענת בדירה כפופה אף היא לחוב הפסוק הרובץ על החייב.

דיון