פסק-דין בתיק הפ 851/06

ע ו ב ד ו ת

ב-4.9.03 נכרת בין המבקש והמשיב חוזה (להלן: "החוזה") לפיו מכר המבקש למשיב זכויות ב-3 דונם קרקע חקלאית בכרמי יוסף, גוש 4097 חלקה 168, שטח מס' 30.

בסעיף 7 לחוזה נקבע כי התמורה לממכר היא 12,000 דולר בצירוף מע"מ, מהם 500 דולר בצירוף מע"מ ישולמו במעמד החתימה, ובחתימה על החוזה מאשר החוזה את קבלתם ו-11,500 דולר בצירוף מע"מ ב-23 המחאות בסך 500 דולר בצירוף מע"מ כל אחת, בכל 10 לחודש מ-10.10.04.

מסירת 23 ההמחאות הותנתה במסירת חזקה בחצי השני של הממכר (החצי הראשון נמסר עוד ב-5.9.03) ובהמצאת אישורים על תשלום או פטור ממס שבח, מס רכישה, דמי הסכמה ודמי חכירה, אישור על תשלום מיסים והיטלים לאגודה השיתופית / אגודת מים סידון גזר (אם אישור כזה ידרש על ידי מנכ"ל מקרקעי ישראל לצורך רישום העברת הזכויות במינהל לשם המשיב) ומסירת יפוי כח בלתי חוזר על פי סעיף 6 לחוזה.

ב-5.10.04 שיגר המבקש למשיב הודעת ביטול המסתמכת על הפרת החוזה באי תשלום התשלום הראשון בסך 500 דולר בצירוף מע"מ ואי תשלום הסך 11,500 דולר בצירוף מע"מ שעל פי הנטען בהודעת הביטול נועד להשתלם עד 10.9.04.

המשיב כופר בהפרות החוזה המיוחסות לו. לגבי התשלום הראשון טענתו היא ששולם במזומן במועד החתימה, ואילו לגבי הסך 11,500 דולר בצירוף מע"מ טוען כי המבקש לא קיים את התחייבותו למסירת אישורים, ועל כן טרם הגיע מועד התשלום.

ד י ו ן

אפתח בבירור המחלוקות העובדתיות הצריכות הכרעה:

א.      התשלום הראשון

גירסת המבקש בעניין זה היא שבגין התשלום הראשון מסר לו המשיב שיק (נספח ב לבקשה) בסך -.2,250 ש"ח שזמן הפרעון שהיה אמור להיות נקוב בו בו הוא 5.11.03, אך בפועל המשיב רשם בו את התאריך 5.11.04, כך שעד מועד הודעת הביטול התשלום הראשון לא שולם.

גירסת המשיב היא שהתשלום הראשון שולם במזומן, ואילו השיק (נספח ב לבקשה) נועד לשמש כבטוחה לסילוק החשבונות בגין צריכת מים.

עיינתי בפרוטוקול ובטיעוני הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה שיש להעדיף את גירסת המשיב. ואלה נימוקי לכך:

א.      בחוזה צויין כי המבקש מאשר בחתימתו על החוזה את קבלת התשלום הראשון. לפי גירסת המבקש הוא ניאות לדחות את התשלום הראשון עד 5.11.03. לו היה אמת בגירסה זו, המבקש לא היה מאשר בחתימתו את קבלת התשלום.

ב.      המבקש גרס כי הוציא חשבונית מס על התשלום הראשון על יסוד השיק נספח ב לבקשה. אילו אמנם הוציא המבקש חשבונית, הדעת נותנת שזו היתה מוצגת כראיה.

ג.        סכום השיק -.2,550 ש"ח מהווה מכפלה של שערו היציג של הדולר האמריקאי בעת כריתת החוזה ללא מע"מ, שעה שעל פי החוזה התשלום הראשון היה אמור להיות 500 דולר בצירוף מע"מ.

ד.      המבקש מסר למשיב את החזקה במחצית הממכר, והגירסה לפיה ניאות לחתום על החוזה ואף למסור חזקה במחצית המגרש בלי לקבל חלק כלשהו מהתמורה, אינה סבירה.

אכן, גם הסתפקות בתשלום ראשון בסך 500 דולר בצירוף מע"מ, המהווה 4% בלבד מהתמורה הכוללת, ונכונות למסור חזקה במחצית הממכר כנגד סכום זה מעוררת לכאורה תמיהה, אולם יתכן שהמענה לכך נעוץ בגירסת המשיב לפיה במעמד החתימה שילם המשיב למבקש במזומן תמורה נוספת בסך -.50,000 ש"ח שלא נזכרה בחוזה. המבקש כופר בקבלת סכום כלשהו במזומן.

מאחר וההכרעה במחלוקת בעניין תשלום הסך 50,000 ש"ח אינה צריכה לענייננו, לא אקבע בעניין זה ממצא עובדתי, ואסתפק בכך שאומר שדעתי נוטה לקבל את גירסת המשיב הנתמכת בנספח א לתשובתו לגבי עצם ביצוע התשלום, אך לא את גירסת המשיב לפיה הסכום ניתן עבור "ישור שטח".

ה.      אילו אכן סוכם בעל פה בין המבקש והמשיב שהתשלום הראשון ישולם עד 5.11.03, סביר היה לצפות שהמבקש יגיב על אי ביצוע התשלום במכתב דרישה או בהודעת ביטול סמוך לאחר שנודע לו שהמשיב רשם בשיק כזמן פרעון את התאריך 5.11.04. המבקש לא הציג ראיה לפניה למשיב טרם הודעת הביטול מ-5.10.04.

ו.        המבקש מסר גירסאות סותרות בשאלה מתי נודע לו שהמשיב רשם בשיק זמן פרעון דחוי בשנה תמימה. בעדותו גרס שהדבר נודע לו יום יומיים לאחר חתימת החוזה, ואילו בסעיף 5 לתצהיר אותו הגיש בהליך אחר (מוצג 1) גרס שהדבר נודע לו כשהלך להפקיד את השיק, היינו ב-5.11.03.

הנה כי כן, הודיית המבקש בגוף החוזה בקבלת התשלום הראשון מתיישבת עם ניחוח הראיות ונסיבות העניין כמבואר לעיל, ונקבע בזה כממצא עובדתי שהתשלום הראשון שולם במזומן במעמד חתימת החוזה.