פסק-דין בתיק הפ 827/05

1.         בפני בקשת המבקש להורות על ביטול חלקי של פסק הבורר עו"ד י. מרציאנו, היינו אותו חלק מהפסק שחייב אותו לשלם למשיבה סכום של -.241,135 ש"ח (סעיף 44 לפסק) מתוך הסכום הכולל בו חוייב המבקש (-.330,657 ש"ח).

            את בקשתו סמך המבקש על עילת הביטול המנויה בסעיף 24(3) המתירה לבית המשפט לבטל פסק בורר, אם ישתכנע כי הבורר חרג מהסמכות שהוקנתה לו בהסכם הבוררות ועל העילה המנויה בסעיף 24(4) המאפשרת את הביטול במידה ולא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו או להביא את ראיותיו.

2.         חריגה מסמכות

            את טענתו כי הבורר חרג מסמכותו, מבסס המבקש על סעיף הבוררות שבהסכם בין הצדדים ועל החלטת בית המשפט לפיה ועל בסיסה מונה הבורר לתפקידו.

בהחלטתו מיום 19.6.00 קבע בית המשפט:

            "אני מורה על מינוי בורר ומבהירה כי מדובר בסכסוך שאינו נוגע - על פי הגדרת ב"כ המבקשת - לעילה בגין תרמית, הטעיה או מרמה. הסכסוך כפי שהוגדר הוא פיצוי על נזקים שנגרמו למבקשת (אוניטרול) כתוצאה מהפרת ההסכם בינה לבין המשיב כולל השבה, אם תחפוץ בסעד זה".

טוען ב"כ המבקש כי המשיבה תבעה מהמבקש, והבורר נעתר לתביעה זו וחייב אותו בתשלום סכומי כסף, בין השאר, משום שמכר (כסוכן משווק) את מוצריה של המשיבה לחברה בשם חננאל-עשת, בה היה שותף, בידעו כי החברה לא תכבד את השיקים הדחויים שמסרה בתמורה למוצרים שרכשה.

בחייבו את המבקש לשלם למשיבה את תמורת השיקים הנ"ל שלא כובדו (סכום כולל של -.241,135 ש"ח) חרג הבורר מהסמכות שהוקנתה לו על פי החלטת בית המשפט שצוטטה לעיל.

3.         טענה זו אין בידי לקבל.

            הבורר לא התייחס כלל לטענות תרמית או הטעיה שהועלו ע"י המשיבה כלפי המבקש ואשר הוחרגו מסמכות הבורר, ע"י בית המשפט שקבע, למעשה, כי הסכסוך בין הצדדים שהועבר להכרעת בורר אינו כולל עילות מסוג זה, אלא עילות הקשורות להפרת הסכם השיווק בלבד. כתב התביעה בפני הבורר אף תוקן בהתאם.

            הבורר קבע, אמנם, כי על יסוד התרשמותו היתה לבקש רמת ידיעה מסוימת לפיה השיקים שנמסרו לו ע"י חברת חננאל-עשת, בתמורה למוצרי המשיבה שרכשה, לא יכובדו ואף קבע כי רמת ידיעה זו שקולה למצב לפיו לא נמשכו כלל שיקים ע"י החברה, אך מכאן ועד דיון והכרעה בסוגיית התרמית או ההטעיה שהיתה, או לא היתה, רחוקה הדרך.

            מעיון בפסק הבורר עולה כי סוגיית קיומה של תרמית או הטעיה מצד המבקש, אם לאו, לא נדונה כלל ע"י הבורר וכמובן לא הוכרעה בפסקו. בקבעו את שקבע, ביסס הבורר את הכרעתו על קיומו של חוסר תום לב שמצא בהתנהגות המבקש (ביודעו כי השיקים לא יכובדו), ומכאן קביעתו כי הוא לא קיים את חיוביו כלפי המשיבה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). אלא שהעדר תום לב אינו מצביע, בהכרח, על קיומה של תרמית או הטעיה, ודאי שלא על קיומו של "קלון" בהתנהגות המבקש כלפי המשיבה, המצביעים על קיומו של יסוד נפשי או הלך רוח חמור יותר ועל כן מבזה או משפיל יותר, מבחינתו של המבקש.

            הצדדים הסכימו לא להעביר לדיון והכרעה אצל הבורר את טענות המשיבה בדבר קיומה של מרמה או הטעיה וכך החליט בית המשפט, כאמור, אך בכך לא שללו את סמכותו לדון בשאלה, האם הפר המבקש את התחייבויותיו כלפי המשיבה, לרבות התחייבותו לנהוג כלפיה בתום לב.

הבורר דן, כאמור, בשאלה זו ואף הכריע בה לחובת המבקש, אך נמנע מלדון ואף מהכרעה בסוגיה האם בהתנהגותו או במעשיו ביצע המבקש מעשי מרמה או הטעיה כלפי המשיבה.

לא ניתן, איפוא, לקבוע כי הבורר חרג מסמכותו בקובעו כי המבקש פעל בחוסר תום לב כלפי המשיבה, ביודעו כי השיקים לא יכובדו או היה לו חשד מבוסס לכך. 

4.         אף קיומה של עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, עליה מבסס המבקש את בקשתו, לא הוכח כלל ועיקר.

            על פי עילה זו ניתן לבטל פסק דין בורר לו ישתכנע בית המשפט כי לבעל דין, היינו למבקש במקרה זה, לא ניתנה הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו ולהביא את ראיותיו.

            עיון בכתב התביעה המתוקן שהגישה המשיבה לבורר מגלה כי היא העלתה את טענת חוסר תום הלב בהתנהגות המבקש כלפיה, תוך פירוט המעשים המצביעים על כך (סעיפים 12 ו-18 לכתב התביעה המתוקן).

עיון בפרוטוקול הדיון (צורף כנספח ח' לתגובת המשיבה) מגלה כי המבקש נחקר, במהלך עדותו בפני הבורר, על ידיעתו בדבר  אי פרעון שיקים של החברה (ראה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 26.8.04).