פסק-דין בתיק הפ 82/06

1.         ביום 10.9.04 נחתם חוזה (החוזה) לפיו רכשו המשיבים מאת המבקשת זכויות לדירה שהתכוונה המבקשת לבנות בנשר בחלקה 10 בגוש 11203 (הדירה).

            על פי נספח ג' לחוזה, היתה תמורת הדירה 1,180,000 ש"ח (כולל מע"מ) והיא היתה אמורה להיות משולמת בתשלומים ממועד החתימה על החוזה ועד 28.5.06.

2.         המשיבים שילמו את שני השעורים הראשונים (במעמד החתימה על החוזה וביום 28.2.05) בסכום כולל נומינלי של 413,000 ש"ח, אולם לא שילמו את התשלומים הבאים בימים 28.2.05 ו-28.8.05.

3.         בהמרצת הפתיחה טוענת המבקשת כי נציגיה שוחחו פעמים רבות עם המשיב ולא עם המשיבה, כי שמעו מן המשיב שהמשיבים בהליכי פירוד וגם אינם עומדים בתשלומי הלוואה מובטחת במשכנתא, אותה נטלו לצורך מימון רכישתה של הדירה.

4.         קבעתי קדם משפט ליום 27.6.06 בשעה 12.30.

            ביום 11.4.06 הגיש ב"כ המשיבה "הודעה דחופה ביותר על החלטת ביהמ"ש לעניני משפחה בקריות". להודעה צורפה החלטה שנתנה השופטת אספרנצה-אלון מבית-משפט לעניני משפחה הקריות (תמ"ש 8172/05).

בהחלטה הורתה השופטת על פירוק שיתוף בדירות המגורים של המשיבים, אחת מהן היא הדירה.

השופטת קבעה כי המשיבה תרכוש את חלקו של המשיב בדירה ותישא ביתרת התשלומים למבקשת וכן בתשלומי המשכנתא והוסיפה

"עם ביצוע הוראות אלו תרשום החב' הקבלנית את הדירה על שם המבקשת בלבד. החלק ששילם המשיב ע"ח הרכישה לדירה ב'טופ דניה' יקוזז מתוך חלקה של המבקשת בדירה [האחרת]...".

            בהודעת ב"כ המשיבה הוסיף כי  החלטת בית-המשפט לעניני משפחה קריות מוגשת לתיק "... על מנת ולייתר את ההליך העומד בפני בית-המשפט, כתוצאה מהפתרון הנובע מהחלטה זו...".

            לא הוגשה כל תשובה לגוף הענין.

5.         בדיון שקיימתי הודיע ב"כ המשיבה שהמשיבה מוכנה לשלם את יתרת חובה למבקשת.

            לדבריו, קודם למתן החלטה (שניתנה בשבוע שעבר) על ידי בית-המשפט לעניני משפחה לענין חלוקת התשלום של ריבית והפרשי הצמדה בין המשיבים, לא יכולה היתה המשיבה להסדיר את החוב למבקשת, משום שלא ידעה במה היא נושאת ובמה נושא המשיב. 

6.         ב"כ המבקשת הודיע כי הדירה נמכרה לקונים כאשר חלפה הארכה שניתנה למשיבים לעמוד בתנאים.

            עוד הפנה לכך שהמשיבה לא הגישה תשובה.  

7.         אין מחלוקת שחוזה המכר הופר הפרה יסודית בהתנהגותם של המשיבים.

בחוזה נקבע כי איחור של יותר מ-15 ימים בביצוע תשלום החל על הרוכש, יחשב כהפרה יסודית (סעיף 20.2). עוד נקבע כי במקרה כזה, זכאית המבקשת לפיצוי מוסכם בשעור של 10% מן התמורה (סעיף 20.8).

8.         המבקשת נתנה למשיבים מספר ארכות לתיקון ההפרה. הארכות ניתנו במכתבי ב"כ המבקשת למשיבים מיום 2.10.05 ומיום 28.11.05. המשיבים קיבלו את ההתראות ובעקבות קבלת המכתבים נשלחו תגובות על ידי ב"כ המשיב ביום 25.1.06 ועל ידי ב"כ המשיבה ביום 31.1.06. במכתבים אלה לא חלקו על ההפרה, והסבירו אותה בהליכי הגירושין שבין הצדדים.

            בהתראות האחרונות ניתנה ארכה עד 8.2.06 (נספח ז' לבקשה) שהוארכה עד 14.2.06 (נספח י').