פסק-דין בתיק הפ 8100/06

1.         עניינה של תובענה זו הוא במאבק שליטה בחברת חצרי אלף בית אשדוד בע"מ, שהיא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1971 לניהול מועדון כפרי באשדוד, מועדון אשר אומנם כיום, ומזה שנים רבות אינו פעיל, אך יש בידו נכסים הכוללים גם שטח קרקע של כ- 10 דונם המצוי בסמוך לחוף הים באשדוד.

                                                            למען קלות ההבנה תכונה חברה זו בשם "החברה המקורית".

2.       המשיבה הוקמה בשנת 1979 במטרה להביא להחזקה ישירה במניות חברי המועדון, תחת החזקתם בידי חברות הרישומים, המשיבות הפורמאליות, כפי שנעשה במקור, והכוונה היתה שמניות החברים המוחזקות בידי חברות הרישומים יועברו לשמה של המשיבה, על מנת לחסוך בעלויות הכרוכות ברישום מאות מניות החברים אצל אותן חברות.

3.       המשיבה רואה עצמה כיום כחליפתה של החברה המקורית ומי שמייצגת נאמנה את האינטרסים של בעלי הזכויות "האמיתיים" בה, וככזו היא חפצה להביא לאיון וביטול של מה שהוגדר כניסיון השתלטות של התובעת דכאן, חברת קידום פרוייקטים בע"מ, על החברה המקורית, ולהשיב לשיטתה את השליטה באסיפה הכללית של החברה לחברי המועדון הכפרי, שהם לטעמה בעלי המניות והזכויות הנלוות לכך, ולטעמה אלה, לפחות רובם, אינם מסכימים ליתן יד להשתלטות גורם חיצוני וזר על המועדון ועל נכסיו.

כפי שיפורט להלן, התביעה הנוכחית היא  מערכה שניה במישור קביעת השליטה בחברה המקורית, כאשר המערכה הראשונה נדונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.א 1072/01), שם המשיבה דהיום ביקשה מבית המשפט סעד הצהרתי לביטול הסכם משנת 1994, שעל פיו לכאורה הועברה השליטה בחברה המקורית לידי התובעת דהיום, חברת קידום פרוייקטים,  כאשר על אותו הסכם חתמו חלק ממנהלי החברה.

מטעמים שפירט כב' בית המשפט המחוזי ( השופטת ד"ר ד. פלפל), בפסק דין מיום  31.5.06, הוצהר על בטלות אותו הסכם ועל חובת השבה בגין סכומים ששולמו בגדרו כתמורה לאותה העברת שליטה (להלן "פסק הדין הקודם").

על פסק הדין הזה הוגש ערעור לביהמ"ש העליון וככל הידוע טרם הוכרע לגופו.

כעת, ובהליך שלפני, שכאמור מהווה את המערכה השניה, לאחר שההסכם מ- 1994 בוטל, חפצה חברת קידום פרוייקטים לעגן, בכל זאת, את שליטתה בזכויות ההצבעה בחברה המקורית, ומכאן גם בנגזר מכך, וזאת בהסתמך על טענתה כי רכשה את כל זכויותיהם בחברה של 227 מחברי המועדון, במועדים שונים, ותמורת סכום של 3,000 ש"ח לכל אחד, ולכן, היא זו הזכאית להשתתף באסיפה הכללית של החברה המקורית ולהצביע בבחירת בעלי מניות ההנהלה בחברה, בשמם ומכוחם של כל אותם 227 חברים מקוריים אשר מכרו לה את זכויותיהם.

למעשה, נרכשו, בדרך דומה, זכויות מ- 275 חברים, אולם היות שההשתתפות באסיפה הכללית מוגבלת לחברים ששילמו את התשלומים למועדון כסדרם, ואלה מהווים רק 227 מתוך כלל החברים שיש עימם הסכמים, התובעת טוענת כיום שהיא באה מכוחם של אותם 227 בלבד.

זהו ליבו של הסעד שהצהרה עליו מבוקשת בהליך זה, כאשר נטען גם, ומבוקש, כי תינתן הצהרה גם לכך, שחברות הרישומים המחזיקות פורמאלית במניות עבור חברי המועדון, אין להם זכות להשתתף או להצביע באסיפה הכללית של החברה המקורית וכי הזכאים לכך הם רק אותם חברים עצמם, או חליפיהם, ככל שעמדו בתנאי הבסיסי שהחברה קבעה בשעתו, כי שילמו כסדרם את התשלומים השוטפים, דמי החברות במועדון, לפחות עד שנת 1994.

במילים אחרות- התובעת טוענת כי גם אם בוטלה רכישת השליטה שעוגנה בהסכם    מ -1994, אזי ניתן להגיע לאותה תוצאה, לטעמה, אם ינתן תוקף לאותן 227 עסקאות פרטניות שבגדרן רכשה ישירות מאותם חברים את מלוא זכויותיהם בחברה, כאשר מדובר במסה כזאת מתוך כלל חברי המועדון, שהלכה למעשה יכולה לאפשר בכל הצבעה של אסיפה כללית את השליטה וההכרעה למחזיק בזכויות ההצבעה של אותם 227 חברים "היסטוריים".

3.                   גם בהינתן, שלטענת התובעת הגם שלא רכשה פורמאלית מניות מידי אותם חברים, אלא רק אגד זכויות, שהגדרתו וטיבו שנויים במחלוקת, טוענת המשיבה, בקליפת אגוז, שבעצם מדובר לכל דבר ועניין בניסיון מיומר לרכוש את מניות אותם 227 חברים, ומשכך העסקאות הללו כפופות היו למגבלות התקנון, ובין השאר לחובה ליתן זכות סירוב ראשון לחברי המועדון האחרים, ולהתניה של כל העברה באישור של שלושה רבעים מחברי האסיפה הכללית, פרוצדורה שלא קויימה במקרה דנן.

משכך- המשיבה  גורסת כי העסקאות הללו בטלות, או כי לא השתכללו, ומכל מקום אין הן תקפות כלפי החברה המקורית או כלפי כלל בעלי מניותיה, ומכאן, שלאחר  שגם ההסכם מ- 1994 הוכרז כבטל, אין כיום לתובעת, חברת קידום הפרוייקטים, כל זכות לכנס את האסיפה הכללית, או להצביע באסיפה כזו, וכי לכל היותר זכותה לתבוע השבה כספית מכל אחד מאלה שלהם שולם הסך 3,000 ש"ח.

עוד טוענת המשיבה כי דרכה של התובעת לעתור לסעד ההצהרתי שכאן, חסומה, גם בשל דיני השתק פלוגתא ומעשה בי - דין  שנוצרו עם מתן פסק הדין הקודם, שהתייחס, בין היתר, גם לעסקאות הפרטניות עם 227 החברים.

4.                   להלן אביא מתוך פסה"ד בת.א 1072/01 הנ"ל את עיקרי פרק העובדות הרלוונטיות, בהשמטות המתחייבות, עובדות שנקבעו ע"י ביהמ"ש, ומחייבות כיום בין הצדדים, ודומה שאף מרביתן המוחלטת כלל לא היתה במחלוקת.

יצויין שבהליך הקודם הכינוי "הנתבעת 1" מתייחס לחברה המקורית כהגדרתנו, "הנתבעת 2" היא חברת קידום הפרוייקטים, התובעת דהיום, ונתבעים נוספים היו מנהלי החברה המקורית אשר בשמה חתמו לכאורה על אותו הסכם שהיה במחלוקת.

ביהמ"ש המחוזי בת"א תיאר, איפוא, את העובדות כדקלמן:

"הנתבעת 1 הנה חברה פרטית שהוקמה בשנת 1971 לניהול מועדון כפרי באשדוד (להלן: "המועדון") המועדון הוקם כגוף ציבורי שאינו למטרות רווח, ולרווחת תושבי אשדוד. המייסדים של המועדון הקימו את הנתבעת 1 על מנת לחסוך בעלויות של ניהול חברה ציבורית. 11 מניות הנהלה הוקצו למנהלי המועדון, ושאר מניות החברים במועדון נמסרו להחזקה בנאמנות בידי חברות לרישומים. המנגנון שעל פיו התנהל המועדון היה כדלקמן: מנהלי המועדון נבחרו על ידי האסיפה הכללית והחזיקו במניות הנהלה כל עוד שימושו כמנהלים. חברי ההנהלה חתמו על כתבי העברת מניות מראש (נספח...) אשר הופקדו בידי הנאמנים של החברה, על מנת לוודא שמניות ההנהלה יועברו למנהלים אשר יבחרו תחתם בתום תקופת כהונתם. המנהלים נבחרו על ידי חברי המועדון. שאר מניות חברי המועדון הוחזקו בידי חברות לנאמנות. כאשר נוסף חבר חדש הוקצתה על שמו מניה מבין המניות המוחזקות בנאמנות.

התובעת הוקמה בשנת 1979 כחברה לנאמנות על ידי מנהלי המועדון, כנראה במטרה לחסוך בעלויות התשלומים לחברות הנאמנות בגין החזקת מניות חברי המועדון בידיהן. בשנת 1981 העבירה אחת מחברות הנאמנות לידי עו"ד שמעון קלמנסון שהיה אחד ממקימי התובעת יחד עם עו"ד יעקב רגב ועו"ד חיים רוקח, 500 מניות ממניות הנתבעת 1. מסיבות לא ברורות לא פעל עו"ד קלמנסון לרשימת מניות אלו בפנקסי רשם החברות.