פסק-דין בתיק הפ 81/08

1.      המבקשים רכשו בקיץ 2007 מאת כונס נכסים בהליכי הוצאה לפועל משק בכפר ביאליק.  אין מחלוקת בין המבקשים לבין כונס הנכסים.  בעקבות רכישה זו עתרו המבקשים להתקבל לחברות באגודה המשיבה. בהחלטה מיום 2/10/07 החליט ועד האגודה לדחות את העתירה.  בהליך הנוכחי מתבקש פסק-דין הצהרתי לפיו בטלה ההחלטה שלא לאשר את בקשת המבקשים להתקבל לחברות באגודה.

2.      המשיבה סומכת ידיה על  תקנון  האגודה השיתופית וכן על הסכמת המבקשים, עת פנו בבקשה להתקבל כחברים, לפיה רשאית האגודה שלא לנמק את סרובה הנדון.

3.      להלן נוסחם  של סעיפים 6.ג ו- 7 לתקנון האגודה:

          "6.ג        הבקשה לא תידון במינהלה אלא כעבור ארבע עשרה ימים מיום שנתפרסמה על כך הודעה בלוח המודעות.

          7.           מבקש, שבקשתו נדחתה עפ"י סעיף 6ג' לעיל, זכאי לערער בפני האסיפה הכללית על החלטת המינהלה שנתקבלה עפ"י סעיף 6ג' לעיל, תוך שבועיים מיום שההחלטה נמסרה לו".

4.      כרקע לעניין אני מעתיק להלן דברים שכתבה סגנית הנשיא יהודית צור ב-בש"א (י-ם) 4121/06 יעקב אבורמד נ' הריאל אגודה הדדית לשיכון בירושלים, 8/01/07:

http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML3.nsf/CDE1C49642A0ACFB4225725D005647A7/$FILE/C4CC52DCBF2EF3EB4225725900278C57.html?OpenElement

"11. האגודה טוענת כי מאחר והיא גוף פרטי יש להחיל עליה רק את עקרונות המשפט הפרטי. לטענתה, על פי התקנון, החלטת הוועד כי אינו רוצה במבקשים הינה סוף פסוק והוועד כלל אינו צריך לנמק את סירובו. טיעונים אלה יש לדחות. אכן, האגודה השיתופית הינה גוף המאוגד במסגרת המשפט הפרטי, אולם אין משמעות הדבר כי גוף זה פטור מביקורת שיפוטית. על אגודה שיתופית ניתן ליישם את עקרונות הביקורת מתחום המשפט הפרטי בדיני חוזים כגון עקרון תקנת הציבור, תום הלב, כללי הגינות, הגנה על זכויות יסוד, סבירות וכללי הצדק הטבעי. את הביקורת על ענייניה של אגודה שיתופית ניתן להפעיל בשלושה מישורים:

             במישור המהותי - האם החלטת האגודה התקבלה בהתאם לחוק ולתקנון האגודה. במישור הפרוצדוראלי - יש לבחון את תקינות ההליך של קבלת ההחלטה.

במישור הנורמטיבי - תיבחן סבירות תוכנה של ההחלטה והאם התקבלה בתום לב ובדרך שאינה נוגדת את תקנת הציבור (ראה ספרה של פרופ' אוטולנגי אגודות שיתופיות עמ' 330-333).

בע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים (טרם פורסם) קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופטת (בדימוס) ט. שטרסברג-כהן:

"בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית המשפט את תקינות וחוקיות החלטת האסיפה הכללית יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי-מידתית ובלתי ראויה".

12.     אכן, בית המשפט חייב לנהוג ריסון ואיפוק בהפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות המתקבלות באגודות שיתופיות. עם זאת, בית המשפט העליון חזר וקבע כי עקרונות היסוד של השיטה בכלל וזכויות היסוד של האדם בפרט, אינם מוגבלים אך למשפט הציבורי וגם כאשר מדובר בגוף פרטי לחלוטין יש לבחון את פעילותו בשים לב לעקרונות יסוד אלה (ראה ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א נחילת ירושלים נ' לרונל אריה קסטנבאום, מפי כב' הנשיא א. ברק, פ"ד מו(2) 464 בעמ' 530 וע"א 3414/93 שמחה און נ' מפעלי בורסת היהלומים (1965) מפי כב' השופט י. זמיר, פ"ד מט(3) 196 בעמ' 205).

          לאחרונה פסק בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת ע. ארבל) כי ראוי ונכון להפעיל את ערכי היסוד של השיטה גם על אגודה שיתופית, תוך בחינת כל מקרה לגופו (ע"א 10419/03 תומר דור ואח' נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, טרם פורסם, פיסקה 15 לפסק הדין, להלן - פרשת דור).

          מן הכלל אל הפרט

        החלטה עניינית - חובת ההנמקה

13.     בענייננו, המבקשים תוקפים את ההחלטה בכל שלושת המישורים ויש לאפשר לבית המשפט, במסגרת התיק העיקרי, לבחון את חוקיותה של החלטת הוועד לסרב לאפשר להם לרכוש את הדירה מן המשיבים. בקשר לכך טוענת האגודה כי לא מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה ודי בכך שהחליטה לסרב כדי שיהיה בכך "סוף פסוק" מבחינת המבקשים. טיעון זה יש לדחות. חובתו של גוף לנמק את החלטותיו היא אחד מכללי הצדק הטבעי והיא מהווה מרכיב חשוב - לפעמים בלתו אין - ביכולתו של הפרט להתמודד עם ההחלטה, להבין את הבסיס לה ובמקרה הצורך לתקוף אותה, לערער עליה ולנסות לשנותה. בפרשת דור קבע בית המשפט העליון בעניין זה:

    "ככל שההחלטה חשובה יותר ופוגעת במושא ההחלטה, תהא חשיבות גדולה יותר להנמקה גם בתחומי המגזר הפרטי. היחס האנושי והסביר לרגשותיו וכבודו של הפרט מצדיק מתן תשובה והסבר לדחייתו, ומשליך גם על חשיבות ההנמקה. גם האינטרס הרגשי של הפרט ראוי לו שיזכה להגנה. ראוי שלא יהיה היחיד ניצב מול קיר אטום ושותק. גם כאן ניתן לומר כדברי השופט חשין כי "מי שליבו טהור, מצפונו נקי ועשייתו נאמנה, לא יירא ולא ייחת" (עניין מספנות ישראל, לעיל, בעמ' 799). הדברים נאמרו אמנם לגבי גוף ציבורי, אך יפים הם גם לגוף פרטי ולאנשים שבו. גם בגוף פרטי העדר הנמקה עלול לכסות במקרים מסוימים על החלטה לא ראויה, שלו היה בית המשפט מודע לה, היה פוסל את ההחלטה. ככלל, ראוי להבטיח שההתנהלות של האגודה תיעשה דרך כור ההיתוך המבוסס על תום לב, יושר והגינות, שיבטיח את אמון חברי האגודה והנזקקים לשירותיה בדרך התנהלות האגודה.

             באותו מקרה לא החיל בית המשפט העליון את חובת ההנמקה על האגודה מאחר ולא היה לו כל ספק כי הנימוק לדחיית הבקשה של המבקשים אינו קשור אליהם אישית, אלא נובע משיקול כלכלי גרידא (סעיף 12 לפסק הדין). זאת ועוד, בפרשת דור לא העלו המבקשים טענות מהם השתמעה פגיעה בחובות המוטלות על האגודה בדין או בתקנון האגודה. טענתם (שם) התמקדה כולה בפגיעה הכלכלית של חברי האגודה. החשוב לענייננו הוא שבאותו מקרה היה לבית המשפט ברור לחלוטין מהם השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה שקיבלה האגודה, ונקבע כי אין מקום להתערב בתוכנה של ההחלטה גם אם הוא היה תואם את הטענות שהעלו המערערים. שונה המצב בענייננו: המערערים מעלים טענות קשות בדבר התנהלות הוועד וערפל כבד אופף את הסיבה והנימוקים האמיתיים שעמדו ביסוד החלטת הסירוב של הוועד לאשר את מכירת הדירה למבקשים. חשוב לציין כי חובת ההנמקה אינה דבר העומד בפני עצמו אלא היא פועל יוצא של חובת האגודה לקבל החלטה עניינית. ההנמקה אינה ערך בפני עצמו אלא  חייבת לשקף החלטה עניינית העומדת בביקורת. לפיכך הדגש אינו על עצם חובת ההנמקה אלא על החובה של גוף הפועל על פי חוק, לקבל החלטה עניינית משיקולים ראויים ובתום לב, החלטה המתיישבת עם עקרונות היסוד של השיטה וביניהם העדר אפליה, שוויון ותום לב.