פסק-דין בתיק הפ 809/06

1.      הצדדים שבפני, בני משפחה קרובים, אחים, בני דודים וגיסים, לא הצליחו ליישב את הסכסוכים והמחלוקות שהתגלעו ביניהם. משכך, פנו שני הצדדים, לערכאות שיפוטיות שונות וחבל שכך, שכן מטיבן של הכרעות שיפוטיות שאין הן תורמות להשלמה ושלום בית בין הצדדים הניצים, במיוחד כאשר מדובר בבני משפחה קרובים.

2.      המבקשים והמשיבה 2 (להלן: "המשיבה"), אחים ואחיות, ירשו מאביהם המנוח, לוגמאן דרדשתי, אשר נפטר בשנת 2000, זכויות קנייניות בשני מגרשים (בנתניה וברעננה). על הנכסים שירשו רבצו משכנתאות שנרשמו לטובת המשיב 1 - בעלה של המשיבה ובן דודם של המבקשים (להלן: "המשיב"), להבטחת פרעון הלוואות שניתנו למנוח.

מדובר בהלוואות שהועמדו ע"י המשיב, אשר בצרוף הריבית מצטברים לסכום של מליוני דולרים. היקף החוב שנוי במחלוקת בין הצדדים, אך העובדה שאף לא הלוואה אחת נפרעה, ולו באופן חלקי, עובדה זו אינה שנויה במחלוקת.

3.      לימים, לאחר שמועדי פרעון ההלוואות נדחו מספר פעמים לבקשת המבקשים ובהסכמת המשיב, ובשל סכסוך שהתגלע בין הצדדים על רקע ביצוע, או אי ביצוע, התחייבויות על פי הסכם שנחתם ביניהם ב-5.12.02, נקט המשיב בהליכי מימוש המשכנתאות בלשכת ההוצאה לפועל על מנת לפרוע, ע"י מכירת המגרשים, את חובם של המבקשים.

המבקשים הגיבו בהעלאת טענת פרעתי בפני ראש ההוצל"פ. הם לא הסתפקו בכך, אלא עתרו במקביל, בתובענה שבפני, לסעד הצהרתי לפיו מתבקש בית המשפט להצהיר על זכותם להמיר את המשכנתא הרשומה על הנכס בנתניה (חלקות 99     ו-100 בגוש 8263) בבטוחה אחרת, היינו בהפקדת ערבות בנקאית, או סכום במזומן, על סך כ-3,8 מליון דולר (ולחילופין, על סך של כ-4,9 מליון דולר), בקופת בית המשפט. כנגד הפקדה זו, כך עתרו, תמחק המשכנתא הרובצת על הנכס.

קודם לכן הגישו הם תובענה לבימ"ש זה (ת.א. 2007/04) במסגרתה עתרו הם לאכיפת ההסכם מיום 5.12.02.

      4.   את התובענה שבפני מבססים המבקשים על הוראת סעיף 2.4.2 להסכם ההלוואה הראשון שנחתם בין הצדדים, היינו בין המשיב לבין לוגמאן, אביהם המנוח של המבקשים, מיום 28.2.99, שזו לשונה: 

"2.4.2  אם יבקש לוגמאן לפרוע בפרעון מוקדם את ההלוואה (נשוא הסכם זה) בלבד ובתמורה לשחרר את המשכנתא שתרשם על החלקות בגוש 8263 כמצוין בסעיף 3.1.2 להלן (המגרש בנתניה - נ. י), הוא יהיה זכאי לעשות זאת, בתנאי שישלם לפרידון את מלוא סכום קרן ההלוואה נשוא הסכם זה, דהיינו -.3,000,000 דולר בצרוף כל הריבית שתחול על הקרן, כמתחייב על פי הוראות הסכם זה כולל הוראות סעיף 2.5.2 להלן וסכום הריבית יחושב בהתאם באופן יחסי, בהתחשב במועד החזר הקרן".

(ראה ההסכם שצורף כנספח A לתובענה).

תניה זו מאפשרת ללווה (ולמבקשים הבאים בנעליו) לפדות את המשכנתא הרובצת על הנכס, כנגד פרעון (מוקדם) של מלוא סכום קרן ההלוואה והריבית שהצטברה, לידיו של המלווה, היינו המשיב. תניה זו אינה מאפשרת ללווה לפדות את המשכנתא על דרך של המרתה בבטוחה אחרת, תהא זו סולוונטית וטובה ככל שתהיה, אלא אם נתן לכך המלווה את הסכמתו.

משכך לא ניתן לומר כי הוראת סעיף 2.4.2 הנ"ל מקנה למבקשים זכות להמיר את המשכנתא בבטוחה אחרת לפרעון ההלוואות, כפי שטוענים המבקשים. התניה הנ"ל הקנתה, כאמור, את הזכות לסלק, או להסיר, את המשכנתא כנגד פרעון מוקדם של מלוא סכום ההלוואה, אך לא הקנתה להם זכות חוזית (מכח ההסכם), להמיר את המשכנתא בבטוחה אחרת להבטחת פרעון החוב בעתיד. ודאי שלא קמה להם זכות כזו מכח החוזה, לאחר שחלף מועד פרעון ההלוואה.

5.      מבססים המבקשים את עתירתם אף על הוראות סעיף 13(א) לחוק המשכון (יחד עם סעיף 91 לחוק המקרקעין), המתיר פדיון המשכנתא ע"י פרעון מלוא החוב, או בלשון ההוראה "ע"י קיום החיוב", אף לאחר שפג המועד לכך על פי המוסכם.

הוראת דין זו, שאין להתנות עליה (כפי שנקבע בסיפא לסעיף 13(א) הנ"ל), אכן מקנה ללווה זכות לפדות המשכנתא, אף לאחר שחלף המועד המוסכם לכך, כנגד פרעון מלוא החוב שפרעונו הובטח על ידה, בין שהמלווה נתן הסכמתו לכך ובין אם לאו. עם זאת אין בהיתר זה "כדי להקנות זכות לפדות חלק מן המשכון ע"י קיום חלק מן החיוב, זולת אם הוסכם על כך בהסכם המשכון". (סעיף 13(ד) לחוק הנ"ל).

עיון בהסכם מיום 28.2.99 מגלה כי המשכנתא שנרשמה על הנכס בנתניה נועדה להבטיח פרעונה של ההלוואה על סך 3 מליון דולר, שניתנה ללוגמאן במסגרת הסכם זה, כמו גם פרעון הלוואה קודמת על סך 1.1 מליון דולר שניתנה ללוגמאן, על פי הסכם קודם מיום 16.12.97 (ראה סעיף 2.2.2 להסכם).

משמעותה של תניה זו היא, כי זכותם של המבקשים לפדות את המשכנתא הרובצת על הנכס בנתניה מכח סעיף 13(א) הנ"ל, עומדת להם, בתנאי ששתי ההלוואות שניתנו לאביהם המנוח, הן זו על סך 1.1 מליון דולר והן זו על סך -.3 מליון דולר, אשר הובטחו ע"י המשכנתא על הנכס בנתניה (ראה סעיף 2.2.2 הנ"ל) תפרענה במלואן, שאם לא כן מדובר בפרעון חלקי בלבד אשר אינו מקנה זכות לפי סעיף 13, אלא אם נתן לכך המשיב את הסכמתו (כאמור בסעיף 13(ד) הנ"ל).

6.   טוענים המבקשים כי אף אם ניתן לראות בתשלום סכום של -.3 מליון דולר כפרעון חלקי בלבד של שתי ההלוואות, הרי שההסכמה שניתנה ע"י המשיב לפרעון מוקדם של ההלוואה בסעיף 2.4.2 להסכם מיום 28.2.99, מצביעה על הסכמתו לפדות את המשכנתא אף כנגד פרעון חלקי זה.

      אין בידי לקבל טענה זו. 

הוראת סעיף 2.4.2 להסכם אכן מאפשרת למבקשים לפדות את המשכנתא כנגד פרעון מוקדם של ההלוואה נשוא ההסכם מיום 28.2.99, היינו פרעון של -.3 מליון דולר בלבד. אולם במקרה זה אין מדובר בפרעון מוקדם, שכן מועד פרעון הלוואה זו חלף זה מכבר.

דרישתם ואף נכונותם של המבקשים לפרוע הלוואה זו, באופן שהם הציעו, או דרשו, אינה יכולה להתפרש, בשום פנים ואופן, כפרעון מוקדם של ההלוואה.