פסק-דין בתיק הפ 751/06

רקע

המשיבים, מנהלים עסק בשם "רביירה בגדי ים" בבניין הידוע כחלק מחלקה 122 בגוש 6925 בתל אביב, שחצרו (להלן: "המקרקעין" או "השטח המופקע") יועדה להפקעה על ידי רשויות התכנון לצורך הקמת רכבת קלה על פי תכנית תמ"מ 1/5 שפורסמה למתן תוקף ביום 25.12.03 בילקוט פרסומים 5258 עמ' 1396 (להלן: "תכנית הרכבת הקלה").

נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ החלה לבצע עבודות פינוי ופיתוח בשטח שנקבע כתוואי הרכבת הקלה במטרה למסור את השטח כשהוא פנוי ממחזיקים, לזכיין העומד להיבחר בימים אלה במכרז לביצוע פרויקט הרכבת הקלה.

בהתאם להוראות סעיפים 5 ו - 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות"), פרסמה המבקשת ביום 5.1.06 הודעה בילקוט הפרסומים 5477, לפיה זכות השימוש והחזקה הבלעדית במקרקעין דרושה למבקשת לצרכי ציבור וכי היא מבקשת לתפוס חזקה במקרקעין הדרושים לה באופן דחוף לצרכי ציבור ועל המחזיק במקרקעין למסור לה את החזקה במקרקעין מיד. הודעות בנוסח האמור הודבקו על גבי שלטים בסמוך למקרקעין.

ביום 12.1.06 או בסמוך לכך שיגרה המבקשת למשיבים מכתב בדואר רשום בו הודיעה על הפקעת המקרקעין לצרכי ציבור ודרשה מהם למסור לה את החזקה במקרקעין בתוך 60 יום.

המשיבים לא מסרו את השטח המופקע למבקשת.

לפני תובענה על פי סעיף 8 לפקודת הקרקעות לצוות על המשיבים לסלק ידם מן המקרקעין, לפנותם ולמסור אותם לחזקת המבקשת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, וכן להתיר למבקשת לתפוס חזקה במקרקעין, לסלק ולהרוס כל מבנה במקרקעין.

דיון

א.      המשיבים מתנגדים לסעד המבוקש, ולהלן טענותיהם:

1.       הם הביעו את הסכמתם לפינוי המקרקעין ואף מצויים בשלבים סופיים של המשא ומתן עם המבקשת בקשר עם הפיצוי המגיע להם בעד הפקעת השטח שבחזקתם. לפיכך לא התקיימו התנאים לסילוק ידם מהמקרקעין מכוח הוראות סעיף 8 לפקודת הקרקעות.

2.        משהחלה המבקשת בהליכי משא ומתן לפינוי המשיבים מהמקרקעין היה עליה למצות את המשא ומתן בטרם תפנה לבית המשפט בתובענה זו.

3.       אין צורך מיידי בהפקעת החזקה במקרקעין.

4.       בתשריט ההפקעה מסווג השטח המופקע כחצר, אולם בפועל מצוי בחצר גם מבנה המשמש בית כסא, מכאן שנפל פגם הגורם לאי בהירות באשר לזיהוי השטח המופקע.

5.       בסיכומיהם טענו המשיבים למעמד של דיירים מוגנים במקרקעין. אולם משאין חולק שהמשיבים הם המחזיקים בשטח המופקע ושאלת הפיצויים בעד ההפקעה אינה צריכה לענייננו איני רואה צורך להידרש לטיעוניהם בעניין זה.

ב.      בע"א 4000/01 יהודה קיסר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, תל אביב יפו, פ"ד נז (1) 313, בע' 323, (להלן: "עניין קיסר") נקבע:  

"הצורך במהירות ובזירוז הפינוי מכתיב מאליו קיומו של הליך פשוט וקצר, הליך שיתנהל "ללא קושי וללא סיבוכים מיותרים".

ועוד (ע' 324):

"על פי אותה הלכה, שומה עליו, על מבקש, להוכיח ארבעה תנאים אלה כדי לזכות בצו בית משפט לפי סעיף 8 שלפקודה: אחד, כי פורסמה ברשומות הודעה על הכוונה להפקיע את המקרקעין לפי סעיף 5 לפקודה; שניים, כי פורסמה ברשומות הודעה למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 7 (1) לפקודה; שלושה, כי הגיע המועד שנקבע בהודעה שניתנה לפי סעיף (7) (1) לפקודה לתפיסת החזקה; וארבעה, כי הבעלים או המחזיקים מסרבים להרשות לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה. למודי-ניסיון, וביודענו כי אין כלל שיוצאים אינם מלווים אותו בדרכו, נוסיף כי במקרים מיוחדים וחריגים אפשר ניתן יהא להעלות טענות-הגנה ממשפחת טענות החריגה מסמכות או ממשפחה קרובה למשפחה זו."

ג.        עם זאת, בתי המשפט הכירו בזכות הקניינית של בעל המקרקעין כזכות יסוד שמכוחה ניתן להעלות עילות נוספות לאלה שנקבעו בעניין קיסר, לפיהן ניתן לתקוף את הליכי ההפקעה. כך, בעע"ם 1975/01 ועדה מקומית לתכנון ולבניה, כרמיאל ואח' נ' שמואל רובינשטיין ואח', פ"ד נו (6) 638, בע' 659 (להלן: "עניין רובינשטיין"), נקבע:

"זכות הקניין, ובמיוחד זכות הקניין במקרקעין, היא איפוא זכות בעלת מעמד מוגן בשיטתנו המשפטית, על אחת כמה וכמה כיום, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מעמד זה מחייב להעניק משקל משמעותי לזכותו של אדם למנוע הפקעה חלקית במקרקעין שבבעלותו, מקום שהפגיעה בהם משמעותית וחמורה כך שיתרת המגרש אינה ניתנת לניצול באופן סביר, ואף אין בפיצוי כספי כדי לרפא את הפגיעה."