פסק-דין בתיק הפ 733/07

פתח דבר

1.         ביום יג אייר תשס"ו, 1/5/07, נתן הבורר חכם שלמה יוסף (להלן: " הבורר" או " חכם שלמה") פסק בוררות שהוכתר "פסק סופי של הבורר" (להלן: " הפסק הסופי", צורף כנספח א לבקשת הביטול) בבוררות שהתקיימה בין המבקשת לבין המשיבה.

            בפניי בקשתה של המבקשת לביטול הפסק הסופי (לעיל ולהלן: " בקשת הביטול").

רקע עובדתי

2.         בזמנו, מינהל מקרקעי ישראל הקצה למבקשת שטח של מאות דונמים בנחלת אושרת שבצפון למטרת הקמת מחצבה (להלן: " המחצבה"), ולימים הועברו זכויותיה של המבקשת לחברה שהיתה בבעלותה המלאה - יחיד סי מרבצי דולומיט (2001) ס"ד בע"מ (להלן: " החברה"). ביום 1/8/2002 קיבלה החברה זיכיון מאת מינהל מקרקעי ישראל להפעלת המחצבה. המבקשת היא חברה פרטית בשליטתו של מר יצחק אלוש (להלן: " אלוש").

            לצורך הקמת המחצבה ומימוש הזכויות והפוטנציאל הטמונים בזיכיון נדרשה השקעה של מיליוני דולרים. על רקע זה התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם שותפות מיום 13/11/02 שבמסגרתו הוקצו למשיבה 47.5% ממניות החברה, כנגד התחייבותה של המשיבה להעמיד בטחונות לבנק לצורך קבלת אשראי למחצבה כך שיתאפשר לבצע את ההשקעות הדרושות להקמתה והפעלתה כפי שהוסכם בין הצדדים (להלן: " הסכם השותפות" - צורף כנספח א לתשובת המשיבה). המשיבה היא חברה פרטית בשליטתו של מר בועז אברהמי, שלטענתה אינו מתגורר בארץ ומר יעקב מימון טיפל ומטפל עבורו בכל הקשור למשיבה ולמחצבה (להלן: " מימון").

            בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות בקשר עם ניהול המחצבה וביום 28/1/04 נחתם ביניהם הסכם שאמור היה להסדיר את המחלוקות שביניהם (להלן: " ההסכם משנת 2004).

כבר בהסכם השותפות וכך גם בהסכם משנת 2004 קבעו ביניהם הצדדים כי חכם שלמה ישמש כבורר בחילוקי דעות ככל שיתעוררו ביניהם, וכן שיקבע את סכום הפיצוי שנאמר בהסכם משנת 2004 שהמשיבה זכאית לו. יוער כי אמנם ההסכם משנת 2004 לא הוצג על ידי מי מהצדדים - למרות האמור בסעיף 2.3 לתצהיר של מר אלי קמר המשמש כמנהל במשיבה (להלן: " קמר") - ואולם אין מחלוקת בנוגע למינוי הצדדים את חכם שלמה כבורר בהסכם זה והדברים אף נתמכים בתכתובת שהוצגה. גם לאחר שהתקשרו בהסכם משנת 2004 לא חדלו החיכוכים וטרוניות הצדדים זה כלפי זה.

3.         חרף הסכמת הצדדים בדבר מינויו של חכם שלמה כבורר, במכתב מיום 18/2/04 הודיעה המבקשת (באמצעות אלוש) למשיבה (באמצעות מימון) כי היא אינה מוכנה עוד שחכם שלמה ישמש כבורר בין הצדדים וכי יש לבחור בורר אחר תחתיו. למכתב זה צורף מכתבו של אלוש מאותו יום, 18/2/04, המופנה ישירות לחכם שלמה, שבו נימק את בקשתו שחכם שלמה לא ישמש עוד בתפקידו כבורר:

"1.            לאחרונה הובאו לידיעתי מספר עובדות אשר מאירות באור חדש את הסכמתי למינויך כבורר ביני ובין מר יעקב מימון וגורמות לי להבין כי אינך יכול לשמש בתפקיד זה ובמרכזן העובדה כי מר מימון מסייע לך כספית בבניית ביתך.

2.  אין לי ספק כי הכספים הללו מתקבלים בידך בתום לב ואולם אינני יכול להסיר בעוונותי מעל ליבי את החשש כי בסופו של יום עלולים היחסים בינך לבין מימון להשפיע, ולו בתת מודע, על החלטתך ו/או פסיקתך, ואיני רוצה להתהלך בדיעה כזו בעיקר כאשר חשיבות המחצבה היא כה רבה בעיני, כפי שהנך יודע היטב" (המכתבים מיום 18/2/04 צורפו כנספח ג לתשובת המשיבה).

            אף שהמשיבה דחתה את הטענות המופנות כלפי מימון וחכם משה מכל וכל - כדי למנוע טענות ממין זה בבוא יום, הסכימה למינוי בורר אחר תחת שלמה חכם; וכך בלשון ב"כ המשיבה במכתב מיום 23/2/04:

"עם זאת, וכדי למנוע בעיות בעתיד, ייעצתי למרשתי לקבל את הצעתך ולמנות בורר משפטן אשר יקבע את סכום הפיצוי לו זכאית מרשתי עפ"י הוראות החוזה (ההסכם משנת 2004 - ע.ב.), ויחליט בחילוקי דעות אחרים הנובעים מהחוזה אם יהיו כאלה."

            בהמשך המכתב הוצעו שמותיהם של שלושה שופטים בדימוס (המכתב מיום 23/2/04 צורף כנספח ד לתשובת המשיבה).

            המשיבה חזרה על עמדתה זו גם במכתבים נוספים שהוחלפו בין הצדדים (ראו למשל, נספחים יח ו-כ לתשובת המשיבה), ואולם דווקא המבקשת חזרה בה מרצונה למנות בורר אחר תחתיו של חכם שלמה ואף עמדה על כך שמינויו יוותר בעינו. כך, במכתב ב"כ המבקשת מיום 8/11/04 נאמר:

"מחלוקת בין שותפים צריכה מעצם טבעה להתברר בפני בורר ולא ראוי ונכון להביא את החברה לפירוק, מה גם שאין לעו"ד שום סיבה אובייקטיבית מחמתה אין למנות את חכם שלמה כבורר - כפי שהוסכם" (המכתב מיום 8/11/04 צורף כנספח יט לתשובת המשיבה).

4.         אלא שדעתה של המשיבה לא היתה נוחה מכך, לנוכח הטענות שהעלתה המבקשת והשמיע אלוש מטעמה כנגד חכם שלמה בתכתובת קודמת שבין הצדדים. על כן ומתוך שחפצה להימנע ממצב שבו בעתיד תחזור המבקשת על טענות אלה אם וכאשר יינתן פסק דין על ידי חכם שלמה כבורר שלא יהא לרוחה, חזרו המשיבה ומימון מטעמה על עמדתה שלפיה ימונה אחר כבורר, במכתב מיום 8/12/04 המופנה מאת ב"כ המשיבה לב"כ המבקשת:

"לעניין זהות הבורר, מרשי חוזר על עמדתו, כי לאחר שמרשך תקף באופן אישי ובצורה בוטה את מר חכם שלמה, אין מר חכם שלמה יכול לשמש כבורר בין הצדדים.

מרשתי הציעה למנות את כבוד השופט העליון בדימוס, השופט תיאודור אור. הודעתו של מרשך כי הינו מתנגד להחלפת 'הבורר המוסכם' אותו תקף מרשך בעבר, בבורר בעל אינטגריטי שאין עליה עוררין, אך מוכיחה את חוסר תום ליבו של מרשך בהתנהלותו עד הנה" (המכתב מיום 8/12/04 צורף כנספח כב לתשובת המשיבה).

            בסופו של דבר ולדרישת המבקשת, הסכימה המשיבה כי אמנם חכם שלמה ישמש כבורר בין הצדדים כפי שהוסכם בתחילה. במצב דברים זה, חתמו הצדדים ביום 8/2/05 על "שטר בוררין", בנוסח שלטענת המשיבה הוכתב על ידי חכם שלמה (להלן: " שטר הבוררין" - צורף כנספח ב לבקשת הביטול). בשטר הבוררין נקבע כי חכם שלמה ישמש כבורר דן יחיד בכל מחלוקת שהיא שבין הצדדים ובכל הקשור למחצבה, וכי כל צד יוכל לפנות לבורר בכל עת ולבקש ממנו לקיים הליך של בוררות בכל נושא שיהיה שנוי במחלוקת בין הצדדים. לנוכח הטענות שהעלתה המבקשת בעבר כלפי הבורר, נאמר בסעיף 2 לשטר הבוררין: