פסק-דין בתיק הפ 695/01

1.      תובעת המבקשת אכיפת הסכם מכר שנחתם בינה לבין המשיבים ביום 4.1.98, על פיו רכשה המבקשת מהמשיבים דירה בה הם מתגוררים עד היום, ברח' לובטקין 36 תל-אביב (חלקה 228 גוש 6146). ליתר דיוק: עותרת המבקשת לחיוב המשיבים להמציא אישור מעיריית תל-אביב בדבר פרעון חובות הארנונה וחובות אחרים החלים עליה ולאכוף את העברת זכויות הבעלות בדירה בלשכת רישום המקרקעין.

לבקשת המבקשת ובשל אי הופעת המשיבים לדיון שנקבע בפני כב' השופטת שטרנברג-אליעז, ניתן ביום 9.4.02 פסק דין במעמד צד אחד שהעניק למבקשת את הסעד המבוקש.

פסק דין זה בוטל, לבקשת המשיבים, בהחלטה מנומקת שניתנה ע"י כב' השופטת שטרנברג-אליעז ביום 30.6.05.

לאחר שהתיק "התגלגל" בלשכותיהם של מספר שופטים, הונח הוא לפתחי. נסיונותיי להביא את הצדדים להסדר לא עלו יפה. משכך, התקיים הדיון בפני במעמד שני הצדדים ביום 23.11.06, זמן רב מאז הגשת התובענה.

2.      גירסת המבקשת באשר לזכויות שרכשה על דירת המשיבים, כמו גם גירסת המשיבים, כפי שפורט בתצהיריהם, נשמעות בלתי שגרתיות ויוצאות דופן, אם לא מוזרות ומעוררות תמיהה.

טוענת המבקשת כי את דירת המשיבים רכשה במסגרת עיסקת הלוואה שנקשרה בינה לבין המשיבים בתיווכו ובעידודו של מורה לקבלה, אותו הכירה במסגרת חוג בו השתתפה בהרצליה, אשר הציג עצמו בפניה כשמואל פנחסי. לדבריה, היא הלוותה למשיבים שהוצגו על ידו כחבריו, סכום כולל של -.40,000 דולר (שתי הלוואות בנות -.20,000 דולר כל אחת) בתמורה לריבית של 2% לחודש וכנגד שעבוד דירתם כבטוחה להשבת ההלוואות. בהמשך ובנסיבות שלא הובהרו די הצורך הוסכם בין הצדדים כי במקום שעבוד הדירה, היא תימכר למבקשת, כתחליף להחזרת ההלוואה ופרעון המשכנתא של המשיבים שרבצה עליה, בתנאים עליהם הוסכם.

הסכם בענין זה נחתם במשרדו של ב"כ המבקשת ביום 4.1.98. באותו מעמד חתמו המשיבים על יפויי כח בלתי חוזרים שהסמיכו את בא כוחה של המבקשת לרשום הדירה על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

בד בבד עם קשירת העיסקה למכירת הדירה, או סמוך לאחר מכן, ביום 25.6.98, נחתם הסכם שכירות, אף זאת לפי המוסכם, לפיו הושכרה הדירה למשיבים לתקופה של 60 חודש, באופן שהם המשיכו להתגורר בה על אף שמכרו אותה למבקשת. בו ביום אישרו המשיבים בחתימת ידם כי קיבלו מהמבקשת - רוכשת הדירה - את מלוא התמורה המוסכמת (-.120,000 דולר).

תמורה זו שולמה למשיבים, כך לטענת המבקשת (כמפורט בנספח 1 לתצהירה של המבקשת - נ/1), ע"י ויתור על החזרת ההלוואה שקיבלו מהמבקשת (-.40,000 דולר) שמהשבתם הם הופטרו, בסכום כסף במזומן שקיבלו במעמד החתימה על ההסכם (בסך -.30,000 דולר) ובהפטרתם מתשלום דמי השכירות עבור 60 חודשי השכירות פי ההסכם. בנוסף הוסכם כי המבקשת תפרע את חוב המשכנתא של המשיבים שרבץ על הדירה (בסך -.32,000 דולר).

במסמך זה הנושא תאריך 25.6.98 אישרו המשיבים בחתימתם כי הם קיבלו את מלוא התמורה עבור הדירה מהמבקשת, באופן הנ"ל. 

המשכנתא הוסרה לאחר שהמבקשת פרעה מכספה את יתרת החוב. פרעון יתרת החוב (בסכום כולל של כ-.107,000 ש"ח) נעשתה, לטענתה, במעמד המשיב, אשר אישר הפרעון בחתימת ידו, ביום 29.11.98.

הנה כי כן, על פי גירסת המבקשת שולמה מלוא התמורה המוסכמת עבור הדירה והושלמו כל ההכנות להעברת הזכויות בה, על שמה. על אף זאת, העברה זו נמנעת ממנה בשל חובות כבדים של המשיבים לעיריית תל-אביב בגין מיסי ארנונה שלא שולמו על ידם ואשר מסתכמים בעשרות אלפי שקלים.

חובות אלה מונעים מהמבקשת המצאת אישור מהעיריה לצורך העברת הזכויות בדירה על שמה.

מכאן ועד הגשת תובענה זו, במסגרתה עותרת המבקשת לחייב את המשיבים לפרוע החובות ולהמציא האישור המתאים, קצרה הדרך.

3.      המשיבים אינם חולקים, למעשה, על העובדה כי חתמו על הסכם למכירת הדירה למבקשת בתנאים שפורטו בו.

הם אף מאשרים את גירסת המבקשת, שנתמכה באישורים ומסמכים, לפיה פרעה היא בשמם ובמקומם את הלוואת המשכנתא, אם כי כך עשתה לטענתם, ללא ידיעתם.

יחד עם זאת מעלים הם גירסה אשר, כאמור, אף היא בלתי שגרתית, אם לא תמוהה. הם מכחישים מכל וכל כי קיבלו סכומים כלשהם מהמבקשת כהלוואות או כתשלום על חשבון מכירת הדירה (למעט חוב המשכנתא שנפרע ישירות לבנק הממשכן ע"י המבקשת). 

בתצהירו (נ/2) מעלה המשיב 1 גירסה לפיה כל ההסתבכות מבחינתו והשתלשלות העניינים שהביאה אותו, בסופו של דבר, לחתום על הסכם למכירת הדירה, החלה בהלוואה על סך -.3,000 דולר שקיבל מידידו ושכנו לשעבר שמואל רודיטי, הוא אותו מורה לקבלה שהמבקשת כינתה כשמואל פנחסי. הלוואה זו שנלקחה לטענת המשיב לשם מימון מסיבת בר מצוה לבנו תפחה והלכה, שכן המלווה גבה ממנו ריבית בשיעור של 4% לחודש. 

משלא עמדו המשיבים בהחזר החל רודיטי להפעיל עליהם לחצים ולאיים, תוך שהוא מסביר להם כי את סכום ההלוואה השיג מהמבקשת ולה הוא חייב להשיבו.