פסק-דין בתיק הפ 676/06

רקע

ביום 18.11.04 ניתן פסק דין, לפיו חוייב משיב 1 (להלן: "החייב") לשלם למשיבה 2 (להלן: "המשיבה") סך של 150,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד  (ת.א (חי) 10901/04.

בסמוך פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב הפסוק של החייב במסגרתו נרשם עיקול על זכויותיו של החייב בדירה ברח' ויקטור הוגו 26/1 בתל אביב, הידועה כגוש 7024 חלקה 92 (להלן: "הדירה") שהזכויות בה רשומות בעמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") על שם המבקשת והחייב מכוח הסכם רכישה שנערך בין עמידר למבקשת והחייב ביום 30.11.97.

בתובענה שלפני עותרת המבקשת להצהיר כי היא הבעלים של מלוא הזכויות בדירה ולהורות על ביטול העיקול שהטילה המשיבה על זכויות החייב בדירה בתיק הוצל"פ מס' 9 - 04 - 40159 - 02.

טענות המבקשת

ביום 8.3.05 נחתם הסכם גירושין בין המבקשת לבין החייב, לפיו העביר החייב את חלקו בזכויות בדירה למבקשת, כחלק מהסדר הגירושין, ובמעמד החתימה על ההסכם האמור מסר החייב למבקשת ייפוי כח בלתי חוזר להעברת זכויותיו בדירה.

באותו היום התקיים דיון בבית הדין השרעי בעכו וניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין.

בסמוך, ביום 20.3.05 רשמה המבקשת בעמידר הערת אזהרה לטובתה על חלקו של החייב בזכויות בדירה. לטענתה, הערה זו לא נרשמה בשל טעות פנימית של עמידר. ביום 5.4.05 פנתה לעמידר וביקשה להשלים את העברת חלקו של החייב בזכויות בדירה אליה, אולם הליך זה לא הושלם בשל העיקול שהטילה המשיבה על זכויות החייב בדירה.

המבקשת מחזיקה ומתגוררת בדירה יחד עם ילדיה מיום הגירושין ואין לה מקום מגורים אחר.    

לטענת המבקשת, זכותה בחלקו של החייב בזכויות בדירה מכוח הערת האזהרה שנרשמה קודם להטלת העיקול, גוברות על זכויות המשיבה מכוח העיקול המאוחר.

טענות המשיבה

במועד עריכת הסכם הגירושין רבץ על החייב חוב בסך 200,000 ש"ח למשיבה וסך כל חובותיו לאחרים עמד על כ - 800,000 ש"ח. בנסיבות אלה, ברור שהסכם הגירושין נערך למראית עין כדי להבריח את חלקו של החייב בזכויות בדירה מנושיו.

לכאורה על פי הסכם הגירושין קיבלה המבקשת את זכויות החייב בדירה במתנה. משלא נרשמו זכויות המבקשת מכוח הסכם הגירושין, לא הושלמה המתנה  והחייב רשאי לחזור בו מהמתנה בשל ההרעה הניכרת שחלה במצבו הכלכלי. מכל מקום יש להעדיף את זכויותיה של המשיבה על פני זכויות המבקשת שלא רשמה הערת אזהרה.

המבקשת אינה גרה בדירה.

דיון

א.      פסק הדין המחייב את החייב לשלם למשיבה 150,000 ש"ח ניתן ביום 18.11.04 ולא בוטל. מכאן, שבמועד עריכת הסכם הגירושין ביום 8.3.05,  ידע החייב שלחובתו חוב חלוט בסך של למעלה מ - 150,000 ש"ח.

המבקשת הודתה, כי בסמוך לעריכת הסכם הגירושין ואף לאחר מכן לא גרה בדירה (ע' 2 לפרוטוקול מיום 30.10.06). בכך נסתר האמור בסעיף א להסכם הגירושין ונמצא שהדירה לא הייתה דרושה למבקשת למגוריה.

בחקירתה העידה המבקשת (ע' 2 לפרוטוקול מיום 30.10.06):

"ש. איך את מסבירה את זה שיפוי הכח הבלתי חוזר נחתם יומיים לפני החתימה על הסכם הגירושין?

ת. הוא ידע שיש לו בעיות בעבודה. אנחנו התגרשנו בגלל סיבות כלכליות, שנתיים - שלוש ההורים שלי כל הזמן עזרו לי ונמאס לי.

ש.ת הסכם הגירושין נחתם ב - 8 במרץ בנצרת ובאותו יום רשמתי הערת האזהרה. אני לא כל כך מבינה בדברים האלה, גם בעלי לשעבר הנחה אותי בקשר לרישום ההערה.

ש. ממך אני מבין שבגלל הבעיות הכלכליות הוא העביר לך את הזכויות בדירה, נכון?