פסק-דין בתיק הפ 666/07

א.                  מהות התובענה

זו תביעה שהוכתרה כתביעה למתן פס"ד הצהרתי ואכיפה.

בסעיפים 1 ו - 2 להמרצת הפתיחה מתבקש בית המשפט:

" לקבוע בהחלטה כי ההסכם נשוא התובענה בר תוקף, למרות הסחטנות של המשיבים, בדרך של התנהגות והערמת קשיים והצהרת העדר פינוי המגרש ועיכוב בהתקדמות הפרוייקט.

לקבוע כי למרות האמור בהסכם שבכתב, המבקשת תהיה זכאית שלא לשלם את יתרת סכום התמורה בגין המקרקעין בסך של 140,000 דולר, אלא לאחר פינוי המקרקעין על ידי המשיבים, וזאת בהעדר סיכוי סביר להשבת 230,000 דולר כספי התמורה בתוספת ריבית הוצמדה, ששלמה המבקשת עד כה ל - 13 היורשים המשיבים, ובהעדר יכולת להבטיח תשלום יתרת התמורה ללא פינוי.

ב.         עובדות רלבנטיות

המבקשת הינה חברה קבלנית שעוסקת בבניית בתי מגורים בפתח תקווה והסביבה.

המשיבים הינם ביחד היורשים ובעלי זכויות כבעלים על המקרקעין נשוא התובענה (נספח א' לבקשה)

הבית והמקרקעין ידועים כגוש 6404 חלקה 28 ומצויים ברחוב טולדנו 2 פתח-תקוה (להלן: "הנכס").

ביום 17.12.2002 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו רכשה המבקשת את הנכס מהמשיבים. (נספח ב').

לפי האמור בהסכם היתה המבקשת אמורה לשלם סכום של 370,000 דולר תמורת הנכס. בינתיים שילמה המבקשת למשיבים סכום של 230,000 דולר.

בין הצדדים התגלעו סכסוכים שונים שפורטו בסעיפים 16 - 21 לבקשה. כמו כן הוטל עיקול על הנכס, דבר שלטענת המבקשת היווה מכשול להתקדמות העסקה.

בסעיף 22 מציינת המבקשת כי המשיבים הבהירו שהם לא יחתמו על בקשות להיתר ולא יפנו את המקרקעין, אא"כ תשולם להם תוספת של 50,000 דולר.

סעיף 3 ב להסכם (נספח ב' להמרצת הפתיחה) קובע באלו המלים את חבויות המשיבים:

למסור לקונה את החזקה בנכס עד לא יאוחר מיום 1.5.03 ובכפוף לתשלום האחרון שלפי סעיף 4 להלן ובתנאי שעד למועד הנ"ל תשלם הקונה למוכרים את מלוא הסכומים על פי סעיף 4 להלן.

למרות האמור לעיל ניתנה למוכרים ו/או למי מהם להמשיך ולהתגורר בבית המגורים עד 30 יום לפני התחלת הבניה על הנכס וזאת ללא תשלום תמורה לקונה ובלבד שכל הוצאות השימוש בבית המגורים כגון ארנונה חמים, חשמל וכיוצ"ב יחולו וישולמו על ידי המתגוררים בבית המגורים".

יש להעיר בשלב זה, כי לא מוגדר מועד להתחלת הבניה בהסכם.

המשיבים גורסים כי המבקשת היא זו שהפרה את ההסכם, באשר לא שילמה להם את התמורה הכספית הנקובה בו, במועד הקבוע בהסכם ובכלל.

הם שוללים את טענת המבקשת כי הם ביקשו מחיר גבוה יותר בעבור הנכס, וגורסים כי הם דרשו את מלוא היתרה כקבוע בהסכם. מה שכן הם מודים בכך, כי ביקשו את סכום הפיצוי המוסכם כפי שנקבע בהסכם, עקב מה שכונה על ידם ההפרה הבוטה והמתמשכת.