פסק-דין בתיק הפ 616/07

רקע

ביום 10.11.05 התקשרה המבקשת עם משיב 1 (להלן: "שטרום") בהסכם לפיו רכשה ממנו את זכויותיו בבניין ברחוב גוש חלב 18 בתל אביב הידוע כחלקה 56 בגוש 6954 (להלן: "הנכס") תמורת 300,000$ ובאותו היום התקשרה בהסכם נוסף עם משיב 2 (להלן: "קולבר") לפיו רכשה ממנו זכויות בנכס אותן רכש משטרום על פי הסכם מיום 30.11.04, תמורת 200,000$ (להלן: "הסכמי המכר").

בעת עריכת הסכמי המכר היה רשום בפנקס המקרקעין כי לשטרום 58% מהזכויות בנכס בעוד ב - 42% מהזכויות בנכס החזיקו אחרים (להלן: "משפחת זייף").

בסמוך ולאחר עריכת הסכמי המכר נטען על ידי משפחת זייף כי היא זכאית ל - 8% מהזכויות בנכס הרשומות על שם שטרום.

משפחת זייף הגישה תובענה בה עתרה להצהיר על זכויותיה הנטענות בנכס (הפ 888/06). ביום 21.5.07 ניתן פסק דין לפיו התקבלה עתירתה של משפחת זייף (להלן: "תובענת זייף").

בתובענה שלפני עותרת המבקשת לאכיפה בקירוב של הסכמי המכר באופן ששטרום וקולבר יעבירו לה 50% מהזכויות בנכס שבידיהם בתמורה לסכום שסוכם בהסכמי המכר בקיזוז 8%,       (68,965.5$), מהתמורה הקבועה בהסכמי המכר (סעיף 1.1 לסיכומי המבקשת).

טענות המבקשת

בין המבקשת לבין  שטרום וקולבר נכרתו הסכמי מכר לפיהם מכרו שטרום וקולבר למבקשת את הזכויות בנכס שהיו רשומות בפנקס המקרקעין בשמו של שטרום המהוות 58% מכלל הזכויות בנכס תמורת 300,000$ שאמורה הייתה המבקשת לשלם לשטרום ועוד 200,000$ שהייתה המבקשת אמורה לשלם לקולבר.

בעת החתימה על על הסכמי המכר הייתה רשומה בפנקס המקרקעין משכנתה על הזכויות בנכס וכן הערת אזהרה לטובת קולבר. לפיכך, הוסכם שהתמורה שנקבעה בהסכמי המכר תועבר לבא כח כוחם של שטרום וקולבר, עו"ד מאיר אלעזר, בידיו אף הופקדו יפויי כח לחתימה על המסמכים המתאימים לצורך השלמת העסקה.

עם חתימת הסכמי המכר שילמה המבקשת 100,000$ על חשבון התמורה, ובסמוך פנתה אל שטרום וקולבר בדרישה שיחתמו על מסמכים שהיו דרושים לה לקבלת הלוואה למימון יתרת התמורה כמוסכם. שטרום וקולבר סירבו לחתום על מסמכי ההלוואה.

המבקשת פנתה אל עו"ד מאיר אלעזר בדרישה שיעשה שימוש ביפויי הכח שנמסרו לו ויחתום על מסמכי ההלוואה, אולם גם הוא סירב לדרישה זו, בטענה שנאסר עליו לעשות כן.

בדיעבד התברר כי שטרום וקולבר סירבו לחתום על מסמכי ההלוואה משום שביקשו לבטל את הסכמי המכר ולמכור את זכויותיהם בנכס לישראל פלס במחיר גבוה יותר בהתאם לזכרון דברים שנערך ביניהם לפיו ירכוש ישראל פלס את כל הזכויות בנכס תמורת 1,115,000$ בכפוף לביטול הסכמי המכר.

ביום 27.1.06 הסכימה המבקשת לבטל את הסכמי המכר תמורת תשלום 160,000$ המהווים השבה של הסכומים ששילמה לשטרום וקולבר ופיצוי, ובכפוף לכך שהסכום האמור ישולם תוך 14 יום.

שטרום וקולבר לא קיימו את התחייבותם ולא שילמו למבקשת 160,000$ והצדדים הסכימו להמשיך ולבצע את הסכמי המכר. באפריל 2006 חתם שטרום על מסמכי ההלוואה והתחייב לביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובת ישראל פלס, אולם התחייבות זו לא קוימה. קולבר סירב לחתום על מסמכי ההלוואה והתנה את חתימתו בקבלת מלוא התמורה בעד זכויותיו לידיו בניגוד למוסכם.

סירובו של קולבר לחתום על מסמכי ההלוואה והערת האזהרה שנרשמה לטובת ישראל פלס מנעו מהמבקשת אפשרות לקבל הלוואה למימון יתרת התמורה שנקבעה בהסכמי המכר.

ביום 10.7.06 הוגשה תובענת זייף להצהיר כי משפחת זייף הבעלים של 8% מהזכויות בנכס הרשומים על שם שטרום, והמבקשת התנגדה לסעד המבוקש.

משהתקבלה תביעת משפחת זייף, מתבקש בית המשפט להורות על ביצוע בקירוב של הסכמי המכר באופן שיועברו למבקשת 50% מהזכויות בנכס ומהתמורה שנקבעה בהסכמי המכר יקוזזו 8%.

שטרום וקולבר הפרו את הסכמי המכר הפרה יסודית ועל כן זכאית המבקשת לפיצוי המוסכם בסך 10% מהתמורה המגיעה לכל אחד מהם ובכך מודיעה המבקשת על קיזוז הסכום האמור מיתרת התמורה המגיעה לשטרום וקולבר.

טענות המשיבים

בפסק הדין בתובענת זייף, נקבע כי המבקשת ידעה שמשפחת זייף בעלת 50% מהזכויות בנכס, וממילא ידעה שלשטרום וקולבר רק 50% בנכס ובהתאם הסכימה לשלם לשטרום וקולבר את התמורה המוסכמת בהסכמי המכר תמורת 50% מהזכויות בנכס בלבד. המבקשת הייתה צד לתובענת זייף ואף התנגדה לסעד שביקשה משפחת זייף, לפיכך קביעת בית המשפט בעניין זה מהווה השתק פלוגתא לגבי ידיעת המבקשת עובר לעריכת הסכמי המכר.

כחודש לאחר כריתת הסכמי המכר התכחשה המבקשת להסכמה לפיה רישום הזכויות בנכס בפנקסי המקרקעין אינו נכון ולשטרום היו רק 50% מהזכויות בנכס בטרם מכר לקולבר חלק מזכויות אלה. בסמוך ונוכח העיכוב במכירת זכויות משפחת זייף בנכס ביקשה המבקשת משטרום למצוא קונה אחר במקומם. בהתאם, נערך זכרון דברים לפיו הסכים ישראל פלס לשלם לבעלי הנכס  1,115,000$ תמורת מלוא הזכויות בנכס.