פסק-דין בתיק הפ 605/05

1.         בפני שתי בקשות שעניינן פסק בוררות מיום 5.5.2005. האחת בקשה לביטול פסק הבוררות מטעם נציגות הבית המשותף של "בית יכין" (רח' קפלן 2 ת"א), היא המבקשת בה"פ 636/05 (להלן - המבקשת) והשנייה, בקשה לאישור פסק הבוררות מטעם חברת גיל סבו בע"מ, היא המבקשת בה"פ 605/05 והמשיבה בה"פ 636/05 (להלן - המשיבה).

2.         העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המשיבה הינה חברה פרטית שעיסוקה ביצוע עבודות בנייה ושיפוצים.

ביום 15.4.2002 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם (להלן - ההסכם). על פיו התחייבה המשיבה לבצע עבודות לשיקום חזיתות בית יכין (להלן - הבניין). בהסכם נקבעה התמורה אשר תקבל המשיבה בגין ביצוע העבודה. כמו כן נקבע כי המחיר עליו הוסכם, יהיה מחיר פאושלי, דהיינו, תשלום מוסכם וכולל עבור ביצוע העבודה ועלות חומרי הבנין גם יחד.

נקבע כי הבניין ייצבע בצבע הנקרא "סיקה קולור". עוד נקבע כי באם יידרש שינוי לגבי סוג הצבע והבניין ייצבע בצבע מסוג "טמגלס", יתומחר השינוי לפי ההפרש המתחייב בין הצעת המחיר המקורית לבין הצעת המחיר הסופית (נספח ג' להסכם, סעיף ד').

עם סיום העבודה, סברה המשיבה כי נותרה תמורה אשר על המבקשת לשלם לה. בנוסף סברה המשיבה כי על מבקשת לשלם סכום נוסף עבור הפרש עלויות צביעת הבניין בצבע "טמגלס".

עמדת המבקשת הייתה כי המשיבה אינה זכאית לכל תמורה נוספת, מעבר לתשלומים ששולמו לה. 

על פי הוראות ההסכם, כל חילוקי דעת אשר יתעוררו בין הצדדים, שאינם חילוקי דעות מקצועיים, יתבררו בפני בורר דן יחיד.

מכח הסכמה זו ועל פי פניית המשיבה, מינה עו"ד אילן בומבך, יו"ר ועד מחוז תל-אביב של לשכת עורכי הדין ביום 29.4.04 את הבוררת, שרה פריש, שופטת בדימוס (להלן - הבוררת). על פי המוסכם הבוררת אינה כפופה לסדרי הדין והראיות, אך היה עליה לפסוק על פי הדין המהותי ולנמק את פסקה.

הבוררת פסקה לטובת המשיבה וקבעה כי על המבקשת לשלם למשיבה את מלוא הסכומים אשר נתבעו על ידה, ואשר פורטו בפסק הבורר. 

את בקשתה לביטול פסק הבוררות מבססת המבקשת על הוראות סעיפים 24(3),  24(5), 24(7) ו- 24 (10) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות).

לעומתה טוענת המשיבה, כי מדובר בפסק בוררות מנומק, אשר ניתן לאחר הליך בוררות מסודר וכי לא מתקיימת כל עילה לביטול פסק הבוררות. כמו כן טוענת המשיבה כי אף לגופו של עניין, לא נפל כל פגם בהחלטות הבוררת.

3.         דיון

סעיף 24 לחוק הבוררות, מונה 10 עילות חלופיות, שבהתקיים אחת מהן יש להורות על ביטול פסק הבוררות. הכלל המנחה את בית המשפט בדונו בבקשה לביטול פסק בוררות הוא כי יש לבחון האם מתקיימת במקרה ספציפי כזה או אחר אחת מעילות הביטול המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות ותו לא.

            אין בית המשפט מתייחס לטענות בעלות אופי ערעורי אף אם יש בהן ממש.

כך נקבע כי:

      "בדונו בפסק-בוררות אין בית המשפט משים עצמו ערכאת ערעור על פסיקת הבורר" (רע"א 1512/92 קירת חברה קבלנית לבניה מתקדמת בע"מ נ' נזר ואח', מז(5) 529, 532).

עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אינן עוסקות בבחינת תוכנו של פסק הבוררות, אלא בוחנות את תקינות הליך הבוררות, על פי המוסכם בין הצדדים (רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ ואח', פ"ד מח(4) 826, בעמ' 832).

יש לבדוק, אם כך, האם הצליחה המבקשת לבסס עילה לביטול הפסק. אין לבחון את "נכונות" פסק הבוררות והאם נפלו בו טעויות כאלה או אחרות. ייאמר כבר עתה כי ממקרא טענות המבקשת, נוצר הרושם כי היא לא היטיבה להבחין בין טענות בעלות אופי ערעורי, לבין טענות המתייחסות להליך הבוררות עצמו ועילות הביטול המתייחסות לכך.