פסק-דין בתיק הפ 561/05

א.         מהות הבקשה

בית המשפט התבקש לפסוק כי השעבוד שנרשם לטובת המשיבה 1 על נכסי המשיבה 2 הנו בטל עקב הטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה 2 שניתן לטובת המבקשות.

ב.         עובדות רלוונטיות

המבקשת 1 היא חברה אשר הקימה את מבנה "ליגד סנטר" במודיעין. המבקשת 2 היא חברת הניהול בבניין.

המשיבה 2 שכרה חלק מהבניין לצורך הפעלת באולינג ביליארד ובר (ר' הסכם שכירות מיום 25.6.02 - נספח ב' להמרצת הפתיחה). המבקשות והמשיבה 2 לא הצליחו להגיע להסדר בנוגע לחובותיה של המשיבה 2 כלפי המבקשות, והמבקשות הגישו תביעה בסדר דין מקוצר לסכום של 812,559 ש"ח נגד המשיבה 2. כמו כן, הגישו המבקשות בקשה לכינוס נכסים זמני ובקשה לצו עיקול זמני של המיטלטלין במושכר נגד המשיבה 2.

ביום 31.3.04 ניתנו צווי עיקול זמניים על המיטלטלין והמלאי המצויים במושכר וצו כינוס נכסים זמני. עו"ד אשל - ב"כ המבקשות מונה ככונס הנכסים הזמני של המסעדה המצויה במושכר (ר' כתב תביעה והחלטות בית המשפט - נספח ד' להמרצת הפתיחה). מינוי כונס הנכסים בוטל, כנראה משום שלא ניתן היה להפעיל את העסק, וביום 1.4.04 מונה עו"ד אשל כמוציא לפועל ע"י לשכת ההוצל"פ של רמלה (ר' נספח ה' להמרצת הפתיחה) לצורך ביצוע הצווים הזמניים.

בהמשך, ניתן עיקול לטובת בנק הפועלים בע"מ (להלן: " הבנק") נגד המשיבה 2 (ר' נספח ז' להמרצת הפתיחה); המבקשות והבנק הגיעו להסדר ביניים שאושר בבית המשפט, באשר למימוש המשכון ע"י הבנק (ר' נספח ז'1 להמרצת הפתיחה).

ביום 14.10.04  הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים ע"י המשיבה 1 וביום 3.4.05 ניתנה החלטת יו"ר ההוצל"פ לפיה אין בסמכותו לדון בתוקפו של שעבוד (ר' נספח א' להמרצת הפתיחה). מכאן הפניה לבית משפט זה.

ביום 11.5.05 ניתן פס"ד לטובת המבקשות המחייב את המשיבה 2 לשלם למבקשות סך של 812,559 ש"ח.

המשיבה 1 הנה נושה של המשיבה 2 וגם אחותו של בעל השליטה במשיבה 1. לטענתה, היא הלוותה כספים למשיבה 2 וכך נוצר החוב של המשיבה 2 כלפיה. ביום 28.1.04 המשיבה 2 שעבדה ציוד לטובת המשיבה 1, להבטחת חובות בסך של 190,000 ש"ח. השעבוד נרשם ברשם המשכונות ביום 10.2.04 (ר' נספח ג' לתגובת המשיבה 1) וביום 8.9.04 הוצאה תעודת רישום שעבוד ע"י רשם החברות (ר' נספח ד' לתגובת המשיבה 1), על פיה מועד עריכת השעבוד הוא ה - 28.1.04. לטענת המשיבה 1, הרישום ברשם המשכונות תחילה, נעשה בטעות (ר' בקשה להארכת מועד לרישום שעבוד - נספח יא' לתגובת המשיבה 1).

המשיבה 2 לא הגישה תגובה להמרצת פתיחה זו.

ג.          הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות:

-           האם המבקשות הנן נושות מובטחות?

-           האם השעבוד שנרשם לטובת המשיבה 1 על נכסי המשיבה 2 גובר על העיקול שהוטל לטובת המבקשות על נכסי המשיבה 2?

  ד.        דיון

מהרישום ברשם החברות עולה שהשעבוד לטובת המשיבה 1 נוצר ביום 28.1.04, דהיינו עובר להטלת צווי העיקול הזמניים שניתנו ביום 31.4.04 לטובת המבקשות. לטענת המבקשות, על אף הרישום ברשם החברות, שעבוד זה נדחה בפני צווי העיקול הזמניים שניתנו לטובתן, מהטעמים הבאים:

1. במועד הטלת העיקולים לטובתן, רק שעבוד אחד היה רשום ברשם החברות - שעבוד לטובת הבנק (ר' דוח רשם החברות - נספח ו' להמרצת הפתיחה). 
2. הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים (ר' נספח ב' להמרצת הפתיחה), קובע בסעיף 23.1.2 כי במידה והמשיבה 2 לא תידרש לשעבד את הציוד במושכר לבנק מטעמה, היא תעניק שעבוד למבקשות על הציוד במושכר, ותוכל לשעבדו רק בהסכמת המבקשות. הסכמה כזו לא ניתנה ע"י המבקשות.
3. שעבוד הבנק קובע כי "אין לשעבד או להעביר ללא הסכמת בעל השעבוד" (ר' נספח ו' להמרצת הפתיחה) - הסכמה כזו לא ניתנה.
4. השעבוד לטובת המשיבה 1 נרשם ברשם החברות חמישה חודשים לאחר מתן העיקולים, ובמועד זה המשיבה 2 לא היתה סולבנטית ולא יכלה להעניק שעבודים.
5. המדובר בהברחת נכסים; לא ניתנה באמת הלוואה ע"י המשיבה 1 למשיבה 2 וזאת לאור קרבת המשפחה בין המשיבה 1 למנהלה של המשיבה 2 ולאור העדר התאמה בסכומי ההלוואה ומועדיה.