פסק-דין בתיק הפ 554/04

עניינה של הכרעה זו בשאלת הצמדתם של שטחים מסויימים בבניין המצוי ברח' שינקין 66 בגבעתיים, לדירה בבעלותם של האחים אלעזר ויעקב סגל (להלן: " המבקשים"), המצוייה באותו בניין, וזאת במסגרת בקשתם של המבקשים לפירוק השיתוף בבניין.

א.                  רקע עובדתי וההליכים בין הצדדים

ביום 13.7.2003 הגישו המבקשים תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית-משפט השלום בתל-אביב (ה"פ 200699/03), בה נתבקש פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 350 בגוש 6166 בגבעתיים (להלן: " הבניין"), בדרך של רישום בית משותף. כמו-כן נתבקש מינויו של ב"כ התובעים, עו"ד פרייטג,  ככונס נכסים למימוש הרישום.

הנכס בעניינו התבקש פירוק השיתוף הינו בניין מגורים בן 20 דירות בעיר גבעתיים, אשר נבנה בשנות החמישים על-ידי אביהם של המבקשים, קבלן בניין, שהיה בעליה של הקרקע עליה הוקם בניין המגורים.

על פי תצהירו של המבקש 1 בהמרצת הפתיחה, מאחר והבניין לא נרשם כבית משותף, נרשמו רוכשי הדירות כבעלים במושע של המקרקעין על-פי חלקם, בהתאם לדירות שרכשו, וכן נרשמה לזכותו של כל רוכש חכירה ביחס לדירה הספציפית שרכש. בבעלותו של אבי המבקשים נותרה אחת הדירות בבניין, אותה הוריש עם מותו לשני בניו, הם המבקשים.

חלקו של אבי המבקשים, אשר נותר בידיו לאחר מכירת יתר הדירות לרוכשים, נרשם בנסח רישום המקרקעין כ"עודף", המהווה 124/1411 משטח המקרקעין.

בהמרצת הפתיחה טענו המבקשים, כי בלא רישום בית משותף יקשה עליהם למכור את הדירה שבבעלותם, שכן בניגוד לשאר הדיירים, על דירתם לא נרשמה חכירה ספציפית (אלא, כאמור, נרשמה הדירה כחלק מן ה"עודף"), כך שאין ביכולתם להוכיח לקונה פוטנציאלי את זיהוי הדירה שבבעלותם.

המבקשים טענו בהמרצת הפתיחה, כי קיבלו את הסכמתם של למעלה ממחצית מבעלי הדירות לפירוק השיתוף המבוקש, וכן הודיעו כי ישאו בהוצאות רישום הבית המשותף ובשכר כונס הנכסים.

בתשובה להמרצת הפתיחה טענו המשיבים, כי הסעד העיקרי העולה מבקשת המבקשים, הגם שלא הוזכר במפורש בגוף המרצת הפתיחה, הינו הצמדתם של שטחי גגות, מחסן וזכויות בנייה, לדירתם של המבקשים. על ההצמדה המבוקשת למדו המשיבים מתוך נספחי המרצת הפתיחה - תקנון הבית המשותף המוצע, וצו רישום הבית המשותף.

בתשובתם האמורה העלו המשיבים שתי טענות סף לדחיית התובענה. ראשית, הועלתה טענת חוסר סמכות עניינית, בטענה, כי הסעד המרכזי המתבקש עניינו בשאלת הבעלות בשטחים שבמחלוקת, ולא בשאלת החזקה בשטחים אלו, כך שמצוי הוא בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. בנוסף, העלו המשיבים טענה בדבר התיישנות התובענה, שכן לשיטתם הסעד המתבקש הוא רישום זכויות, אשר אמור היה להיות מבוצע בהתאם למועד הקמתו של הבניין ומכירת הדירות לרוכשים - לפני למעלה מחמישים שנה.

טענות הסף שהעלו המשיבים נדונו בבית-משפט השלום, לאחר הגשת תגובות וסיכומי טיעונים מטעם הצדדים בעניינן.

בהחלטתו מיום 17.3.04, קיבל כב' השופט מיכאל תמיר את טענת המשיבים בדבר היעדר סמכות עניינית, והורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי. בהתאם לכך, הועבר התיק ביום 23.3.04 לבית-משפט זה.

בהחלטה זו לא הכריע כב' השופט תמיר בשאלת ההתיישנות.

לאחר העברת התיק לבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר רישום הבית כבית משותף. בהתאם לכך, ביום 13.10.04 מונו באי-כוח הצדדים, עו"ד שגיא ועו"ד פרייטג, ככונסי-נכסים לצורך רישום הבית המשותף, כאמור.

במסגרת פעולתם לרישום הבניין כבית משותף, נתקלו כונסי הנכסים בקשיים, אשר נבעו, בין היתר, מאי-קבלת אישורה של עיריית גבעתיים לרישום, עקב אי-התאמות שנתגלו בין היתרי הבנייה לבין התשריט והתקנון שהוגשו לרישום הבית המשותף.

לאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, ניתן ביום 23.10.07 פסק-דין על-ידי בית-משפט זה, בו הוסמכו כונסי הנכסים לפעול לרישום הבניין כבית משותף, ולצורך כך להיעזר במומחים ובבעלי המקצוע הרלוונטיים, וכן לחתום על כל מסמך, הן בעניין תיקון היתר הבנייה והן בעניין הרישום. עוד הוסמכו כונסי הנכסים לבצע רישום חכירה בדירתם של המבקשים, בלא שתידרש לשם כך חתימתם של יתר בעלי הדירות בבניין.

עם מתן החלטה זו, נותרה במחלוקת שאלת הבעלות בשטחי הגגות והמחסנים ובזכויות הבנייה, בעניינה הגישו הצדדים כתבי-טענות במסגרת בקשת המשיבים לדחיה על הסף, וכן טענו בעל-פה בפני בית המשפט ביום 13.3.08 - היא השאלה אשר תידון להלן.

מכיוון שטענת ההתיישנות אשר הועלתה על-ידי המשיבים טרם נדונה, ולא הוכרעה במסגרת הדיון בטענות הסף בבית-משפט השלום, ראשית תידון טענה מקדמית זו.

ב.             טענת ההתיישנות

המשיבים טענו, כי עילת התביעה של המבקשים לעניין הצמדת הזכויות התיישנה מזה למעלה מחמישים שנה,  היינו - מאז מועד הקמת הבניין, אז יכול היה אבי המבקשים לפעול לרישום הבעלות בשטחים שבמחלוקת על שמו.