פסק-דין בתיק הפ 552/00

1.         בפני תביעה שהגישו ד"ר עזרא לוי ו - 12 תובעים נוספים (להלן - התובעים) נגד בר גיורא - כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן המושב). התובעים מבקשים לבטל פסק דין מיום 4.10.00 שניתן על ידי המשקם עו"ד מ. שליט.

2.         מקרקעי משבצת המושב הינם בבעלות המדינה ומנוהלים על ידי מינהל מקרקעי ישראל. המקרקעין מושכרים בחוזה שכירות לסוכנות היהודית (להלן-הסוכנות) והמושב הינו במעמד של בר רשות של מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) והסוכנות, בחוזים המתחדשים מעת לעת (נספח ת/ 2 לתביעה). הסדר זה מכונה "הסדר תלת צדדי".

            במושבים בהם חל ההסכם התלת צדדי ובכלל זה המושב שבפני, מאשר המינהל מסירת זכויות בנחלות למתיישבים רק על פי אישור והסכמה בכתב של הסוכנות היהודית.

3.         בהחלטה מס' 9 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל (מיום 5.7.66) הוגדרה  "נחלה" לצורך הכללים החלים על החכרת קרקע חקלאית, כך:

            " חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע על ידי שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קיימת לישראל, או רשות הפיתוח, והוחכרה - לתקופה ארוכה  -למתיישב לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או יפותח בחלקה זו.

4.         המושב תוכנן בעבר ל - 60 נחלות.  בראשית שנות ה-80 הוספו למושב 20 יחידות נוספות ובכך הוגדל מספר הנחלות במושב ל - 80. בעקבות הגדלת מספר היחידות במושב הוכנה תכנית מפורטת בה הוגדרו 20 היחידות הנוספות כמיועדות למגורי מתיישבים חדשים ודור ההמשך במושב.

            משרד החקלאות והמחלקה להתיישבות של הסוכנות קבעו כי פרנסתם של המתיישבים ב-20 היחידות החדשות תהיה על גורמי ייצור לא חקלאיים, היינו - ענפי מלאכה, קייט ותיירות. זה היה הרקע לקבלת התובעים כחברים במושב. היה ברור כי התובעים מבקשים להתיישב במושב אך  לא לעסוק בחקלאות, אלא במקצועות שונים ומגוונים.

5.         בתאריכים שונים, במחצית השניה בשנת 1992, הגיעו המושב והתובעים להסכם בכתב, עליו חתם כל אחד מהתובעים בנפרד. בהסכם הסדירו הצדדים את תנאי קבלת התובעים למושב ובכלל זה את זכויותיהם וחובותיהם כלפי המושב (נספח ת/5 לתביעה). להלן חלקים מההסכם הרלוונטים לענייננו:

" הואיל ומאז הקמת המושב ועד היום השקיעו חברי האגודה ותרמו לפיתוח היישוב וביסוסו בכסף בעבודה."

והואיל והמתיישבים (הם, לענייננו, התובעים - י.צ.) מצהירים כי ידוע וברור להם היטב כל האמור לעיל, וכי אין להם כל ענין ורצון לקבל או לרכוש אמצעי יצור חקלאיים לרבות קרקע לעיבוד חקלאי, מכסות מים, ומכסות ייצור, בין ישירות ובין בעקיפין.

והואיל והמתיישבים מצהירים כי ידוע להם והם מסכימים שקבלתם כחברי האגודה והקצאת והחכרת המגרש הנחלה הניתן להם, מיועדים אך ורק על מנת שייבנו עליו בית מגורים שבו יתגוררו הם ובניהם , וכאמור בסעיף 12 להסכם זה".

          ובהמשך:

"אין רצון ואין כוונה לשתף את המתיישבים (התובעים - י.צ.) בנכסים ובאמצעים חקלאיים ואחרים של האגודה לרבות שטחי הקרקע, במכסות המים ובמכסות היצור החקלאי..." (סעיף 2 א').

          ובהמשך:

"...בכלל זה מובהר כי החלטת האסיפה הכללית אשר אישרה הרחבת המושב ל - 200 יחידות דיור ואשר קבעה כי לכל משפחה בעלת משק מבין 63 החברים באגודה המוגדרים כחקלאיים ביום ההחלטה הנ"ל תהיה זכות לקבלת יחידת דיור אחת כנ"ל. החלטה זו, אינה מכוונת ולא תקנה למתישבים (הם, כזכור, התובעים - י.צ.) זכות זהה".

"פרט למגרש המוקצה לבניית ביתם של המתיישבים, אין למתיישבים שום זכויות או טענה לזכויות בקשר לכל שטח הקרקע המוחזק בידי המושב" (סעיף 2 ג').

"עם חתימת הסכם זה, נותן המושב את הסכמתו ואישורו להקצאת מגרש - נחלה למתיישבים, לשם בניית ביתם במושב בר-גיורא" (סעיף 3).

"המגרש הנחלה שיוקצה למתיישבים מסומן במס'...