פסק-דין בתיק הפ 5216/06

כללי

1.                  ההליכים שבכותרת עניינם בהליך בוררות שהתנהל בפני הבורר, אינג' נח רפפורט (להלן - "הבורר"), ובהחלטות שיצאו מלפני הבורר. המרצת הפתיחה נוגעת בעיקרה לסמכותו הכללית של הבורר לדון בעניין ולפסוק, והבקשה עניינה צו מניעה כנגד הבורר - כדי שלא ימשיך לנהל את ההליך, וכנגד הרשויות השונות הרלוונטיות - שלא יצייתו להחלטתו של הבורר מיום 13.6.06.

העובדות

2.                  המבקש רכש דירת מגורים מאת המשיבה, חברה לבניין, אשר הקימה פרויקט ברח' פנחס קהתי בירושלים.  במסגרת חוזה המכר שנחתם, נקבע בסעיף 21 לחוזה, כי במקרה שיהיו לקונה טענות לגבי ליקויים או פגמים בדירה או ברכוש המשותף, אשר המוכר יחלוק עליהן, יפנו הצדדים לבוררות של בורר יחיד העוסק בביצוע פעיל בבנייה, אשר ידון בכל חילוקי הדעות הנובעים או קשורים באופן כלשהו לעמידה בתנאי התשריט, המפרט הטכני או תנאי התקן הישראלי (כלשון סעיף 21.1.א).

3.                  כתנאי לפתיחה בכל הליך שהוא בעניין החוזה, נקבע  בסעיף 21.1ג, כי יהא על המעוניין בהליכים לברר קודם לכן את טענותיו בהליך של פישור, כאשר למפשר לא תהיה סמכות הכרעה.

4.                  כמו כן, לפי ההסכם בין הצדדים בסעיף 5.1, היה על המבקש להעביר למשיבה דו"ח מהנדס מטעמו לגבי כל הליקויים בבניית הדירה עוד לפני מסירת הדירה. לאחר שהמבקש לא העביר דו"ח זה, הגם שהדו"ח הוכן, הודיעה המשיבה על מועד מסירת הדירה למבקש.

5.                  טרם מועד המסירה, התקיימה פגישה בביתו של הרב אבו חצירא בנהריה. לטענת המשיבה, פגישה זו הייתה פגישת גישור, אשר אף נחתם במסגרתה הסכם, אלא שהמבקש - כך נטען - השמידו.

6.                  בהמשך, הודיעה המשיבה על כוונתה לפנות לבוררות. המבקש, מצידו, הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים, בעניין העברת החזקה בדירה לרשותו. במקביל, המשיבה פנתה ליו"ר ארגון הקבלנים כדי שהארגון ימנה בורר בין הצדדים.

7.                  ביום 7.4.06 התקיימה ישיבת הבוררות בין הצדדים, אשר נמשכה שעות ארוכות. המבקש הקליט ישיבה זו, והגיש חלקים מהתמליל כראיה. מהחלקים שהוגשו, אשר גם אם קבילים הם, משקלם נמוך, עולה כי המבקש התנגד בתחילה לסמכות הבורר, אולם, למעשה, קיים את הדיון לגופו, דבר העולה גם מהפרוטוקול שניסח הבורר, הגם שהמבקש לא היה מיוצג בדיון, מכל מקום, התאפשר למבקש להתייעץ במהלך הישיבה עם עורך דין בטלפון.

8.                  ביום 5.6.06 הודיע הבורר על סיום כתיבת פסק הבוררות, וביום 8.5.06 הגיש המבקש בקשה למחיקת תביעתו בבית משפט השלום, בה כתב כי נוכח הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים, ברצונו למחוק את ההליך. בקשה זו נתקבלה וההליך נמחק. בסמוך לזמן זה התברר כי המבקש מתגורר, למעשה, בדירת המריבה.

9.                  לאור זאת, הוציא הבורר החלטה, ביום 5.6.06, בה קבע כי על המבקש לפנות את הדירה. משלא נעשה כך, הוצאה החלטה נוספת, ביום 13.6.06, בה התיר הבורר למשיבה לנקוט בכל צעד חוקי כדי לפנות את המבקש מן הדירה, כולל ניתוקו מתשתיות חיוניות. כמו כן הורה הבורר לחברות הרלוונטיות (החשמל והמים) לבצע ניתוק, כאמור, אם יתבקשו לכך על ידי המשיבה.

10.              בעקבות זאת, הוגשה על ידי המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד הבורר, ומינוי בורר אחר במעמד צד אחד (בש"א 2092/06). בקשה זו באה בפניי, כשופט תורן, ביום 14.6.05, כאשר באותו יום הופיע בפניי המבקש לבדו, ללא ייצוג. נתתי צו מניה זמני במעמד צד אחד, האוסר על המשיבה לנקוט בכל צעד שהוא לפינוי המבקש מדינתו. במסגרת הצו קבעתי כי המשיבה אינה רשאית לפעול לניתוק הדירה מזרם המין או החשמל, ואסרתי על חברת הגיחון וחברת החשמל לנתק את המים והחשמל מהדירה. איפשרתי למשיב להגיש בקשה לביטול הצווים, ואז הדיון ייערך מראשיתו, כאשר נטל הראיה מוטל על המבקש (החלטה מיום י"ח סיוון תשס"ו, 14.6.06).

11.              ואכן, המשיבה הגישה בקשה לביטול הצווים האמורים (בש"א 2145/06), כאשר במסגרת הדיון בה הוסכם על איחוד הדיונים בכל התיקים  שבין הצדדים אשר ינוהלו בדרך של טיעון כתוב (החלטה מוסכמת מיום ב' תמוז תשס"ו, 28.6.06).

12.              ביום 21.6.06 הוגשה על ידי המבקש המרצת פתיחה בה נתבקשו ההכרזות והצווים הבאים: כי מינויו של צד ג' או מי מטעמו כבורר בסכסוך - בטל, וכן בטלות החלטותיו כולן; הוראה לרשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה לטובת המבקש על הנכס; להכריז כי סעיפים שונים בחוזה הם מקפחים ולכן בטלים. כן נתבקשתי להורות למשיבה להעביר ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת המבקש, לשם רישום זכויותיו בדירה.

13.              מבין כל הסעדים המבוקשים, עולה ממסמכי התיק כי הסעד של רישום הערת אזהרה כבר בוצע למעשה, ולפיכך נותרו לטיפול רק שלושת הסעדים האחרים.

דיון

14.              בתיק זה מתעוררות, לכאורה, מספר שאלות: הראשונה, שאלת כשרותו של החוזה, אשר נטען לגביו (בשפה רפה) כי הוא חוזה אחיד, או פגום בשל ייצוג לקוי. השנייה, שאלת הגישור לפני הפניה לבוררות - האם בוצע בכלל, והאם בוצע כדבעי. השלישית, כשרותו של הבורר שנבחר לאור היות המשיבה חברה קבלנית. הרביעית, כשרותו של הליך הבוררות הספציפי וההחלטות מכוחו.

15.              באשר לשאלה הראשונה, לא נשתכנעתי כי נפל פגם בחוזה. הטענה כאילו החוזה הפך לאחיד רק כיוון שהיווה בסיס לעיסקאות רבות לא הוכחה, ומכל מקום אין בה די. זאת במיוחד כאשר בחוזה של המבקש עצמו נעשה שינוי, בסעיף 4.4. לאור זאת, אין לדעת אם אכן לא איפשרה החברה תיקונם של סעיפים אחרים, אם לאו. מכל מקום אין זה ההליך לברר שאלה זו.

תקנה 250 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת:

"      מוכר או קונה של מקרקעין זכאי בכל עת לבקש, בהמרצת פתיחה, החלטה בכל שאלה המתעוררת עקב דרישה או התנגדות או תביעת פיצויים, או בכל שאלה אחרת הנובעת מתוך חוזה המכר או הכרוכה בו ואינה נוגעת לקיומו או לתקפו של החוזה".

אומנם מכוח תקנה 253 ניתן לבקש גם סעד זה. אולם, מכל מקום, נראה כי בירור מעמדו של החוזה בדרך של המרצה אינו יעיל או קצר, ובכל מקרה אינו מניח את הדעת (ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית,  1995, בעריכת ש' לוין, בעמ' 101), זאת כיוון שלא הוכח בפניי כי אכן החוזים מקפחים, וכי לא ניתנה למתקשרים בחוזים אפשרות והזדמנות נאותה לשנותם.

16.              אף לעניין הייצוג הלקוי לא הובאו הוכחות כלשהן. בעיקר לא הוכח כי באי כוחו דאז של המבקש פעלו כנגדו שלא כשורה, כטענתו, משכך, אין מקום לבטל את החוזה או חלקים ממנו בגין טענה בעלמא שכזו.