פסק-דין בתיק הפ 5012/05

1. בפני מונחת תובענת המבקשים ליתן צו הצהרתי לפיו יוצהר כי המבקשים, חברת "גבעתי ח. נכסים והשקעות בע"מ" (להלן: " חברת גבעתי") והרצל גבעתי ת.ז. 56752272 (להלן: " הרצל"), אינם המוכרים על פי חוזה, שנחתם ביום 10.9.95, בין המבקשים וחברת יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ (להלן: " חברת בוקרה") מצד אחד לבין אפרים צדקה, הוא המשיב כאן, מן הצד השני וכי יוצהר כי המוכרת היחידה על פי חוזה  זה הינה חברת בוקרה בלבד. כמו כן התבקש בית המשפט להצהיר כי חתימתם של המבקשים על גבי החוזה נחתמה כערבים לקיום התחייבויות חברת בוקרה וכי בזמן חתימתם על החוזה היה למבקשים עניין בקיום התחייבויות חברת בוקרה.

העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת :

2. חברת גבעתי הינה חברה ליזמות ותיווך אשר מקום מושבה בתקופה הרלבנטית היה ברחוב הרצל 29 אשקלון. הרצל הינו בעל מניות בחברת גבעתי. המשיב הינו רואה חשבון במקצועו אשר התקשר בחוזה, מיום 10.9.95, לרכישת יחידות דיור מהמבקשות ומחברת בוקרה.

3. ביום 12.7.95 אושרה עסקה בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברת בוקרה, בגין מגרש 12 בתב"ע 4/במ/131 למטרת מגורים. בעקבות אישור זה נחתם ביום 20.9.95 חוזה פיתוח בין מנהל מקרקעי ישראל לבין חברת בוקרה לפיו התחייבה חברת בוקרה לבנות 18 יחידות דיור בשטח של 2428 מ"ר בתוך 24 חודשים. לצורך מימוש רכישת הקרקע פנתה חברת בוקרה למשיב בבקשה למתן מימון לצורך תשלום רכישת הקרקע מאת המינהל ובעקבות כך נחתם החוזה בין הצדדים מיום 10.9.95.

טענות המבקשים

4. לטענת המבקשים המשיב ערך וניסח את הסכם המימון ו/או הרכישה כאשר בטעות ומחוסר ידיעה הגדיר את המבקשים כמוכרים על פי ההסדר, דבר אשר אינו נכון ואשר בפועל העמיד את המבקשים כבעלי זכויות שלא היו להם. לטענת המבקשים הם מעולם לא היו בעלי הזכויות בקרקע הנדונה אלא אך ורק חברת בוקרה, והכל על פי הסכם פיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל ועל כן לא יכלו להיות צד לחוזה המכירה אל מול המשיב וכי בפועל שמם השתרבב בטעות לחוזה המכירה.

טענות המשיב

5. מאידך טען המשיב כי יש לדחות את התובענה על הסף וזאת מטעם של השתק עילה והשתק פלוגתא והכל לנוכח פסק דין אשר ניתן על ידי כב' השופט ד"ר ג. קלינג, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת ה.פ. 1465/96, ביריבות שבין הצדדים. טען ב"כ המשיב כי במסגרת אותו הליך עתר המשיב לתובענה לסעד הצהרתי, אשר יצהיר כי החוזה, מיום 10.9.95, אשר נחתם בין הצדדים מהווה התחייבות של המבקשים כאן למכור לו 3 יחידות דיור ולא כפי שטענו המבקשים כי היה זה חוזה הלוואה. לטענתו, מקום שבית משפט המחוזי שם נעתר לתביעתו והצהיר כי החוזה שבין הצדדים, מיום 10.9.95, מהווה התחייבות למכור לו 3 יחידות דיור, מושתקים כעת המבקשים מלעתור לסעד הצהרתי אשר יקבע אחרת. לטענתו כל טענות המבקשים עמדו לדיון בפני בית משפט קמא, התבררו לגופו של עניין והוכרעו משפטית ועל כן מושתק הוא מלהגיש את תביעתו זו. כמו כן ציין ב"כ המשיב כי ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי תל-אביב עמד לבחינה בבית המשפט העליון ושם נדחה הערעור. לטענתו, באם אכן נפלה טעות ברישום המבקשים כמוכרי יחידות הדיור, על פי אותו חוזה, היתה פתוחה הדרך בפניהם להביא טענות אלו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב ולאחר מכן בפני בית המשפט העליון ומקום שלא עשו כן, ויתרו על טענתם זו וכיום מושתקים הם מלטעון כל טענה אחרת.

6. טען ב"כ המשיב כי המניע אשר הביא את המבקשים להגיש תובענה זו הינו דרישת שלטונות מס שבח, אשר הופנתה אל המבקשים, לשלם את המס הנדרש בגין עסקאות המקרקעין הנדונות ואם יש למבקשים טענות כנגד רשויות המס הרי שעליהם לברר זאת אל מול רשויות המס ולא אל מול המשיב.

7. ואכן בסיכומי טענותיהם הודו המבקשים כי הסעד ההצהרתי לו הם נדרשים אינו מכוון אל המשיב כי אם נועד לקדם את ענייניהם אל מול שלטונות המס, אשר פנה אליהם בדרישה לתשלום מס, בגין המכירה הנדונה. אלא שאין חולק כי בשלב כלשהו של הדיונים אשר התקיימו בפני תוקנה תביעתם של המבקשים, לבקשתם, באופן שהותר להם לצרף לתובענה הנדונה את מנהל מיסוי מקרקעין, אזור באר-שבע,  כנתבע. אולם, בדיון אשר התקיים, בבקשת מנהל מיסוי מקרקעין לדחות את התובענה כנגדו על הסף, הסכימו המבקשים לדחיית התובענה והכל לאחר ששוכנעו כי עליהם למצות את ההליך המינהלי בהתאם להוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ג- 1963. (להלן: " חוק מס שבח").

8. מן האמור לעיל עולה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב מהווה בבחינת מעשה בית דין המשתיק את המבקשים מלתבוע את הסעד המבוקש אל מול המשיב. בית המשפט המחוזי בתל אביב התיחס לנסיונם הכושל של המבקשים לנער חוצנם מן החוזה, לנוכח השלכות המס המתחייבות. בית המשפט מצטט שם, בסעיף 2 לפסק הדין, ממכתביהם של המבקשים אל המשיב לפיהם גרסו כי מדובר בהסכם הלוואה ולא בהסכם מכר. בית המשפט שם דחה גירסה זו של המבקשים וזאת לנוכח מכתבה של חברת גבעתי לפיה צפויים הם לבעיות מיסוי מצד שלטונות המס ועל כן רצו כי החוזה יבוטל ויערך הסכם הלוואה. בית המשפט שם ראה בחוזה הנדון כהסכם מכר לכל דבר ועניין המחייב את המבקשים אל מול המשיב מבלי שבאה בפניו כל טענה כי המבקשים כאן אינם צד לחוזה. לפיכך מושתקים המבקשים מחמת השתק עילה מלקבל את הסעד המבוקש כאן ביריבותם אל מול המשיב.

לא אחת נאמר כי ריבוי המשפטים הפך להיות לתופעה שלילית עד כי אין להשלים עם הנסיונות לחזור ולדוש באותו ענין פעמיים. עמד על כך מ"מ הנשיא דר' י' זוסמן (כתארו אז) ב ע"א 718/75 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר ע"א 718/75 פ"ד ל"א (1) 29, 35) בדברים הבאים:

"הכלל של השתק עקב מעשה בית-דין שהיה, אינו כלל טכני - פורמלי, אלא הוא כלל שימושי המיועד למנוע הטרדת בעל-דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בענין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר. משהיה לבעל-דין "יומו בבית-המשפט" לפי המונח האמריקני, דהיינו, לאחר שניתנה לו שעת כושר להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כל טענותיו בפני בית-המשפט, משתיקים אותו כאשר הוא מבקש לחזור ולהתדיין בענין בו נפסק במשפט הראשון. לענין זה אחת היא, אם חפץ בעל-דין להעלות על שולחן הדיונים אותה עילה ששימשה לו יסוד לתובענה הראשונה (השתק עילה), [678] או אם הוא מבקש בתובענה שניה בעילה אחרת, להעמיד לדיון טענה העומדת בסתירה עם ממצא פוזיטיבי שנקבע במשפט הראשון (השתק פלוגתה). ראה ע"א 247/66ע"א 247/66, 246/66 (פ"ד כ"ב (2) 561), בשני המקרים האלה כאחד חל השתק  Ut Sit Finis Litium" " .

כן ראה ע"א 351/82 נעמי איילון נ' עו"ד אסטרייכר , פ"ד מא(2) 673.

9. לאור כל האמור לעיל, מושתקים המבקשים מלטעון כל טענה אחרת כלפי המשיב. נמצא כי תובענה זו הוגשה כדי לקדם את עינינם של המבקשים אל מול שלטונות המס. אלא, שבאם למבקשים טענות אל מול שלטונות המס, כפי שבסופו של יום הודו , עליהם למצות את ההליכים המתאימים, בהתאם להוראות חוק מס שבח ולא כאן. 

סוף דבר התובענה נדחית. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום י"א בשבט, תשס"ז (30 בינואר 2007) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

5012/05הפ 055 בת שבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: