פסק-דין בתיק הפ 467/06

בפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי אשר יכריז על בטלותו של הסכם המשכון שנחתם על ידי המבקשת ביום 13.1.97, לפיו מושכנה דירת המגורים הנמצאת ברח' השומר 8 בגבעתיים והידועה כגוש 6167 חלקה 393/12 (להלן: "הדירה") ואשר יכריז כי לא ניתן לפעול למימושו בכל דרך שהיא לרבות בתיק הוצל"פ שמספרו 3-75-08019-01.

רקע עובדתי

המבקשת הינה בתו של מר יחזקאל חקק ז"ל (להלן: " המנוח") אשר היה בעל השליטה והמנהל של חברת תמ"ש בע"מ. המנוח שלח יד בנפשו ביום 29.9.03 כתוצאה מהסתבכותו הכלכלית, בגינה הוכרז פושט רגל. אף עזבונו הוכרז כפושט רגל.

ביום 16.12.94 נרשמו הזכויות במחצית הדירה שפרטיה ברישא על שם המבקשת ואילו הזכויות במחצית הנותרת של הדירה נרשמו על שם המנוח.

מעדות המבקשת הוברר כי המנוח העביר על שמה את הזכויות במחצית בדירה, ללא כל תמורה.

ביום 13.1.97 חתמה המבקשת, בצוותא עם אביה המנוח, על שטר משכנתא מדרגה ראשונה (להלן: " השטר"), לפיו שעבדה את זכויותיה בדירה להבטחת החובות אותם חבים חברת תמ"ש בע"מ, המנוח חקק יחזקאל והמבקשת עצמה לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: " הבנק" ו/או " המשיב"). כן חתמה המבקשת על מסמך הנושא את הכותרת "תנאים מיוחדים לשטר המשכנתא בדרגה ראשונה".

את חתימתה של המבקשת אישר עו"ד יצחק סגל, אשר ייצג את המנוח עשרות בשנים והכיר היטב את משפחתו, כולל את המבקשת.

החברה שבשליטת המנוח צברה חובות כבדים, נקלעה לקשיים כספיים ונותרה חייבת לבנק המשיב מיליוני שקלים.

בחודש מאי 2004 החל הבנק המשיב לפעול למימוש השעבודים שנרשמו לטובתו על נכסים שונים וביניהם הדירה נשוא העניין. במקביל פתח בעלה של המבקשת במשא ומתן עם המשיב לצורך בדיקת האפשרות לפדות את הדירה במחיר מוסכם, במהלכה אף ביקר שמאי בדירה לצורך ביצוע הערכת שווי. המבקשת יוצגה במו"מ זה ע"י עו"ד מטעמה.

במסגרת המשא ומתן הוחלפה טיוטת הסכם בין ב"כ שני הצדדים, אולם הטיוטה לא הבשילה לכדי הסכם מחייב, לאור התנגדות מנהל העיזבון אשר סבר כי הסכום המוצע על ידי המבקשת נמוך מדי.

ביום 4.12.05 פתח המשיב תיק הוצאה לפועל במסגרתו מבקש הוא לממש את זכויות המבקשת ואת זכויות העיזבון בדירה לצורך סילוק מקצת החוב.

טענות המבקשת

המבקשת טוענת כי שטר המשכנתא נעדר תוקף משפטי שכן חתמה עליו בנסיבות השוללות את תוקפו והמתבטאות במחדל הבנק ליתן לה הסבר מתאים ובהסתרת מידע חיוני שהיה נחוץ להחלטתה באם לחתום על השטר, אם לאו, באשר להיקף חובות החברה למשיב בפרט, ולנושים אחרים בכלל.

עוד טוענת המבקשת כי עת חתמה על השטר לא הוסבר לה כי עסקינן במשכון מקרקעין, וכי סברה כי מדובר בתוכניות חסכון אותן פתח המנוח עבור ילדיה.

לגרסתה, רק לאחר פטירתו של אביה נודע לה "לתדהמתה הרבה" כי חתמה על שטר משכנתא וכי סיכנה את דירתה.

עוד היא טוענת כי מדובר בדירתה היחידה וכי היא מתגוררת בה, כאמור בסעיף 6 לתצהירה: "חרף העובדה כי הדירה רשומה על שמי ועל שם אבי המנוח, אני היא זו שמאז ומתמיד התגוררה בדירה, והדירה הינה הנכס היחיד המצוי בבעלותי כאשר מלבד הדירה אין ברשותי אף נכס נוסף ", הגם שהיא מזכירה בשפה רפה כי עת גדלה משפחתה נשכרה על ידה דירה גדולה יותר.

המבקשת אף חולקת על תוקפו של התנאי, עליו חתמה, המבטל את ההגנה לדיור חלופי המוקנית לה לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

1. הגם שמקריאת כתב התובענה מתקבל הרושם כי לא זו בלבד שהמבקשת סבלה מטרגדיה נוראה לפיה שם אביה קץ לחייו, אלא שניחתה עליה צרה נוספת בדמות החתמתה בעורמה על שטר משכנתא בעקבותיה אף איבדה את קורת הגג היחידה שיש לה.

לאחר שמיעת הראיות הוברר כי "לא כצעקתה" וכי ידו של מנסח התובענה היתה קלה מדי בניסוח מרבית ההאשמות אותן העלה כנגד הבנק המשיב.

לא זו בלבד שהמבקשת העלתה טיעונים עובדתיים לא נכונים, אלא שהיא אף כשלה בהסתרת מידע חיוני אותו היה עליה להביא בפני בית המשפט, בשים לב לחובתו האלמנטרית של תובע להגיע לבית המשפט כשידיו נקיות וכשהוא נוהג בתום לב.

2.לבי לבי על המבקשת בשל הטרגדיה המשפחתית אליה נקלעה, אולם אין בכך כדי להצדיק את העלמת המידע בדבר המשא ומתן אותו ניהלה, הגם שלא במישרין אלא באמצעות בעלה, במשך כשנתיים ימים לפני הגשת התביעה, בליווי עורכי דין וברצף של תכתובות וטיוטות, בניסיון לפדות את הדירה ולהצילה ממימוש.