פסק-דין בתיק הפ 439/06

1.         עניינה של התובענה במשכנתא שנרשמה על דירה הידועה כגוש 6911 חלקה 153/22 (להלן: " הדירה" או " חלקת משנה 22"). המבקשת הגישה את התובענה דנן, בה היא עתרה כי בית המשפט יצהיר כי המשכנתא הרשומה על הדירה לזכות המשיב (להלן: " הבנק") איננה תקפה. כן נטען כי תחשיב יתרת החוב של הבנק איננו תקף, וכי יש לחשב את יתרת חובה לבנק בהתאם לתנאי הלוואה צמודת מדד עם ריבית קבועה, או לחלופין - כי ייקבע שגובה חובה של המבקשת לבנק הוא בהתאם לחוות דעת שהיא התכוונה להגיש.

2.         המבקשת ובעלה בקשו מהבנק הלוואה עוד בשנת 1997. במועד זה, הועמדה להם הלוואה כנגד משכנתא על זכויותיהם בגג, שרכשו כדי לבנות עליו שתי דירות פנטהאוז.

הסכם ההלוואה משנת 1997 לא נמצא.

מת/1 - דף פרוט יתרות, עולה  כי ניתנו למבקשת ולבעלה שלוש הלוואות בסך כולל של  1,069,710.20 ש"ח, ומועד פרעונן הוא ינואר ומרץ 1998.

3.         ביום 11.8.99 (לאחר פטירתו של בעלה של המבקשת ביום 28.3.98), הועמדה למבקשת הלוואה על סך 1,530,000 ש"ח לתקופה של 3 חודשים.

ביום 21.11.99 בקשה המבקשת כי הבנק יעמיד לה הלוואה נוספת, בסכום של 1,530,000 ש"ח (שהיא ככל הנראה "גלגול" של ההלוואה הקודמת), והבנק נעתר לבקשתה, והעמיד לה הלוואה לתקופה של שלושה חודשים.

ביום 28.2.00, בקשה המבקשת ארכה של כשנה למכירת זכויותיה במקרקעין לשם הקטנת החוב, וביום 29.2.00 הועמדו לרשותה שתי הלוואות נוספות על סך 953,000 ש"ח כל אחת -  הלוואה אחת שזמן פירעונה בפברואר 2001, והלוואה שניה שזמן פירעונה במאי 2003.

ביום 19.4.01 הסכים הבנק להעמיד לרשות המבקשת הלוואה על סך 900,00 ש"ח שמועד פירעונה בינואר 2002.

ביום 12.4.2002 העמיד הבנק למבקשת לבקשתה הלוואה נוספת בחשבון על סך 1,400,000 ש"ח, שמועד פירעונה ביולי 2002. ביום 21.11.2002 הועמדה למבקשת הלוואה נוספת בסכום של 1,796,000 שזמן פירעונה בינואר 2003.

העד מטעם הבנק, מר מלול, הצהיר כי על פי ספרי הבנק, יתרת חובה של המבקשת נכון ליום 3.4.06 (סמוך למועד הגשתה התובענה), היתה 1,622,783 ש"ח.

עמדת המבקשת בתובענה ובתצהיר

4.         בתצהיר שתמך בתובענה, הצהירה המבקשת כי לה ולבעלה המנוח היו זכויות בניה על גג בבית משותף, שאותן הם התכוננו לממש על ידי בניית שתי דירות פנטהאוז. בשנת 1997, הם בקשו הלוואה מהבנק לצורך מימון חלק מהבניה, שכן לא היו להם די משאבים לצורך ביצוע הבניה.

המבקשת טענה כי בעלה המנוח בקש מהבנק הלוואה צמודת מדד. לטענתה, הבנק הציע לו הלוואה לתקופה של 4 שנים, כאשר חלק מהאשראי שניתן היה צמוד לפרנק השוויצרי, וחלקו - צמוד למדד בריבית משתנה. המבקשת טענה כי הבנק הפר את חובת האמונים שלו כלפיה וכלפי בעלה, כאשר הוא לא הציע להם לקבל את ההלוואה בתנאים המקובלים, של משכנתא צמודה למדד. לו היה הבנק פועל באופן הזה, היה לטענתה סכום יתרת החוב קטן בהרבה.

            עוד נטען כי הבנק לא הזהיר את המבקשת ואת בעלה מפני הסיכונים בהלוואה צמודה למטבע חוץ שאינו דולר. לא הוסבר להן כן מהו היקף הריבית ואיך היא משפיעה על הקרן. כן נטען כי הבנק התנה שירות בשירות, וכי הבנק אף לא הציע למבקשת ולבעלה לבטח את עצמם בביטוח חיים.

5.         ביום 28.3.1998 נפטר בעלה המנוח של המבקשת. הבנק דרש מהמבקשת לטענתה לחתום על הסכם הלוואה חדש, בתנאים אחרים. המבקשת טענה כי הבנק סירב לתת לה מכתב כוונות כאשר היא בקשה ליטול הלוואה מבנק אחר, וכי ניתנה לה על ידי הבנק הלוואה נוספת, צמודה לפר"ש, המתחדשת מפעם לפעם, שבגינה היה עליה לשלם אלפי שקלים לחודש. המבקשת טוענת כי היא אמרה לפקיד הבנק כי היא איננה יכולה לעמוד בתנאי החזר כאלה.

6.                  המבקשת ובעלה בנו על הגג שבבעלותם שתי דירות - שנרשמו כחלקה 153/21 וחלקה 153/22 בגוש 6911.

המבקשת טענה, כי היא מעולם לא משכנה לזכות הבנק את הדירה שבחלקת משנה 22.

לטענתה, ביום 27.12.01 היא מכרה את הדירה שנבנתה בחלקת משנה 21. הבנק הפעיל עליה לחץ לחדש את השעבוד בחלקת משנה 22, ועכב את שחרור הדירה בחלקת משנה 21. הבנק אלץ אותה להסכים לבקשה לתיקון טעות סופר, לפיה המשכנתא נרשמה על חלקת משנה 21 בלבד, מחמת טעות. כתוצאה מסירוב הבנק לשחרר את הדירה שבחלקת משנה 21, נגרם לטענתה עיכוב בקבלת הכספים על חשבון העסקה, והדבר גרם לה לנזק משמעותי. 

7.         המבקשת טענה כי היא פנתה לבנק כדי לקבל מסמכים, אך הבנק לא מסר לה את כל המסמכים שבקשה. לכן היא איננה יכולה לערוך תחשיב יתרות. היא טענה כי מהמסמכים שיש בידיה, ועל פי זיכרונה, היא שלמה לבנק כ-570,000$ על חשבון ההלוואה שסכומה היה 300,000$, והלוואה נוספת על סך 100,000 ש"ח. המבקשת טענה עוד, כי הבנק חייב אותה באופן תמוה בעמלות בשיעור של אלפי שקלים. לטענתה, הבנק פתח תיק הוצל"פ על מלוא סכום החוב, למרות שהחזיק בידיו ערבות בנקאית על סך 200,000 ש"ח.