פסק-דין בתיק הפ 438/06

בפנינו תובענה למתן צו אשר יצהיר כי ההתקשרות נשוא החוזה מיום 12.3.02 שבין המבקשים לבין המשיבה, בכל הנוגע לחנות מס' 268 בקניון רמת-אביב - הגיעה לקיצה ביום 13.9.05.

רקע עובדתי

המבקשת 1 הינה חברה העוסקת בעיצוב, שיווק ומכירת בגדי נשים. המבקשים 2 ו-3 הינם מנהליה ובעלי השליטה בה.

המשיבה שהינה חברה פרטית, החזיקה בשכירות שתי חנויות בקניון רמת-אביב (להלן: "הקניון"). בחנות האחת ניהלה עסק ללבני נשים בשם "אפרודיטה" ואילו בחנות האחרת, שמספרה 268 והרלוונטית לענייננו (להלן: "החנות"), התנהל עסק למכירת לבני גברים. במועדים הרלוונטיים לתביעה חפצו המבקשים לשכור חנות בקניון לצורך מכירת בגדי המותג "סיגל דקל", אולם חנות פנויה לא היתה בנמצא, ורשימת הממתינים היתה ארוכה. באמצעות מתווך נוצר קשר בין המשיבה לבין המבקשים, ואלו הביעו התעניינות בשכירת החנות, שעל פי הנטען, היתה זמינה למסירה.

לאחר ניהול משא ומתן נכרת בין הצדדים חוזה הנושא את הכותרת "הסכם שנערך ונחתם ביום 12.3.2002" (להלן: "החוזה") המסדיר את מסירת החנות לידי המבקשים, ולפיו קיבלו על עצמם המבקשים את כל ההתחייבויות נשוא הסכם השכירות העיקרי שנערך בשעתו, בכל הנוגע לחנות, בין המשיבה לבין מקרקעי מרכז בע"מ, הבעלים של הקניון (להלן: "הסכם ההתקשרות"). בנוסף לכך, התחייבו המבקשים לשלם למשיבה תשלומים שונים אשר יפורטו להלן, בתמורה להסכמתה למסירת החנות.

המבקשים אכן קיבלו את החזקה בחנות והחלו למכור בה את בגדי המותג "סיגל דקל", אף שילמו למשיבה את התשלומים אותם התחייבו לשלם.

תקופת השכירות על פי הסכם ההתקשרות בין הקניון לבין המשיבה הסתיימה ביום 13.9.05 וביום 27.10.05 נחתם חוזה שכירות חדש ישירות בין הקניון לבין המבקשים.

המבקשים טוענים כי החל ממועד זה מופטרים הם מכל התחייבויותיהם כלפי המשיבה על פי החוזה מיום 12.3.02 ונושאים רק בחובות נשוא הסכם השכירות החדש, במישרין כלפי הקניון. 

מנגד, טוענת המשיבה, כי החוזה שריר וקיים על אף חתימת הסכם שכירות ישיר מול הנהלת הקניון.

החוזה נשוא המחלוקת

החוזה שנוסח על ידי בעלי הדין עצמם, הגם שאינו מכתיר עצמו כחוזה שכירות, מסדיר את מסירת החנות לשימושם הבלעדי של המבקשים באופן שאלו האחרונים נכנסים לנעלי המשיבה בכל הנוגע להסכם ההתקשרות שכרתה עם הקניון באשר לחנות, ונושאים בכל התחייבויותיה כלפיו.

בנוסף לכך, התחייבו המבקשים לשלם למשיבה, בגין הסכמתה למסור להם את החנות, את התשלומים הבאים:

א.                  תשלום חד פעמי בסך 25,000$.

ב.                  תשלום חדשי קבוע בסך 25,000 ש"ח + מע"מ צמוד למדד.

ג.                   10% מסכום מחזור המכירות, מעל 300,000 ש"ח ועד לתקרה של 400,000 ש"ח.

הגם שהסכם ההתקשרות בין המשיבה לבין הקניון לא הוצג בפני, לא חלוקים הצדדים כי זה הגיע לקיצו ביום 13.9.05. לב לבה של המחלוקת מתייחס לאורך תקופת החוזה שבין המבקשים למשיבה ולשאלה עד מתי חייבים המבקשים לשלם למשיבה את התשלומים החדשיים הנקובים בו.

סעיף 3 לחוזה קובע, על פי המלל שבו, כי החוזה יעמוד בתוקפו עד גמר הסכם ההתקשרות על כל האופציות שבו, וכלשונו:

"... מראש עבור כל חודש, עד גמר החוזה והאופציות העתידיות, וכל עוד צד ב' ו/או מטעמו יפעיל חנות בקניון רמת-אביב".

סעיף 16 לחוזה מתייחס לסוגיית תוקפו של החוזה בתקופה שלאחר סיום השכירות עפ"י הסכם ההתקשרות, וקובע:

"צד א' ו/או מטעמו יעשו מאמץ להארכת האופציה בכל שלב...

... גם לאחר גמר הסכם ההתקשרות עם צד א', עדיין יחולו הוראות הסכם זה גם על ההסכם ו/או החנות החדשה שתתווסף ו/או תבוא במקומה ו/או תהיה באופציה הנוספת לאחר גמר ההסכם.