פסק-דין בתיק הפ 423/05

1.      בין הצדדים שבפני, שתי משפחות של קבלני בנין ותאגידים בשליטתם, התגלעו מחלוקות וסכסוכים על רקע ניהול מיזמי בניה משותפים בארץ ובפולין. סכסוכים אלה נדונים בערכאות שיפוטיות שונות.

הסכסוך נשוא התובענה שבפני מתמקד במחלוקת בין הצדדים בשאלה למי הבעלות על מחצית מהון המניות של המשיבה 3 (להלן: "דוגז פולין"), שהיתה בעבר, ועל כך אין מחלוקת, בבעלות המבקשת 3. האם הבעלות על 50% מהון המניות נותרה בידי המבקשת 3, כפי שטוענים המבקשים, או שמא הועברה היא לבעלות המשיבה 4 (להלן: "דוגז בנין"), כפי שטוענים המשיבים.

בתובענה שבפני עותרים המבקשים להצהרה לפיה המבקשת 3 (להלן: "קולסקי") הינה בעלת 50% מהון המניות של חברת דוגז פולין (או בשמה הקודם, קולסקי - דגני פולין (2000) בע"מ) וכי להעברת מניותיה של קולסקי  לדוגז בנין אין כל תוקף משפטי.

כפועל יוצא מכך, עותרים המבקשים להצהרה לפיה אף להחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית של בעלי המניות שהתקיימה ב-14.1.03 בדבר התפטרות המבקשים מהנהלת דוגז פולין ומינוי המשיבים 5,6 כמנהלים במקומם, ובדבר שינוי שם החברה, להחלטות אלה אין כל תוקף משפטי מחייב.

2.      טוענים המבקשים כי הם, או חלק מהם, לא נכחו בישיבת מועצת המנהלים שהתקיימה במועד הנ"ל בה הוחלט לשנות את שם החברה, לקבל את התפטרותם של המבקשים ולמנות כמנהלים במקומם את המשיבים 5 ו-6, שהם ילדיו של  המשיב 1. הם לא נתנו את הסכמתם לחילופי מנהלים אלה ולשינוי שם החברה.

מהלך זה של השתלטות על המשיבה 3, נעשה ע"י המשיבים שלא בידיעתם של המבקשים ובניגוד לרצונם, על מנת לדחוק את רגליהם מהחברה וכדי "להשתחרר" מחבותם להשבת הלוואה בסכום של -.500,000 ש"ח, כפי שפורט במהלך הדיון.

המשיבים דוחים טענות אלה וטוענים כי המבקש 1, בעל השליטה בקולסקי, הוא אשר ביקש "להתנתק", או להשתחרר, מהמיזם הבניה המשותף שנטלו על עצמם הצדדים באמצעות דוגז פולין. הוא חדל מהזרמת כספים והפסיק את השתתפות המבקשים באסיפות בעלי המניות. המשיבים, ברצותם להמשיך את המיזם, נטלו על עצמם את חובותיה של דוגז פולין באמצעות דוגז בנין (המשיבה 4) שהיתה אז בשליטתם המלאה (90%) באמצעות תאגיד אחר שלהם (דוגז נכסים).

הצדדים הסכימו ביניהם, כך לטענת המשיבים, כי המבקשים יופטרו מחובותיה של דוגז פולין וערבות אישית, עליה חתם המבקש 1 להשבת החובות, תבוטל. הוסכם כי בתמורה להמחאת חובותיה של דוגז פולין לתאגידים של המשיבים, דוגז נכסים תקבל את מניותיה של קולסקי בדוגז פולין ובאופן זה תקבל את הבעלות המלאה על המיזם שאותו ניהלה.

הסכמים אלה הביאו לחתימה על שטר העברת מניות לפיו הועברו מניותיה של קולסקי (המבקשת 3) בדוגז פולין (המשיבה 3) לדוגז בנין (המשיבה 4). על שטר העברת מניות זה חתם יצחק קולסקי, המבקש 1, בשם קולסקי. זמן מה לאחר מכן (ב-14.1.03) התקיימה ישיבת מועצת המנהלים של דוגז פולין בה נכח, לטענת המשיבים, יצחק קולסקי עצמו, אשר במהלכה הוחלט לשנות את שם החברה, כאמור לעיל, ולצרף את המשיבים 5 ו-6 למועצת המנהלים במקומם של המנהלים הקודמים שהתפטרו.

3.      המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, איפוא, בשאלה האם נחתם שטר העברת המניות ע"י קולסקי באמצעות המבקש 1, והאם העברת מניות זו נעשתה כדת וכדין.

טענו המבקשים (סעיף 24 לתובענה) כי הם, ובפרט המבקש 1, אשר ציין זאת במפורש בסעיף 26 לתצהירו, מעולם לא חתמו על שטר העברת המניות. על שטר זה מתנוססת החותמת של קולסקי (המבקשת 3) ותו לא, וכי חותמת זו בלבד ללא חתימותיהם של בעלי זכות החתימה, אינה מחייבת אותה.

טענה זו אילצה את המשיבים להכין ולהגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמם, אשר קובעת כי החתימה המופיעה על גבי שטר העברת המניות היא חתימתו של יצחק קולסקי (ראה נ/1).

והנה במהלך חקירתו הנגדית הודה, למעשה, יצחק קולסקי כי החתימה המופיעה על שטר העברת המניות בו מדובר (בנוסף לחותמת החברה) היא חתימתו שלו, תוך שהוא מסביר כי חתימה זו, כמו גם חתימות נוספות, מופיעות על מספר שטרי העברת מניות עליהם חתם על החלק (בלנקו) במהלך העסקים המשותפים שהיו לצדדים אשר במסגרתם הוקמו תאגידים להפעלת מיזמים שונים והועברו מניות מתאגיד לתאגיד. שטרי העברת מניות אלה הפקיד יצחק קולסקי, לטענתו, אצל המשיב 2. (ראה עמ' 13 לפרוטוקול). 

טענה - הודאה זו - לבד מהעובדה שלא נטענה כלל בכתבי הטענות, אלא לראשונה במהלך חקירתו של המצהיר בביהמ"ש (שהרי לו היתה נטענת היו נמנעים המשיבים, מן הסתם, להגיש חוות דעת גרפולוגית להוכחת אמיתותה של חתימה זו), היא סותרת, מיניה וביה, את טענת או הצהרת יצחק קולסקי עצמו, בסעיף 26 לתצהירו הנ"ל שהוגש בתמיכה לתובענה וכראיה מטעמו. 

לא רק זאת אף זאת: אפי מגן, המשיב 2, הכחיש נמרצות, במהלך עדותו בביהמ"ש, טענת יצחק קולסקי בדבר קבלת שטרי מניות בלנקו, כביכול, בעבר.

הוא חזר ואישר כי את שטר העברת המניות, נשוא המחלוקת, החתום על ידי יצחק קולסקי קיבל מידיו חתום וממולא כדת וכדין בנוכחותו של צבי דגני.

נסיבות אלה, ובעיקר הסתירה הקוטבית בין דבריו של יצחק קולסקי בביהמ"ש והנאמר על ידו בתצהירו, מערערות לחלוטין את גרסתו ואת גירסת המבקשים.

לטעון בתצהיר המוגש לביהמ"ש כי הוא, או מי מהמבקשים, "מעולם לא חתמו על שטר העברת המניות" וכי כל שמתנוסס עליו (על השטר) הוא חותמת החברה ותו לא, ולאחר מכן להודות, במהלך עדות בבית המשפט, כי החתימה המתנוססת על השטר (לצד החותמת) היא חתימתו - סתירה זו אינה מותירה מקום לספקות בענין זה, באשר למהימנות, או ליתר דיוק, חוסר מהימנותם של הסברים או טענות אלה.

אין לתת אמון בגירסתו של יצחק קולסקי וממילא בגירסת המבקשים הנסמכת עליה, מה עוד שגירסתם "הראשונית", בדבר העדר החתימה, הופרכה ע"י חוות דעת של גרפולוג מומחה שלא נסתרה בחוות דעת נגדית.