פסק-דין בתיק הפ 4108/04

1.       בפני מונחת תובענת המבקשת ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הסדר הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בע.א. (ב"ש) 1210/00, אכן קוים, ככתבו וכלשונו וכי פסק הדין שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, מכוח תיק אזרחי (שלום אשדוד) 923/98, בטל.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2.       בין הצדדים התנהל הליך משפטי בבית המשפט השלום באשדוד, במסגרת ת.א. 923/98, שבמהלכו ניתן פסק דין המחייב את המבקשת בתשלומים כספיים למשיב. על פסק הדין של בית משפט שלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת ע.א. 1210/00. ביום 24.5.01 נתן בית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה:

"1.       פסק הדין של בית משפט קמא בתיק העיקרי יבוטל בכל הנוגע למערערת.

2.         המערערת תשלם למשיב את ההוצאות שנפסקו בבש"א 1805/00, מיום 23.2.00, - 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה מאותו יום.

3.         המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסכום שיקבע ע"י בית המשפט, ללא הנמקה ולאחר שמיעת ב"כ הצדדים.

4.         הסכום הנקוב בסעיף 2 והסכום שיפסק על ידי בית משפט זה ישולמו מתוך הפיקדון שהופקד ע"י המערערת, היה והסכום יהיה גבוה כי אז היתרה תשולם תוך 30 יום.

5.         ביטול פסק הדין כאמור בסעיף 1 מותנה בתשלום ההוצאות כמפורט בסעיפים 2 ו-3".

3.       בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסדר האמור וכן הוסיף וחייב את המבקשת בהוצאות ההליך בסך של 2,500 ש"ח. מכאן שחויבה המבקשת לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום 23.2.00 וכן סך של  2,500 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום 24.5.01. אין חולק כי המבקשת הפקידה בקופת בית המשפט, במסגרת הליך הערעור בבית המשפט המחוזי,  סך של 8,000 ש"ח, סכום אשר אף הוא צובר ריבית והצמדה.

4.       ביום 1.6.01, ימים בודדים לאחר אישור ההסדר הנ"ל,  פנה ב"כ המבקשת, עו"ד חלפין, אל בא כוח המשיב במכתב, בו הוא מעלה על הכתב את חישוב ההוצאות אותו עשה ואשר לפי הערכתו מגיע לסך של כ-9,210 ש"ח, נכון לאותו מועד. כמו כן מציין ב"כ המבקשת במכתבו, כי להערכתו סכום הפיקדון שהופקד על ידי מרשתו בתיק הערעור מגיע  לסך של  8,200 ש"ח. לפיכך ביקש מחברו למקצוע, ב"כ המשיב, כי זה יודיע לו מהו הסכום שקיבל לידיו מגזברות בית המשפט, על מנת שיוכל לשלוח אליו את היתרה לתשלום בהתאם להסדר הפשרה.

5.       משלא הגיב ב"כ המשיב למכתב זה שלח ב"כ המבקשת ביום 5.8.01, מכתב נוסף לב"כ המשיב, בו הוא מתייחס למכתבו הקודם, מיום 1.6.01 ולתחשיבים המפורטים שם, עליהם הוא חוזר, כשהוא מציין כי בהעדר כל מידע, מצד ב"כ המשיב בדבר סכום הפיקדון שקיבל מקופת בית המשפט, מוצא הוא לנכון לצרף שיק על סך 1,000 ש"ח, אשר על פי הערכתו עומד בקירוב ליתרת חיוב מרשו בהוצאות.

6.       אין חולק כי מכתב זה, יחד עם השיק המצורף לו, התקבל לידי ב"כ המשיב, שכן זה מצא לנכון להחזירו לידי בא כוח המבקש, במכתב אשר שלח מיום 13.8.01. באותו מכתב מציין ב"כ המשיב כי חלף המועד לתשלום וכי הוא מחזיר את השיק, מאחר והשיק  הוצא לפקודת שמה של עורכת דין שכירה במשרד, ומקום שהשיק שורטט באופן המגביל את הסחרות  לא ניתן היה להפקיד את השיק לחשבון בא כוח המשיב, הוא חשבון המשרד. מכתב זה התקבל חזרה לידיו של ב"כ המבקש, ועל פי עדותו בפני, בו ביום שקיבל את המכתב לידיו, ביום 18.8.01, חזר והפנה שיק מתוקן למשרדו של בא כוח המשיב.  טוען ב"כ המשיב כי לא קיבל לידיו את השיק המתוקן.

7.       המשיב, אשר טען כי המבקשת לא עמדה בחיוביה, על פי הסדר הפשרה, נקט בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת, לגביית סכום פסק הדין של בית משפט השלום אשר לטענתו עומד בתוקפו.

אין חולק כי ביום 28.4.05, בזמן ניהול ההליכים בתיק כאן,  שלח ב"כ המבקשת שיק נוסף על סך 2,320 ש"ח המהווה לכאורה פירעון של יתרת חוב ההוצאות.

המחלוקת:

8.       המחלוקת, אשר נתגלעה בין הצדדים, נוגעת לשאלת ביצוע ההסכם דלעיל. דהיינו, האם עמדה המערערת, היא המבקשת כאן, במועד שעמד לרשותה לשם פירעון חיוביה על פי ההסדר, או שמא הפרה את חיוביה ועל כן עומד פסק הדין של בית המשפט השלום באשדוד בתוקפו והמשיב רשאי להמשיך בהליכי גביית סכום פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל בהם נקט.

דיון:

9.       אין חולק כי בית המשפט, אשר נתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה, לא קבע את המועד ממנו ימנו  30 הימים שניתנו למבקשת לשלם את כספי ההוצאות.  נקבע בהסדר כי סכום ההוצאות ישולם מתוך סכום הפיקדון שהופקד על יד המבקשת, בבית המשפט המחוזי, והיה וסכום ההוצאות יהיה גבוה מסכום הפיקדון תשולם היתרה  תוך 30 יום,  כאשר אין הוראה זו נוקבת במועד תחילת מנין הימים.

10.   טוען ב"כ המבקשת כי יש לפרש הוראה זו כמונה את מנין 30 הימים  מיום העברת כספי הפיקדון שבגזברות בית המשפט לידי המשיב ולפחות 30 יום מיום שיודיע לו ב"כ המשיב כי קיבל את כספי הפיקדון מגזברות בית המשפט ומהי היתרה אותה נדרשת המבקשת לשלם. טוען ב"כ המבקשת כי המבקשת נהגה בתום לב כדי לקיים את חיוביה וכי כבר ביום 1.6.01,  זמן קצר לאחר אישור ההסדר, הזדרז הוא לפנות אל ב"כ המשיב, כדי לקבל מענה מדויק באשר ליתרת החוב שעל המבקשת לשלם. לדבריו, היה זה  ב"כ  המשיב שנהג בחוסר תום לב ולא באופן התואם את כללי האתיקה, עליהם מופקדים חברי לשכת עורכי הדין, מקום שלא  השיב כלל למכתבו זה.