פסק-דין בתיק הפ 4032/01

1. התובענה הינה המרצת פתיחה בה ביקש המבקש לקבוע כי הסכם הפשרה נשוא פסק הדין בתיק ת.א 269/93, של בית משפט זה, בטל.

הסכם הפשרה האמור התיחס לתובענה בתיק ת.א 269/93, שהוגשה על ידי המבקש,  מנשה קרנדז'י נגד המבקשת (להלן - חברת הביטוח), לתשלום נזקי שריפה שבוטחו אצלה על ידיו, וכן גם לתובענה נוספת שהוגשה על ידי שלמה אשר נגד המשיבה, בגין אותם נזקי שריפה, בטענה שהנזקים האמורים בוטחו על ידיו ולא על ידי קרנדז'י, ולכן היה זכאי לתשלום בגין אותן נזקים.

בגין אותן תביעות הוגש, בדיון מאוחד בשתי התובענות האמורות, הסכם פשרה, שנערך בין חברת הביטוח, באמצעות בא כוחה עו"ד תגר, ובין קרנדז'י באמצעות ב"כ עו"ד משען, ושלמה אשר שחתם על ההסכם בעצמו, לאחר שהודיע שפיטר את בא כוחו עו"ד חגג. בהסכם נקבע שחברת הביטוח תשלם לשלמה אשר סכום של 600,000 ש"ח, לסילוק כל התביעות בגין אותן נזקים כולל תביעתו של קרנדז'י.

בתובענה שבדיון זה ביקש קרנדז'י לקבוע כי הסכם הפשרה בטל בנימוק שהוא נחתם על ידיו מתוך כפיה שהופעלה על ידי שלמה אשר, הן כלפיו והן כלפי חברת הביטוח, בכך שאיים שיפגע בו ובבא כוח חברת הביטוח - עו"ד תגר, ובמנהל מחלקת התביעות של חברת הביטוח - מר יוסי כץ, ולאחר מכן יתאבד.

2.     לטענת המבקש, נציגי חברת הביטוח נהגו על פי אמות מידה לא מקובלות, בכך שנכנעו ללחץ שהפעיל עליהם שלמה אשר, וניצלו את הלחץ הזה כדי לסלק גם את תביעתו של המשיב, ובכך שהתנו את סילוק התביעה של שלמה אשר בסילוק תביעתו של קרנדז'י.

לטענת המבקש, הופעלו על ידי המשיבה אמצעי כפיה, בכך שהמשיבה התנתה את כריתת ההסכם עם שלמה אשר, בסילוק התביעה של קרנדז'י, כאשר הופעל עליה לחץ על ידי שלמה אשר, וניצלה את הלחץ שהוא (שלמה אשר) הפעיל לקבלת הסכמתו של המבקש לסילוק התביעה שלו.

3.   לטענת המשיבה, אין כל יריבות בינה ובין קרנדז'י, ומדובר במחלוקת בין קרנדז'י ובין שלמה אשר, שאין למבקשת כל נגיעה אליה.

אין כל ראיה לכפיה שהיתה מצד חברת הביטוח כלפי קרנדז'י בכריתת הסכם הפשרה.

לטענתה, אין מקום לדון בענין בדרך של המרצת פתיחה, הואיל והתצהיר שצורף להמרצת הפתיחה כולל עדויות שמיעה, ניתן היה לתבוע את הסעד הממשי ולא היה מקום לבקש סעד הצהרתי בלבד. כמו כן לוקה התובענה בחוסר נקיון כפיים ובהעדר תום לב מצידו של קרנדז'י, והיה מצידו שימוש לרעה בהליכי בית משפט. כמו כן, היה שיהוי בהגשת התובענה. וחברת הביטוח שילמה את כל אשר התחייבה לשלם על פי פסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, ואין מקום להורות על ביטול ההסכם בלי להשיב לה את הכספים ששילמה.

4.     מן ההיבט המשפטי ניתן לבטל את ההסכם, ככל שהוא נוגע למערכת היחסים בין המבקש ובין המשיבה, בעילה של כפיה לפי סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973, רק אם מדובר בכפיה "שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו".

במקרה בו היתה הכפיה בידיעתו של הצד השני, אך לא מטעמו, יכול להיות בכך פגם של העדר תום לב, אך לא עילה של כפיה (ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, 237).

5. מטעם המבקש העיד המבקש עצמו ועו"ד אלדד משען שחזרו על עיקרי טענות המבקש.

מצד המשיבה העיד עו"ד מרדכי תגר שחזר בעדותו על עיקרי טענות המשיבים.

6. לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים נראה לי כי לא הורם נטל הראיה המוטל על המבקש להוכיח, כי הופעלה כפיה על המבקש על ידי המבקשת בידיעתה או מטעמה.

ב"כ המבקש ביקש ללמוד על מעשי כפיה שהופעלו כלפי המבקש וכלפי בא כוחו, עו"ד משען, גם על ידי המשיבה, כאשר הדברים נלמדים מדבריו של שלמה אשר לעו"ד משען ומניסוחו של הסכם הפשרה, שהיה בו כדי לקפח את המבקשת.

עיינתי בחומר הראיות ובטענותיו של ב"כ המבקש, ולא מצאתי שיש בהם כדי להרים את נטל הראיה הדרוש כי המשיבה נטלה חלק בהפעלת כפיה או לחצים על המבקש או או על בא כוחו, עו"ד משען, או כי היתה לעו"ד תגר סיבה סבירה לחשוב שמופעלים אמצעי כפיה כלפי המבקש וכלפי עו"ד משען.

דרישתה של המשיבה כי הסכם הפשרה יכלול גם את המבקש היתה דרישה לגיטימית, הואיל ולא היה לה עניין להגיע להסכם פשרה עם שלמה אשר בלבד ולהמשיך להידיין עם המבקש.

ביחס לשאלה אם יידע עו"ד משען את עו"ד תגר על האיומים של שלמה אשר, לפני חתימתם על הסכם הפשרה, נראה לי כי לא היה בעדותו של עו"ד משען כדי להרים את נטל הראיה הדרוש מעבר למאזן ההסתברות בקשר לכך. עו"ד משען טען שהוא חשש לחשוף את הלחצים שהופעלו כלפיו בטרם שולמו הכספים לשלמה אשר, הואיל והוא חשש מאיומיו של שלמה תגר. אם כך הדבר- כיצד לא חשש ליידע את עו"ד תגר על אותם איומים שמופעלים עליו לפני חתימתו על הסכם הפשרה, הרי גם בכך היו יכולים להיחשף איומיו של שלמה אשר, אם מרדכי תגר היה נמנע מלחתום על ההסכם עקב אותם איומים. לא ברור כיצד לא חשש עו"ד משען שעו"ד תגר יימנע מאישור ההסכם לאחר שהוא (עו"ד משען) יידע את עו"ד תגר, לטענתו, על אותם איומים, בנסיבות העניין, נראה לי כסביר יותר, שלו היה מודע עו"ד תגר על כך שההסכם היה נגוע בכפיה ואיומים, לא היה חותם עליו.

כמו כן, לא ניתן לקבוע שהיתה עצימת עיניים מצידו של עו"ד תגר.