פסק-דין בתיק הפ 385/07

1. תובענה למתן פסק דין המורה, כי המשיב לא יורשה להמשיך בהליכי מימוש משכנתא בתיק הוצל"פ מס' 01-27121-04-0, לפינוי ומכירת בית המגורים של המבקשים, אלא לאחר שימציא למבקשים ולבנם הצעיר סידור חלוף הולם, בהתאם לחובתו הקבועה בסעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל,תשכ"ז-1967 (להלן: " חוק ההוצאה לפועל").

העובדות הצריכות עניין

2. המבקשים, בני זוג, בעלי הזכויות בבית פרטי ברח' יסעור 12 חדרה, הידוע כחלק מחלקה 284 בגוש 10008 (להלן: " הבית").

3.       א.         לצורך בניית הבית נטלו המבקשים מהמשיב (להלן: " הבנק"), ביום 27.03.01, הלוואה בסכום של 587,000 ש"ח (הסכם ההלוואה צורף כנספח ב' לתגובת המשיב).

ב.         במסגרת הלוואה זו מיחזרו המבקשים הלוואה קודמת אותה נטלו מהבנק, בשנת 1997, ולהבטחת התחייבותם על פי הסכם ההלוואה וההלוואה הקודמת הם חתמו על שטר משכנתא בסכום כולל של 845,000 ש"ח, סכום שכלל את יתרת ההלוואה הקודמת שטרם נפרעה (שטר המשכנתא הוגש וסומן נ/3).

4. לאחר שהמבקשים לא עמדו בהחזרי התשלומים השוטפים של המשכנתא נקט הבנק, ביום 17.3.04, בהליכים למימושה, במסגרת תיק ההוצל"פ שצוין לעיל. תחילה נעתר ראש ההוצאה לפועל לבקשת המבקשים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל על מנת לאפשר להם למכור את הבית באופן עצמאי ועיכב את ההליכים ל-3 חודשים. משתם המועד והבית לא נמכר נעתר ראש ההוצל"פ לבקשת הבנק ומינה, ביום 7.9.04, כונס נכסים לבית. זמן מה לאחר מכן נעתר ראש ההוצל"פ אף לבקשת הבנק לפינוי המבקשים מן הבית.

      המבקשים נקטו בשורה ארוכה של הליכים לעיכוב פינויים מן הבית. ההליכים כללו מספר בקשות רשות ערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל וכן על בית המשפט המחוזי (כערכאת ערעור על ראש ההוצאה לפועל). אף במסגרת תיק זה הגיעו המבקשים לפתחו של בית המשפט העליון משנדחתה בקשתם לעיכוב הליכי מימוש הבית במסגרת סעד זמני (בש"א 6471/07). ביום 30.9.07 דחה בית המשפט העליון בקשתם זו (רע"א 7304/07), אך תוך התחשבות במצבם הקשה הורה על עיכוב הפינוי לתקופה קצובה על מנת שהם יפעלו במשותף עם כונס הנכסים למכירת הבית.

גדר המחלוקת

5. טענתם העקרית של המבקשים היא, כי לא היו מודעים לויתורם על הגנת הדיור החלוף הקיימת בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל. הגם שקיים בשטר המשכנתא סעיף "המתיימר" להוות ויתור מצידם על ההגנה, לא קיבלו שום הסבר, בעל-פה, מפקידי הבנק אודות סעיף הויתור ומשמעויותיו המשפטיות אודות זכותם לסידור חלוף במקרה של פינוי (ס' 1-3 לנימוקי התובענה). לטענתם הם אינם משפטנים וככאלה אינם יודעים ואינם יכולים לקרוא מסמכים משפטיים מורכבים, כמו חוזה המשכנתא, אשר לשונו "פתלתלה ומסובכת" (ס' 4 לנימוקי התובענה). בנסיבות אלו, טוענים המבקשים, החתמתם על הסכם המשכנתא לא עונה על הקרטריונים שנקבעו בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז פ"ד נח (3) 934 (להלן: " מיסטר מאני") ואינה מהווה ויתור אמיתי על הזכות לדיור חלוף (ס' 5-7 לנימוקי התובענה).

לחילופין, טוענים המבקשים כי החתמתם על חוזה המשכנתא בנסיבות האמורות עולה כדי הטעייה אסורה ועל כן דין ההתנייה על הזכות לויתור חלוף - ביטול (ס' 8 לנימוקי התובענה).

6. מנגד, דחה הבנק, בתגובתו, מכל וכל את טענות המבקשים. לטענת הבנק, המבקשים ויתרו ביודעין על זכותם לדיור חלוף; ההלכה שנקבעה בפרשת מיסטר מאני אינה חלה בענייננו; המבקשים הבינו היטב את משמעות התחייבותם ופקידי הבנק אף הסבירו אותה למבקשים. כמו כן - למבקשים קיימת אפשרות מגורים נוספת מלבד בנכס הממושכן.

דיון

כללי

7. סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל נועד לספק הגנה לאנשים שזכויותיהם בבית מגוריהם פקעו, בנסיבות שונות, המצויות מעבר לשליטתם. הסעיף קובע, כי מכירת מקרקעין מעוקלים המשמשים בית מגורים לחייב ופינויו של החייב יתבצעו רק לאחר שהוכח שיהיה לחייב מקום מגורים סביר או שהועמד לרשותו סידור חלוף. הסדר משפטי זה הוא בר-ויתור. סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע שההגנה לא תחול אם פורש בשטר המשכנתא או בהסכם משכון שהחייב לא יהיה מוגן בהסדר זה.

8. בבואם להתמודד עם מצב זה, נקטו בתי המשפט בדרך פרשנית מצמצמת לסעיפי ויתור על ההגנה לדיור חלוף. כב' השופט טירקל ברע"א 1132/94 פי.אף.איי אסטבלישמנט נ' יונה רוזנר, פ"ד מט (5) 215, 218-219, אמר:

"בידי הנושה ניתן, אמנם, הכח למכור את דירת החייב ולפנותו ממנה, גם בלי להעמיד לרשותו סידור חלוף; אולם זהו היוצא מן הכלל, חריג שמותר להשתמש בו רק ביד קמוצה, בזהירות ובדקדקנות. לפיכך יש לפרש את סעיף 38(ג),סיפא, בדרך שתגשים את מכלול מטרותיו של סעיף 38, תוך איזון נאות בין המטרות" (להלן: " פי.אף.איי").

      בחינת התפתחות הפסיקה בעניין זה, מראה כי זו עברה כברת דרך. תחילה נפסק, כי "הסרת ההגנה מותנית בכך שהדבר ייאמר בשטר המשכנתא בלשון מפורשת ותוך אזכור מספרו של הסעיף" (ר, דברי כב' השופט טירקל בפרשת פי.אף.איי (שם)). לאחר מכן, בפרשת מיסטר מאני, נפסק כי לא די באיזכור טכני של מספר סעיפי החוק בהסכם המשכון בכדי להקנות לויתור על סידור חלוף נפקות משפטית, שכן, עסקינן בזכות מדור שהוכרה כזכות יסוד בעלת תוקף חוקתי, וככזו, הויתור עליה, אם בכלל, צריך להיעשות בצורה גלויה, ברורה ומפורשת. עמד על כך כב' השופט ריבלין בעניין מיסטר מאני (שם) באומרו:

      "נשאלת אפוא השאלה, האם בנסיבות המקרה הזה, די היה בכך שהמערערת כללה בהסכם ההלוואה ובשטר המשכנתא, עליהם החתימה את המשיבה, את סעיפי הויתור הללו, הנוקבים במספר אותו נושאת הגנת הסידור החלוף. כאן מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה הזה, לא היתה המערערת רשאית להסתפק בכך. היה על המערערת להוסיף ולהבהיר למשיבה, כי עומדת לה הגנה מן הדין על בית מגוריה, וכי היא מוותרת עליה" (שם, ס' 10 לפסה"ד. ההדגשה שלי ש.ש.).

ובהמשך הוסיף ואמר:

"קריאה-תמה" של סעיפי הויתור, אשר נוסחם הובא לעיל, אין בה כדי להעמיד אדם מן היישוב, שאינו משפטן, על מהות הויתור שהוא עושה. למעשה, ספק אם אדם כזה מודע לעצם הזכות שעומדת לו... על המערערת היתה מוטלת החובה - חובה של הגינות - שלא להסתפק בניסוח האחיד, והסתום לעין הבלתי מקצועית, של סעיפי הויתור. היה עליה להוסיף ולהבהיר - אם במסגרת המסמכים ואם ועל-פה - את דבר קיומה של הזכות לסידור חלוף, ואת נפקות הויתור עליה" (שם, ס' 12 לפסה"ד. ההדגשה שלי ש.ש.).

ולענייננו אנו

9. מקובלת עליי טענת הבנק לפיה יש לאבחן בין המקרה בפרשת מיסטר מאני לבין ענייננו וזאת הן לאור מיהות הנושה (שם - חברה העוסקת במתן הלוואות חוץ בנקאיות ובענייננו - תאגיד בנקאי מוכר) והן לאור זהות החייב (ועל כך בהמשך). ברם, סבורני כי אין באבחנה זאת כדי לשלול באופן גורף את החלתה של חובת הגילוי שבאה לידי ביטוי בפרשת מיסטר מאני על תאגידים בנקאיים. לטעמי, יש לפרש את פסק הדין בפרשת מיסטר מאני פרשנות תכליתית, אשר תביא למסקנה כי גם תאגידים בנקאיים מחויבים לגילוי והסבר מפורטים יותר בעניין הויתור על הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל ואל להם להסתפק רק בהזכרת הסעיף.

(השוו: ת.א. 1450/01 דוידאשוילי מריה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-מח 2007 (4) 405 מפי השופטת גדות; בר"ע 2266/04 רוחה חמי נ' עו"ד לוטן טייטלר - כונס נכסים (פורסם במאגר נבו) מפי השופטת שטופמן; ה"פ 611/04 שטיינר אוה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-מח 2004 (3) 6001 מפי השופטת גרסטל).

      ברם, לאחר הדיונים שהתנהלו בתובענה ולאחר שנחשפתי לראיות והעדויות מטעם הצדדים נוכחתי לדעת שאין מקרה זה מצדיק או מצריך את יציקת אמות המידה הראויות באשר לאופן בו משליכה חובת הגילוי עפ"י הלכת מיסטר מאני על תאגידים בנקאיים. הטעם לכך הוא כי, כפי שיפורט להלן, הבנק בענייננו עמד בחובת הגילוי באשר לויתור המבקשים על זכותם לדיור חלוף, וזאת אף לפי הרף הגבוה שנקבע בהלכת מיסטר מאני.