פסק-דין בתיק הפ 379/04

בקשה לביטול פסק משקם (סעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, תשנ"ב 1992 (" חוק ההסדרים") וסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 ( "חוק הבוררות").

בנק החקלאות לישראל בע"מ והסוכנות היהודית לארץ ישראל (" המבקשים") עותרים לביטול פסק משקם מה 21.10.03 אשר ניתן על ידי המשקם הנכבד, עו"ד אליהו בן ישראל ולהותיר על כנם את פסקי המשקם שניתנו נגד המשיבים 6-56 לפני מתן פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בתיקים ה.פ. 390/95 וה.פ. 2063.

המבקשים הינם נושים של תעוז מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (" האגודה") ומכאן עניינם בהליכים נגד חברי המושב משיבים 6-56, אשר הופטרו בפסק המשקם מהשתתפות בחלק מהוצאות האגודה. משיבים 6-21 חוייבו לשלם חוב למשיבה 1, בצירוף חלף ערבות (סעיף 16 א' וב' לחוק ). הוא הדין לגבי משיבים 22-56.

פסקי המשקם בוטלו בפסק דינו של בימ"ש המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' קמא)            מ 23.7.96:  

"לפיכך אני מבטל את החלטת המשקם בכל הנוגע לחיוב המבקשים בחובות של הפעילות המשותפת או המפעלים המשותפים או בגרעונות המשיב, שאינם חובות אישיים של המבקשים. המבקשים יהיו חייבים בכל חוב הנובע מקבלת שירותים אישיים ושל שימוש במים, בחשמל ושירותים מניציפליים וכל חיוב שיש לו זיקה ישירה לניהול חיי המושב וחבריו".

עניינם של המבקשים הוחזר לכב' המשקם לקביעת חובות המבקשים לפי סעיפים 12 ו -13 לחוק ההסדרים.

בפסק בוררות שניתן על ידי עורכי הדין יוסף תוסיה כהן ויוסף לאון ב- 20.1.03, הוחל פסק דינו של כב' השופט קמא על חברים נוספים באגודה שלא היו צד בהתדיינות הקודמת, המשיבים בבקשה זו. פסק הבוררות אושר ב 27.2.03 ולבקשת הצדדים ניתן לו תוקף של פסק דין (בימ"ש מחוזי ירושלים, כב' השופטת מרים מזרחי ה.פ. 2063/03).

האגודה פנתה בשני הליכים נפרדים אל המשקמים ועתרה ליישום פסקי הדין, בהתחשבנות בינה לבין החברים שהיו צדדים לפסקי הדין של בית משפט מחוזי בירושלים. בשתי החלטות נפרדות של משקמים, יושמו פסקי הדין על חברים באגודה, כך שחיובם של המשיבים בגרעונות בגין פעילות משותפת וחובות אחרים של האגודה, בוטל.

אין חולקים כי המבקשים לא היו צדדים להליכים נשוא פסקי הדין בבית המשפט המחוזי בירושלים, לא עתרו להצטרף להליכים וממילא לא ערערו על תוצאותיהם.

זאת על אף המידע השוטף שנמסר להם בענין זה על ידי האגודה. אולם המבקשים היו צדדים לבקשת האגודה ליישם את פסק הדין (ה.פ. 2063/03) בעניינם של 35 מחברי האגודה, שהוגשה לכב' המשקם עו"ד אליהו בן ישראל, והתנגדו לבקשה. לטענתם היה על המשקם הנכבד לדחות את בקשת האגודה והמשיבים, עקב פגם היורד לשורש פסקי הדין של בית המשפט המחוזי, המאיין אותם. הכוונה להחלטות כב' המשקם עו"ד משה שליט מה- 7.10.96, אשר דחה בקשתם של 35 חברים להחיל עליהם את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ב-ה.פ. 390/95.

אשר ל-16 המשיבים הנוספים, (פסק הבוררות שאושר), טוען הבנק כי נהגו בחוסר תום לב:

"הערימו.... על בית המשפט המחוזי בירושלים והגישו בקשה "תמימה" למתן פסק דין הצהרתי כי פסק הדין בענין 16 החברים יחול גם עליהם תוך הסתרת העובדה כי בקשה זהה נדחתה על ידי המשקם 6.5 שנים קודם לכן. "

עוד טוענים המבקשים כי פסק הדין של כב' השופט קמא ניתן ב-"חוסר סמכות" שכן ה.פ. 2063/03 נוגעת להליך שעניינו חוב כולל  והוא בסמכות בלעדית של המשקם מכח סעיף 7 לחוק ההסדרים הוא הדין לגבי אישור פסק הבוררות ומתן תוקף של פסק דין לאמור בו, (כב' השופטת מ' מזרחי) שאף הוא הליך שמקורו  בעורמה ולוקה בחוסר תום-לב.

טענות נוספות של המבקשים נוגעות לזילות פסקי משקם קודם (עו"ד שליט) והעדר "כל משמעות" להחלטת האסיפה הכללית של האגודה מה- 8.9.97. באסיפה הכללית  התקבלה החלטה לזיכוי כל חברי האגודה בסכום זהה לסכום שזוכה מחשבונות קבוצת 16 החברים.

כבר כאן המקום לציין כי אין ממש בטענות אלה. עו"ד שליט הנכבד היה ער לערך השוויון השולט בכיפת הקואופורציה והציע דרך משלו להתחשבנות בין האגודה לבין החברים, אשר תענה במידת מה על הצורך במשטר של שויון. אולם בפסק הדין של כב' השופט ע' קמא שניתן במסגרת בקשה לביטול החלטת משקם מה 15.6.95(סעיף 28 לחוק ההסדרים) ופסק הבוררות שניתן בעקבות פסק הדין, יושם עקרון השוויון על הצד הטוב ביותר. פסקי הדין מהווים מעשה בית דין.

במסגרת טיעוניו בישיבה מה 7.2.05 הודיע מבקש 1  כי  שינה טעמו  וקרא מן הכתב את נימוקיו לביטול פסק המשקם. לטענתו חרג המשקם מסמכותו וטעה טעות גלויה על פני הפסק, בדחותו את טענות המבקשים שאין מקום לאכיפת פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, עקב אפסותם. כמו כן נטען כי ברישום דבריו של עורך דין לוי בפרוטוקול הדיון בפני כבוד המשקם, נפלה טעות. במקום הטקסט המופיע בפרוטוקול:

"אני מניח שהמשקם צריך לפעול על פי פסק הדין" ,

 נאמר על ידי עורך דין לוי "איני מניח...".

הסביר עו"ד לוי: