פסק-דין בתיק הפ 352/06

1.         המבקש (להלן: " המושב"), הגיש כנגד המשיב (להלן: " המינהל") המרצת פתיחה, בה עתר כי בית המשפט יצהיר שהסכם בין המושב לבין המינהל, מיום 4.6.98 להשבת מקרקעין בתמורה לפיצוי כספי (צורף כנספח א' להמרצת הפתיחה, להלן: " ההסכם"), הוא תקף.

            לחלופין עתר המושב, כי אם ייקבע כי ההסכם איננו תקף, שבית המשפט יצהיר שהמינהל איננו רשאי לפעול לשינוי ייעוד של המקרקעין מושא ההסכם, וכי המינהל אינו רשאי לקדם את התוכנית לשינוי הייעוד באופן כלשהו.

2.         יוער כי הצדדים הסכימו שפסק הדין בתיק יינתן בהתאם לכל החומר שבתיק בית המשפט, ובכלל זה התצהירים והתצהירים המשלימים, ולכן פסק דין זה ניתן ללא שמיעת ראיות, בהתאם להסכמת הצדדים.

רקע כללי

3.         בחודש יולי 1995 התקבלה במועצת מינהל מקרקעי ישראל, החלטה 727, שעסקה באופן חישוב פיצויים לקרקע חקלאית שייעודה שונה לייעוד אחר.

            ביום 4.6.98, נחתם ההסכם בין המינהל לבין המושב. כעולה מה"הואיל" השני להסכם, המינהל התכוון לשנות את ייעודם של "המקרקעין" מושא ההסכם, כהגדרתם בהסכם. מדובר במקרקעין בשטח של כ-51 דונם בפרדסיה (להלן: " המקרקעין"), מושא תוכנית הצ/3-1/136 (להלן: " התוכנית"). ההסכם קבע כי המקרקעין מושא ההסכם יושבו על ידי המושב למינהל, וכן נקבעה (בס' 7 להסכם), התמורה הכספית לה יהיה המושב זכאי. ההסכם נחתם מכוח החלטה 727 הנ"ל, ועל כך אין מחלוקת.

4.         ביום 29.8.02, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ. שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נ"ו(6) 25 (להלן: " בג"ץ הקשת המזרחית"). בבג"ץ הקשת המזרחית, ביטל בית המשפט העליון את החלטה 727.

            עוד יוער כי בבג"ץ הקשת המזרחית קבע בית המשפט העליון (בפסקה 34 לפסק הדין), כי בחינתן של חוקיות החלטות מועצת המינהל (ובכלל זה החלטה 727), נעשית " מבלי לפגוע בזכותו של חוכר זה או אחר לטעון לזכויות משפטיות העולות על אלה שהמדינה טוענת להן".

5.         בעקבות בג"ץ הקשת המזרחית, קבעה מועצת מקרקעי ישראל הוראות מעבר, בהתייחס לתחולת הבג"ץ - וזאת במסגרת החלטה 972 מיום 2.9.03. החלטה 972 קובעת מהם המקרים בהם החלטה 727 תוסיף לחול, בין היתר לאור מועדי הפקדת התוכנית לשינוי הייעוד ומועדי אישורה.

6.         בהסכם נקבע כי תוקפו מותנה בכך שתוכנית לשינוי ייעוד תאושר תוך 5 שנים ממועד כריתתו, היינו עד יום 4.6.03 (ר' הגדרת "התנאי המוקדם" בסעיף ההגדרות, וכן ס' 5.1 להסכם). 

            לאחר שהתוכנית לא אושרה עד המועד הנ"ל, פנה המושב ביום 9.4.03 בכתב אל המינהל, ודרש להאריך את התקופה שנקבעה בהסכם ב-8 חודשים. המינהל דחה את הבקשה.

7.         ביום 20.5.03 הגיש המושב תביעה נגד המינהל (ת.א. 1384/03 - להלן: " התביעה הקודמת"). בתביעה הקודמת עתר המושב כי בית המשפט יקבע כי יש "להחריגו" ולהכיר בו כבעל זכות עודפת במקרקעי המושב, על יסוד פסקה 34 לבג"ץ הקשת המזרחית. המושב בסס את טענותיו על הסכם חכירה ל-99 שנה שנחתם בין קק"ל לבין המושב. התביעה הקודמת תלויה ועומדת, וטרם הוכרעה.

            במסגרת התביעה הקודמת, עתר המושב גם לקבלת צו זמני נגד המינהל, המורה לו לפעול על פי ההסכם דנן - הסכם בדבר שינוי ייעוד המקרקעין, תוך הארכת המועד להגשת תוכנית מאושרת ב-8 חודשים. לטענת המושב, המינהל סירב שלא כדין להאריך את התקופה שנקבעה בהסכם ב-8 חודשים, בגין 8 חודשי ההשבתה שנכפו על המושב.

            בהחלטה מיום 6.7.03, קבל בית המשפט (כב' סגה"נ השופט זפט) את בקשת המושב, והורה למינהל להמשיך לטפל בשינוי הייעוד של המקרקעין.

8.         עוד יצוין כי המושב פנה למינהל (במכתבים מיום 31.12.03, ו-1.1.04), ובקש כי הוראות המעבר שבהחלטה 972 יוחלו עליו. ביום 14.3.05, הודיע המינהל כי הוא דוחה את הבקשה, שכן לגישתו המושב אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בס' 1-2 להוראות המעבר (ר' מכתבו של מר ביבי, נספח ד' לתגובת המינהל לנמרצת הפתיחה).

טענות המושב

9.         בסיכומים מטעמו, הקדים המושב והעלה טענות באשר לטענתו החלופית - היוצאת מנקודת הנחה שההסכם בטל, ובוחנת את ההשלכות של בטלות ההסכם על מערכת היחסים בינו לבין המינהל. המושב טען כי במסגרת ההסכם עם המינהל, ויתר המושב על זכותו הבסיסית להתנגד לתוכנית לשינוי הייעוד של המקרקעין. על פי הטענה, אם ההסכם בטל, התוצאה של בטלות זו צריכה להיות כי יש להקנות למושב את זכותו הבסיסית להתנגד לתוכנית, אם המינהל יפעל מחדש להכנתה.

10.        במישור החלופי - מישור האכיפה, טען המושב כי חרף החלטת בית המשפט העליון בבג"ץ "הקשת המזרחית", נותר פתח בפסה"ד הנ"ל לקיומם של מקרים קיצוניים שיצדיקו סטייה מהוראות פסה"ד. בענייננו, כך נטען, אין מקום להחיל את הוראות המעבר שקבע המינהל לאור בג"ץ הקשת המזרחית, שכן הצדדים הסתמכו על ההסכם, ואף נקטו פעולות לקיומו.

            כך, המינהל לא הקפיא את הטיפול בתב"ע גם לאחר פסה"ד בבג"ץ הקשת המזרחית, אלא המשיך לקדם את התוכנית, הביא להוצאת היתר בניה להרחבת הדרך בתוך המושב, ונטל בפועל חלק זה מהמקרקעין של המושב. המושב טוען כי רק בעקבות ההסכם שונה ייעוד הכביש מפרוזדור חשמל בייעוד חקלאי לייעוד של דרך, שאף היא הורחבה. מאחר שהצדדים הסתמכו על ההסכם ואף נקטו בפעולות לקיומו, אין מקום לאפשר היום למינהל לחזור בו מההסכם.

טענות המינהל

11.        המינהל טען כי אין מקום לקבל את עתירת המושב, ולהצהיר כי ההסכם הוא תקף. ראשית, התנאי המתלה לקיומו של ההסכם, לא התקיים, גם לא לאחר ההארכה שניתנה על ידי בית המשפט (כב' השופט זפט) במסגרת הצו הזמני בתביעה הקודמת. כך, התוכנית אליה מתייחס ההסכם לא אושרה ואף לא פורסמה עדיין להפקדה. לכן, ומכוח הוראת ס' 29 לחוק החוזים, ההסכם בטל. נטען כי קביעה כי ההסכם הוא תקף, מנוגדת לכוונת הצדדים, ללשון ההסכם ולתכליתו - תכלית שהיתה תחימת זמן אישור התוכנית, כדי ליצור עתודת קרקע מהירה. כן טען המינהל, כי התוצאה המבוקשת מנוגדת להחלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, ולקביעות בית המשפט העליון בבג"ץ הקשת המזרחית ובפסקי הדין שבאו בעקבותיו. קבלת התובענה תביא להפלייתו לטובה של המושב על פני מושבים אחרים.

            המינהל הוסיף וטען כי הוראות מעבר אינן חלות על המושב, שכן התוכנית לשינוי ייעוד לא אושרה עד היום, והסכם ההשבה אינו בתוקף, שכן התנאי המתלה לקיומו לא התקיים.