פסק-דין בתיק הפ 336/06

המשיבים בעלים רשומים של תתי חלקות 12,13 ו-14 בחלקה 144 גוש 3933, שברח' הרצל 73 בראשון לציון (להלן: "הנכס").

המבקשת עוסקת ביזום מיזמי נדל"ן ובניה על גגות.

ב-1.5.03 נכרת בין המבקשת למשיבים חוזה שעניינו בניה על גג הנכס (להלן: "החוזה").

ב-20.7.05 הודיעו המשיבים למבקשת על ביטול החוזה.

בתובענה שלפני תובעת המבקשת להצהיר כי החוזה שריר וקיים חרף הודעת הביטול.

ד י ו ן

הודעת הביטול מתבססת על סעיף 6.6 לחוזה בו הוסכם כדלקמן: "לא הוצא היתר בניה בתוך 18 חודשים מהמועד בו אישרו המוכרים את התוכניות כאמור לעיל, יחשב הדבר כעילה המצדיקה את ביטול החוזה על ידי המוכרים".

ב-25.9.03 הגישה המבקשת לועדה המקומית לתכנון ובניה בקשה להיתר בניה.

אין חולק כי עד למועד הודעת הביטול, וכך עד היום, לא הוצא היתר בניה, זאת עקב התנגדויות שהוגשו לאישור התוכנית, ועקב מדיניות הועדה בנושא הבניה וחריגות בניה בבניין.

המבקשת טוענת כי חרף המוסכם בסעיף 6.6 לחוזה לא קמה למשיבים זכות לבטל את החוזה מהטעמים הבאים שפורטו בסעיף 34 לבקשה:

"א.    עפ"י הוראות ההסכם, תנאי מקדמי לביטול ההסכם, הינו אישורו של הבורר או הפוסק (אשר זהותם נקבעה בהסכם). במקרה דנן, לא מונה כל בורר או פוסק בין הצדדים ועל כן, ברי הוא כי לא ניתן אישור, כאמור.

ב.      כמפורט לעיל, המבקשת פעלה ופועלת ככל יכולתה ובכל מרצה ומאודה במסגרת הנושאים התלויים בה והעיכוב בהוצאת היתר הבניה אינו תלוי כלל בה, אלא בגורמים חיצוניים כגון מנהל הנדסה ו/או הועדה המקומית בעיריית ראשון לציון, אשר עיכבה הדיון בבקשה עקב ההתנגדויות שהוגשו על ידי הדיירים וגם בגין חריגות הבניה שבוצעו בבניין ללא היתר וללא ידיעת המבקשת.

ככל שהדבר תלוי במבקשת, היא הצליחה להתגבר על תוכנית פינוי בינוי והציאה הבניין מהתוכנית שאסרה על בניה בו, הגישה והכינה התוכניות הנדרשות, הגישה הבקשה להיתר הבניה לועדה המקומית, מצאה פתרון לבעיית החניות, ניהלה משא ומתן עם הדיירים אשר ביצעו עבודות בניה ללא היתר בבניין לשם הריסת העבודות ו/או הכשרתן - ועל כן מילאה המבקשת את חלקה בהסכם לחלוטין ואף מעבר לכך.

ג.       המבקשת עדכנה את המשיבים, באמצעות מר לנדאו, עוד מתחילת מערכת היחסים בין הצדדים, ובמהלך התקופה שעברה בדבר העיכובים החיצוניים הנכספים עליה, והובטח לה מפורשות כי המשיבים לא יעמדו על קיומו של התנאי בדבר מסגרת המועדים, היות ולא נגרם להם כל נזק, שכן לנתבעים יש רק להרוויח מפועלה ופעילותה של המבקשת.

ד.      יתרה מכך, ב"כ המבקשת אף הודיעה לב"כ המשיבים - שבעה חודשים לאחר חתימת ההסכם - בדבר הבעייתיות הקיימת עם המועדים שנקבעו בין הצדדים, ואף מטעם ב"כ המשיבים לא הובעה התנגדות ו/או לא נאמר כי מסגרת המועדים שנקבעה בהסכם מחייבת ואין בלתה.

ה.      על בסיס הבטחות המשיבים, הן ישירות והן באמצעות בא כוחם, המשיכה המבקשת בעבודתה, השקיעה מכיסה עוד עשרות אלפי שקלים ומאות שעות עבודה בפגישות עם יועצים שונים, עם פקידים במינהל הנדסה, עם דיירי הבניין, עם המשיבים, עם בא כוחם ועוד, על מנת להמשיך לקדם הפרוייקט".

להלן אדון בטענות אלה כסדרן.

סעיף 34 א לתובענה

 בסיכומיה לא חזרה המבקשת על הטענה שבסעיף 34 א, והנחתי היא שהטענה נזנחה.

סעיף 34 ב לתובענה

מהבחינה העובדתית מקובל עלי שהמבקשת נקטה, לפי מיטב יכולתה, בכל האמצעים שברשותה כדי לקדם הוצאת היתר בניה בהקדם. דא עקא שהזכות שהוקנתה למשיבים בסעיף 6.6 לחוזה לבטל את החוזה לא הותנתה בהפרת החוזה על ידי המשיבה.