פסק-דין בתיק הפ 330/06

1.         בפני בקשת המבקשים לביטול פסק בורר (ה.פ. 330/06) ומנגד בקשת המשיבה לאישורו (ה.פ. 258/06).

פסק הבורר, שניתן ביום 6.2.06 ע"י עו"ד עודד גבע, חייב את המבקשים לשלם למשיבה סכום של -.311,513 ש"ח  וסכום נוסף של -.115,000 ש"ח, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה.

המבקשים מצביעים על קיומן של שלוש עילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות המצדיקות, לדעתם, את ביטול הפסק וביטול חיובם הכספי של פיו.

2.         עיינתי בפסק הבורר. לא ניתן לומר לגביו כי אינו מנומק, בניגוד למוסכם, כפי שטוענות המבקשות ולפיכך אין מקום לבטלו על יסוד העילה המנויה בסעיף 24(6) לחוק הנ"ל.

חובת ההנמקה שהוטלה על הבורר אינה מחייבת אותו להנמקה מפורטת. די "בשלד" של הנמקה ממנו ניתן להבין כי הוא שקל את כל טענות הצדדים ובחן את כל הנושאים שהועמדו להכרעה.

(ראה: ע"א 1325/92 קולקר-דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ - פד"י מ"ז(3) 89).

"שלד" הנמקה כזה, ואף למעלה מכך, קיים בפסק הבורר.

אמנם הנמקתו, במיוחד בנושא ה"תביעה הנגדית" של המבקשים (סעיף 9 לפסק) קצרה, אך ממנה עולה בבירור כי טענותיהם בענין זה נלקחו על ידו בחשבון בעת שקילת ובחינת מכלול הראיות שהונחו בפניו.

התוצאה אליה הגיע, לפיה דחה את "התביעה הנגדית", אותה אפיין כטענת קיזוז, נובעת מהשקלא והטריא הכולל שהפעיל.

לא ניתן לומר בשום פנים כי הבורר התעלם מנושאים או טענות שהעלו בפניו הצדדים, או נמנע מהתייחסות לתביעות המבקשים שעלו בפניו, ולפיכך אין הצדקה לבטל הפסק מכח סעיף 24(6) הנ"ל.

3.      למסקנה דומה הגעתי בהדרשי לטענת המבקשים כי יש לבטל הפסק משום המנעותו מהכרעה בענין שנמסר להכרעתו, על יסוד סעיף 24(5) לחוק.

מתוכן הפסק עולה, כאמור, כי הבורר התייחס לכל הסוגיות והמחלוקות שהועלו בפניו, לרבות "התביעה הנגדית" של המבקשים.

הוא אף לא התעלם מסוגיית מינוי רואה חשבון כמומחה. בהחלטות ביניים במהלך הבוררות הוא התייחס לסוגיה זו וקבע כי אין לו צורך למנות מומחה מטעמו, על אף שהמשיבה (ולא המבקשים) ביקשו זאת. מתוכן הפסק עולה כי הבורר הכריע במחלוקות החשבונאיות ללא שנזקק לעזרת רואה חשבון כמומחה מטעמו.

אף אם נפלה טעות בחישובים שערך הבורר לצורך קביעת סכומי החיוב (ואינני גורס כך), אין בכך כדי להצדיק ביטול הפסק, שהרי וכפי שנפסק לא אחת, אין טעויות שנפלו בפסק בורר מצדיקות או מקימות עילה לביטולו.

4.      ממשיכים וטוענים המבקשים כי הבורר פסק, בניגוד למוסכם, שלא על פי הדין החל בישראל ולפיכך יש מקום לביטול הפסק מכח הוראת סעיף 24(7) לחוק.

אין בידי לקבל אף טענה זו.

לא עלה בידי המבקשים להראות כי הבורר התעלם במודע מהדין הקיים, בניגוד למוסכם בין הצדדים ולפיכך אין מקום לבטל הפסק.

המבקשים הצביעו, לכל היותר, על טעויות שנפלו, לדעתם, בגוף הפסק, טעויות שאינן מצדיקות את ביטולו, אך לא על התעלמות מודעת מהדין הקיים, התעלמות, שרק היא מצדיקה את ביטול הפסק.

(ראה: רע"א 1260/94 בן חיים אבי חן בע"מ פד"י מח (4) 826).