פסק-דין בתיק הפ 325/07

ב-25.5.04 חתמו המבקש והמשיב על זכרון דברים לפיו מכר המשיב למבקש את זכויותיו בחנות ברח' רוטשילד 81 בראשון לציון, גוש 3926 חלקה 105 תת חלקה 1.

בתובענה שלפני מבוקש להצהיר על תוקפו של זכרון הדברים כחוזה מחייב ולהורות על אכיפתו, תוך השלמת הפרטים החסרים.

עוד מבוקש למנות את בא כח המבקש ככונס נכסים ולהסמיכו לקבל מהמבקש את התמורה, לשלם מתוכה את המשכנתא הרובצת על החנות לטובת בנק הפועלים בע"מ וכן כל תשלומי חובה שתשלומם נדרש לצורך רישום העברת הזכויות, וכן לחתום בשם המשיב על כל מסמך ולבצע כל פעולה, ככל שדרוש להעברת הזכויות בנכס לשמו של המבקש.

בתשובתו העלה המשיב נימוקים שונים להתנגדותו לבקשה. בסיכומיו העלה בא כח המשיב שתי טענות בלבד:

1. התמורה האמיתית עליה הוסכם גבוהה ב-60,000 דולר מהמחיר שננקב בחוזה, ועל כן החוזה בטל, ללא צורך בהודעת ביטול.
2. בזכרון הדברים לא נקבעו מועדי תשלום התמורה ומועד מסירת החזקה, ועל כן אין להורות על אכיפתו.

ד י ו ן

הדיון יתמקד בטענות המשיב בסיכומיו, כשהנחתי היא שטענות שלא הוזכרו בסיכומים נזנחו.

א.      נטל הראיה להוכיח את הטענה שהמחיר האמיתי עליו הסכימו הצדדים אינו זה הרשום בחוזה אלא מחיר זה בתוספת 60,000 דולר, חל על המשיב.

הראיה האחת אותה הציג המשיב בעניין זה היא עדותו שלו, העומדת בסתירה לרשום בזכרון הדברים. זו עדות יחידה של בעל דין לטובת עניינו ואיני רואה לסמוך עליה.

המשיב מבקש למצוא תמיכה בגירסת המשיב בסירובו של המבקש להצעה שהופנתה אליו במסגרת משא ומתן לאחר חתימת זכרון הדברים, למינוי שמאי מוסכם שיעריך את שווי החנות למועד חתימת זכרון הדברים.

איני רואה בסירובו של המבקש להצעה תמיכה בגירסת המשיב, או ראיה לחוסר תום לבו של המבקש.

קונה תם לב שסגר עם מוכר עיסקה במחיר מוסכם המסרב להצעה לפתוח את המחיר לדיון מחדש ובמסגרתו להסתייע בחוות דעת שמאי, נוהג  בדרך רציונלית שאינה מעידה על חוסר תום לב.

זאת ועוד, בהליך משפטי אחר בו הועמדה לדיון הטענה כי לאחי המשיב ולגיסו זכות קדימה לרכישת חנות, הציג המשיב את מחיר העיסקה בינו ובין המבקש על פי המחיר הרשום בזכרון הדברים, ולא טען לקיומו של מחיר אחר, ועמדה זו לא מתיישבת עם טענתו כאן.

מסקנתי מהאמור לעיל היא, שהמשיב לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו שהמחיר שנקבע בזכרון הדברים אינו המחיר עליו הסכימו בעלי הדין.

ב.      העדר מסויימות

בסיכומיו ציין בא כח המשיב את העדר תנאי תשלום ומועד מסירה, כנימוק לאי אכיפה. סתם ולא פירש מה הבסיס המשפטי של טענתו.

בא כח המבקש הבין את הדברים כטענה בדבר אי מסויימות, ונראה שזו כוונת הדברים.

בנסיבות העניין איני רואה בהיעדרם של תנאי תשלום ומועד מסירת חזקה מניעה למתן צו אכיפה.

בזכרון הדברים נקבע כי: "החנות תועבר לבעלותו המלאה של טהורי עם חתימת ההסכם ותשלום מלוא המחיר".