פסק-דין בתיק הפ 325/06

1.         המבקש עותר לביטול פסק בורר מיום 16.1.06, שניתן ע"י ערכאת הבוררות ה"ערעורית" (השניה) של בורסת היהלומים הישראלית (להלן: "הערכאה השניה"), לפיו הופטר המשיב  2 (להלן - "המשיב") מאחריות לחובותיו של בנו - המשיב 1 - למבקש. המשיב 1 עצמו חויב באותו פסק דין  לשלם למבקש סכום של 350,000 דולר (ה.פ. 325/06).

            במקביל, עתר המשיב 1 (בה.פ. 380/06) לבטול פסק הבורר של ערכאת הבוררות השניה שחייבה אותו, כאמור, לשלם למבקש את הסך הנ"ל.

2.         עם תחילת הדיון הוסכם בין הצדדים על ביטול פסק הבוררות של הערכאה השניה, ככל שהוא מתייחס לחיובו של המשיב 1 ועל החזרת הדיון במחלוקת לבורר בערכאתה השניה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 8/5/06 (ראה עמ' 3 לפרוטוקול). בכך בא, למעשה, לסיום הדיון בה.פ. 380/06.

            הדיון שבפני נמשך והתמקד, איפוא, בבקשת המבקש לבטל את פסק ערכאת הבוררות השניה לגבי האב - המשיב 2 - בלבד - פסק אשר פטר את האב מאחריות לחובות בנו - המשיב 1.

3.         את בקשתו לביטול הפסק מבסס המבקש על עילת הביטול המנויה בס' 24(4) לחוק הבוררות. על פיה רשאי בית המשפט לבטל פסק בורר אם שוכנע כי " לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטיעון טענותיו או להביא ראיותיו".

            לטענתו לא נתנה לו ההזדמנות להציג ראיותיו ואף לא לטעון טענותיו על מנת להוכיח את אחריותו, או חבותו, של המשיב 2 לחובות מהם הופטר בפסק.

            לא ניתנה לו אף הזדמנות להתייחס או להגיב על מסמכים שהוגשו לבוררים ע"י שני המשיבים, כ- 5 ימים בלבד לפני מתן פסק הבורר, ואשר כלל לא הובאו לעיונו. משכך, לא התאפשר לו להציג את מלוא ראיותיו וטענותיו לפני שהבוררים (ערכאת הבוררות השניה) פסקו את פסקם.

            המשיב 2 (להלן- "המשיב") דוחה טענות אלה וטוען כי עיון בפרוטוקולים של ישיבת הבוררות אינו תומך כלל בטענת המבקש. מהם עולה כי במהלך הדיונים התקיים ברור הן באשר לגובה החוב למבקש, שהיה שנוי במחלוקת, והן בסוגיה האם יש מקום לחייב את המשיב בפרעונו.

            עוד טוען המשיב כי ניתנה לשני הצדדים, וכמובן למבקש עצמו, הזדמנות נאותה להציג ראיות, לטעון טענות ואף לחקור עדים ועל כן יש לדחות את טענות המבקש בעניין זה.

4.         עיון בפרוטוקול תומך בטענות המשיב לפיה הדיון בפני הבוררים התנהל כמקשה אחת ובמשולב, הן בשאלת גובה החוב והן בשאלה האם המשיב הוא בר-חיוב בו. אמנם ציינו הבוררים, באחת הישיבות, כי יש לדון ולהכריע בשתי סוגיות במהלך הבוררות (וכך נרשם בפרוטוקול), אך אין להסיק מכך כי הם פצלו את הדיון באופן שהדיון והפסק שניתן על ידם התייחס לשאלת גובה החוב בלבד ואילו בשאלת חבותו של המשיב לא התקיים כלל דיון. שאלת אחריותו של המשיב לחוב ושעור החוב, שתי סוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, נדונו במשולב ובערבוביה במהלך הישיבות שקיימו הבוררים. כך מכל מקום עולה מעיון בפרוטוקולים (ראה למשל, פרוטוקול הישיבה מיום 1.9.05 ומיום 10.7.05).

            גם סיכומי הצדדים בפני הבוררים התייחסו לשתי הסוגיות, או שניתנה להם, לפחות, ההזדמנות לעשות כן. ראה למשל את טענת הסיכום של ב"כ המשיב (עמ' 87 לפרוטוקול) בה הוא מבקש לקבוע כי למשיב (שמואל סבו) אין כל אחריות ושותפות למעשיו או לחובותיו של בנו - רון ואת הצהרת המבקש, מיד לאחר מכן, בה הוא מודיע כי יגיש את סיכום טענותיו בכתב.

            טענה או הודעה זו מצד המבקש באה בסיום הדיון שהתקיים, כאמור, במשולב לגבי שתי הסוגיות ללא שהוא ביקש קודם לכן לחקור את המשיב על טענותיו. חקירה כזו מתבצעת, על פי סדרי הדין המקובלים, בשלב הצגת הראיות, לפני קבלת הסיכומים או הגשתם ולא אחריהם.

            המנעות זו מצביעה על העדר כוונה מצידו של המבקש להביא ראיות נוספות ועל ויתור על חקירת המשיב.

            היא אינה יכולה, מכל מקום, להיות לרועץ למשיב.

            אין מחובתו של הבורר לדרוש הבאת ראיות מיוזמתו. משנמנע מכך המבקש ונמנע מלבקש זאת במהלך הדיון, בטרם הצהיר כי יגיש סיכומים, אין לו אלא להלין על עצמו ולא על הבוררים.

            (ראה ע.א. 584/72 זיפלוביץ נ' קפלן, פ"ד כז(2) 705).

5.         מקובלות עלי, איפוא, מרבית טענות המשיב באשר לאפשרות שניתנה למבקש להעלות טענותיו ולהביא ראיותיו.

            עם זאת, לא ניתן להתעלם מטענה אחת של המבקש, שהיא בעלת חשיבות ומשמעות בעיני, אשר יש בה, לדעתי, להביא לבטלות פסק הבוררות ולהחזרת הדיון לערכאת הבוררות השניה.

            בהחלטתם מיום 7.12.05 הורו הבוררים למבקש: