פסק-דין בתיק הפ 324/07

רקע עובדתי

1.         המבקש, חיים ישראל (להלן: " המבקש" או " חיים") והמשיב 2, יגאל כהן (להלן: " יגאל") הם בעלי מניות במשיבה 1, דינמו טורס חברה לנסיעות בע"מ (להלן: " החברה"), שחיים שימש במועדים הרלוונטיים לדיון כמנכ"ל שלה. יגאל הוא בעל השליטה בחברה ובמשיבה 3, אגמית עפר ואיטום בע"מ (להלן: " אגמית"), כאשר באמצעות האחרונה הזרים יגאל כספים לקופת החברה (יגאל, החברה ואגמית יכונו להלן יחדיו: " המשיבים").

            בין הצדדים נתגלעו סכסוכים כספיים, שבבסיסן טענותיהם של יגאל והחברה למעילה וגניבת כספים על ידי חיים, שהכחיש טענות אלה ומצידו טען לכספים המגיעים לו מאת החברה, בין היתר על רקע היותו עובד שלה.

            בהסכם בוררות מיום 15/1/03 נתמנה עו"ד איתמר רוטמן כבורר בין הצדדים (להלן: " הבורר"), על מנת שיכריע בכלל המחלוקות ובהתחשבנות שביניהם (להלן: " הסכם הבוררות").

            ביום 10/8/03 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות חלקי (להלן: " הפסק החלקי"), ביום 16/8/06 ניתן פסק הבוררות הסופי (להלן: " פסק הבוררות") וביום 6/2/07 החליט הבורר בבקשה שהגיש חיים לתיקון פסק הבוררות מכוח הוראת סעיף 22 לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: " ההחלטה בבקשת התיקון" ו" חוק הבוררות", בהתאמה).

            בתיק הפ 192/07 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבוררות (להלן: " בקשת האישור") ואילו בתיק הפ 324/07 הגיש חיים בקשה לביטול פסק הבוררות, לרבות הפסק החלקי וההחלטה בבקשת התיקון (להלן: " בקשת הביטול").

הכרעות הבורר וטענות הצדדים

2.         בטרם החל הדיון במחלוקת העיקרית בנוגע להתחשבנות שבין הצדדים, נתבקש הבורר להכריע בנוגע לסכומים המגיעים לחיים כטענתו, על בסיס תלושי שכר שהוצאו לו על ידי החברה בתוקף תפקידו כמנכ"ל שלה, מחד גיסא, וכאשר מנגד טענת קיזוז שבפי החברה מכוח זכותה הנטענת על פי הוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן: " חוק הגנת השכר").

            על רקע זה, בפסק החלקי שניתן על ידו, קבע הבורר כי על החברה לשלם לחיים סכום של 52,087.50 ש"ח כנגד ערבות שתמציא אשתו של חיים למקרה שבסופו של יום יתברר שנותרה יתרת חובה של חיים כלפי החברה.

            בפסק הבוררות פסק הבורר במלוא המחלוקות הכספיות שבין הצדדים, תוך שהכריע ראשית דבר במחלוקת שביניהם בנוגע ליתרת הפתיחה בספרי החברה בעת כניסתו של יגאל לחברה בשנת 1989, יתרה השנויה במחלוקת בין הצדדים והמהווה בסיס להתחשבנות שביניהם (להלן: " יתרת הפתיחה").

            בהמשך, נתן הבורר דעתו באופן מפורט למערכת היחסים שבין הצדדים בפן העובדתי והמשפטי, ועל רקע זה לתביעות השכר של חיים והזכויות שלטענתו נגזרות ממעמדו, תוך התייחסות הבורר להתנהלותו של חיים בכספי החברה ותביעת החברה כלפי חיים להשבת כספים עקב כך.

            בהחלטה בבקשת התיקון קבע הבורר כי זו במהותה אינה "בקשת תיקון" כמשמעה בסעיף 22 לחוק הבוררות, וגם לגופה דחה את הבקשה.

3.         לטענתו של המבקש, הבורר פסק בסוגיות שבמחלוקת תוך שהסתמך על ידיעה אישית שאינה בגדר ידיעה שיפוטית, ובכך נמנעה מהמבקש זכות הטיעון (עילה לביטול פסק הבוררות מכוח הוראת סעיף 24(4) לחוק הבוררות).  כך, לטענת חיים, שעה שהבורר קבע את יתרת הפתיחה תוך התעלמות מחומר הראיות שבפניו בנוגע למצב יתרת הפתיחה של החברה שבו רכש יגאל את מניותיו בה.

כך גם בעת שהבורר קבע, לטענת המבקש, כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין החברה, כאשר בעשותו כן אף פסק בניגוד לדיון המהותי, בעוד שהיה מחויב לפסוק לפיו על פי הסכם הבוררות (עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות) וכן חרג מסמכותו באשר לטענת חיים הצדדים לא היו חלוקים בדבר קיום יחסי עובד ומעביד ביניהם (עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות).

            גם בנוגע לפסיקת הבורר בטענתו של המבקש בדבר זכותו לשכר ראוי ואופן חישוב התשלומים שיש לזקוף לטובתו, טוען המבקש כי הבורר חרג מסמכותו, פסק בניגוד לדין המהותי ואף בניגוד לתקנת הציבור (עילת ביטול לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות).

            אשר להחלטה בבקשת התיקון, המבקש טוען כי אמנם הבורר תיקן את פסק הבוררות אלא שעשה כן שלא כדין ולא כפי שנתבקש, באשר מדובר בתיקון מהותי שערך בחישוב, וכי גם כאן פסק בניגוד לתקנת הציבור ותוך שהוא חורג מהסמכות הנתונה לו.

            המשיבים מצידם טוענים כי טענותיו של המבקש הן סתמיות ובכל מקרה הן נושאות אופי של ערעור - ומשכך מקומן לא יכירן בבקשה לביטול פסק בוררות.

            פסק הבוררות, לטענתם, מנומק ומפורט ונסמך בעיקרו על התרשמותו של הבורר מחוסר מהימנותו של חיים והתנהלותו במרמה בכספי החברה. הבורר לטענתם פסק על פי הדין המהותי ואם חלה טעות ביישום הדין - טענה המוכחשת על ידי המשיבים - הרי שטעות כזו אינה בגדר עילת ביטול המוכרת בחוק ובפסיקה.

דיון