פסק-דין בתיק הפ 319/05

רקע

1.         בשנת 1999 חברו להם המבקש והמשיב על מנת להקים חברה, שמה 'אל.סי.אס. מערכות לחיתוך לייזר בע"מ' (להלן - החברה). שם החברה מעיד על עיסוקה. היא פועלת בעיר עפולה, ומעסיקה 30 עובדים. המבקש והמשיב אוחזים בחלקים שווים בהון מניותיה, ומנהלים את החברה יחדיו, כשכוחו של האחד בניהול זהה לזה של האחר.

2.         בשנת 2005 פרץ משבר אמון חריף בין המבקש למשיב, שראשיתו בהוצאת שיק על סך של 329,216 ש"ח מחשבון החברה לשם רכישת רכב שישמש את המשיב, כשהמבקש טוען, כי חתימתו על השיק זויפה בידי שותפו. בעקבות פרוץ המשבר, שהעכיר את היחסים ביניהם, נפגשו השותפים ביום 11.04.2005 במשרדו של רואה החשבון של החברה, מר אריאל פורת, פגישה בה נכח גם עורך הדין של החברה, מר חיים גורן, בנסיון ליישב את הסכסוך שנתגלע בין השניים. בסיומו של מפגש נכרת הסכם, בו הסכימו הצדדים, כי בתוך שבוע ימים ישובו הצדדים וייפגשו, על מנת לדון בעתיד השותפות, ובהעדר הסכמה ביניהם תפורק השותפות בחברה על דרך של רכישת האחד את הון מניותיו של האחר, על ידי התמחרות, במנגנון שייקבע בידי רו"ח פורת ועו"ד גורן. אלא שהפגישה, שנועדה להתקיים בחלוף שבוע, לא נתקיימה, משום שהמשיב הודיע יומיים אחר כך, כי המבקש הפר את ההסכם, ועל כן הוא מבטלו.

3.         אין חולק, כי בין השותפים נתגלע משבר אמון רבתי. הדברים מגיעים, כך התרשמתי מן הרגשות שעלו במהלך ניהול המשפט, כדי שנאה של ממש בין השניים. צר לי לומר את הדברים, ודאי על רקע המצב הבטחוני הנוכחי, המאחד את הכל ומגמד בעיות כספיות כגון זו שלפנינו, אלא שזו היתה תחושתי בעת שמיעת המשפט, בעת שמיעת עדותם של השניים. הדברים עולים היטב מכתבי הטענות ומן הטענות הקשות שמטיח האחד באחר. החקירות הנגדיות של בעלי הדין רק שכנעו יותר במסקנה החדה והברורה, כי אנו מדברים במשבר אמון חריף, המגיע כדי שנאה של ממש בין הניצים, והדרך המשותפת של השותפים הגיעה לקיצה. המוצא היחיד למשבר הוא בהפרדה גמורה בין השניים.

4.         חשובה לציון העובדה, שאינה נתונה במחלוקת, כי החברה סולבנטית, בריאה ומרוויחה. המחלוקת בין בעלי הדין נתונה בשאלה כיצד יש להמשיך מכאן ואילך, כשהמבקש טוען, כי אין מנוס מפירוד על ידי רכישת האחד את מניות משנהו בהתמחרות, והמשיב סבור, כי ניתן להגיע לפתרונות אחרים, כגון מינוי מנהל חיצוני, וכיוצא באלה רעיונות.

עיקרי המחלוקת

5.         תובענת המבקש, בה הוא עותר להורות על רכישת האחד את מניות שותפו בהתמחרות, נסמכת על שני ראשים, האחד - אכיפתו של ההסכם מיום 11.04.2005, והאחר - סעד למניעת קיפוח, לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - החוק). אשר לראש האחד, אין מחלוקת כי הסכם אמנם נכרת בין בעלי הדין ביום 11.04.2005. המחלוקת נעוצה בטענתו של המשיב, כי לידתו של ההסכם בחטא, שכן בכריתתו סייעו רואה החשבון ועורך הדין של החברה, כשהם פועלים בניגוד אינטרסים. אחר כך הוא טוען, כי ההסכם - ככל שהיה לו תוקף - הופר בידי המבקש, על שום שלא שיתף פעולה עם המשיב בניהול החברה במהלך השבוע שלאחר כריתת ההסכם, ולכן הוא הודיע על ביטולו, כאמור יומיים לאחר שנכרת. משום הביטול - אין להורות עוד על האכיפה, כך המשיב. והוא מוסיף עוד וטוען, כי המבקש לא עשה דבר משך שבעה חדשים שלאחר כריתת ההסכם, עד כי הגיש תובענה זו, ללמדך כי גם הוא היה בדיעה, כי ההסכם לא היה עוד רלוונטי. המבקש משיב לשותפו בטענה, כי לא היתה כל הפרה של ההסכם מצידו, ולכן גם לא קמה למשיב זכות לבטלו, ויש לאוכפו. הוא כופר מכל וכל בטענה, המרמזת על מעורבות לא כשרה של עורך הדין ורואה החשבון בכריתת ההסכם, ועל לידתו בחטא, כביכול.

6.         טענתו החילופית של המבקש מכוונת, כאמור, לסעיף 191 לחוק, ומכוחו הוא מבקש להורות על כפיית השותף האחד למכור את מניותיו לרעהו, בהתמחרות בין השניים, שהרי אם לא כך ייעשה, והמצב ימשיך להתנהל כמות שהוא כיום, יהא בכך משום קיפוח זכויותיו בחברה, שכן החברה אינה יכולה להמשיך ולהתקיים כששני השותפים מתקוטטים כל העת. על טענה זו עונה המשיב, כי אין כל מקום להורות על רכישת האחד את מניותיו של השני, שפירושה כפייתו (האפשרית) לוותר על קניין שלו. התובענה, כך המשיב, אינה אלא תביעת פירוק באצטלה של תביעה לפי סעיף 191 לחוק. המבקש איננו מבקש כי אם לשפר את מעמדו בחברה, וזו אינה טובת החברה כי אם טובתו שלו, כך טענת המשיב. הוא סבור, כי יש בנמצא פתרונות, חריפים פחות מזה שמציע המבקש, שלפיו הוא עשוי לוותר על קניינו בניגוד לרצונו, כגון מינוי מנהל חיצוני שינהל את החברה.

7.         זוהי, בעיקרי הדברים, המחלוקת בין בעלי הדין. מכאן אנו באים לבחון כל אחד משני ראשיה של המחלוקת.

ההסכם מיום 11.04.2005

8.         בפגישה מיום 11.04.2005, שנתכנסה בעקבות פרוץ משבר האמון בין השותפים, שאיים לפגוע בניהולה של החברה, ביקשו עוה"ד גורן ורו"ח פורת ליישב את המחלוקת בין בעלי הדין, אלא שהדבר לא נסתייע במעמד הפגישה. על כן נכרת, בתום הפגישה, הסכם, בו הצהירו בעלי הדין, כי נתגלעו ביניהם חילוקי דעות וחוסר אמון, ולכן הסכימו על פסק זמן של שבוע ימים, במהלכו ינהלו את החברה 'באופן הוגן וחברי', ובסופו של שבוע ישובו וייפגשו, על מנת לדון בהמשך דרכה של השותפות ביניהם. עוד הסכימו השניים, כי 'היה ולא תושג הסכמה בדבר המשך השותפות - תפורק השותפות ע"י כך שאחד הצדדים ירכוש את חלקו של הצד השני'.

9.         ההסכם מדבר, איפוא, בעד עצמו. השניים הסכימו לפרק את השותפות ביניהם על ידי רכישת האחד את מניות האחר, אם לא יוכלו להגיע להבנה אחרת במהלך שבוע ימים. השאלה שנשאל עתה, האם עלה בידי המשיב לשכנע, כי לידתו של ההסכם בחטא, ואם לאו - האם הוא הופר בידי המבקש ולכן בוטל כדין על ידי המשיב יומיים לאחר שנכרת.

10.        את טענת המשיב, זו המייחסת לרו"ח פורת ולעו"ד גורן מעורבות בלתי כשרה בכריתת ההסכם הנני דוחה בשתי ידיים. השניים נהגו ביושר, מתוך רצון כן לסייע לפתרונו של סכסוך בין שותפים, שלחברה שלהם הם נתנו, עד אותה עת, שירותי ראיית חשבון ומשפטים (כל אחד מן ה"ה פורת וגורן, בנפרד ובהתאמה). הדברים ברורים לי מתוך החומר שהונח בפניי (ראו נא תמליל הפגישה נ/6), כמו גם מהתרשמותי מעדותם המהימנה של השניים לפניי. אינני מסכים לכל הטחת אשם שמנסה המשיב להטיח בהם. כל רצונם היה לסייע בידי המשיב ושותפו, שהקימו חברה שעלתה והצליחה יפה, להמשיך ולהתקיים ולהרוויח, ואם לא יצליחו ליישב את הסכסוך - ייפרדו השותפים וילכו איש איש לדרכו. והמשיב אמנם הסכים למוצא זה באותה פגישה, בלא שאיש כפה עליו, הטעה אותו, או עשה כל מעשה בלתי כשר אחר כלפיו. אני דוחה, כאמור, מכל וכל את טענותיו אלה של המשיב כלפי ה"ה פורת וגורן. ההסכם נכרת, איפוא, כדת ודין, והוא עמד במלוא תוקפו מעת שנכרת. לא נותר עתה אלא לשאול, האם ההסכם אמנם הופר בידי המבקש, כפי שטען המשיב.

11.        כאמור, יומיים אחרי הפגישה פנה המשיב במכתב לה"ה פורת וגורן וטען באוזניהם, כי המבקש הפר את ההסכם, משום שהתפרץ אליו בפרץ של אלימות מילולית וניסה למנוע ממנו לקבל מסמכים כלשהם מהנהלת החשבונות של החברה. משום כך, משמע משום הפרה זו של ההסכם בידי המבקש, הודיע המשיב, באותו מכתב, על ביטולו של ההסכם, שנכרת אך יומיים קודם לכן.

12.        אין בידי לקבל כלשהו את עמדתו של המשיב, כאילו ההסכם הופר בידי המבקש. העובדה, כי מייד אחרי כריתת ההסכם המשיכו השניים להתקוטט אינה בבחינת הפרה של ההסכם. ההסכם, לפי מהותו, ביקש להפריד בין השניים בדרך של רכישת מניות מלאה של שותף אחד מהשותף האחר, אלא אם יעלה בידיהם, במהלך השבוע שהועידו לשם כך, להגיע לפתרון אחר. המשך ההתקוטטות בין השניים משמעה, כי השניים אמנם לא הצליחו להגיע לכל פתרון אחר, ורק חיזקו את הדיעה, המצויה בבסיס ההסכמה מיום 11.04.2005, כי על השניים להיפרד. העובדה, כי השניים לא נפגשו בחלוף שבוע, כפי שנדברו לעשות בהסכם, אינה גורעת מתוקפו של ההסכם, באשר המשיב הוא שביקש לבטל את הפגישה, והתנהגותו זו יש לראות כהפרת ההסכם מצידו דווקא. העדרה של פגישה זו אינו מעלה ואינו מוריד, באשר לפי מהותו של ההסכם - השניים כבר הסכימו על הפרידה.

13.        סיכומה של נקודה, ההסכם לא הופר בידי המבקש, ולכן לא עמדה למשיב זכות לבטלו. מכיוון שכך - ההסכם המשיך ועמד במלוא תוקפו, גם לאחר משלוח המכתב על ידי המשיב, שהתיימר לבטלו.

14.        אין בידי לקבל גם את טענת המשיב, זו הנסמכת על כך, שמשך שבעה חדשים לא פעל המבקש על פי ההסכם, ללמדך כי גם הוא ויתר עליו. טענה זו אין לה על מה שתסמוך. משמצאנו, כי ההסכם בר תוקף, בין משום שכריתתו אינה פגומה ובין משום שלא בוטל בשל הפרה (שלא היתה), הרי שתוקפו אינו מסתיים בתוך שבעה חדשים. מכל מקום, המבקש ניסה, באותו פרק זמן, לבחון כיצד תמשיך דרכם של השניים, אלא שדבר לא נשתנה והריב המשיך והחריף, ומכאן באה תובענתו, ובה הוא ביקש לאכוף את ההסכם.

.           סופו של פרק, ההסכם מיום 11.04.2005 עומד בכל תוקפו, הוא בר אכיפה, ויש לאוכפו.

הסרת קיפוח