פסק-דין בתיק הפ 314/00

1.       המבקשים עתרו לבהמ"ש בהמרצת הפתיחה 314/00, למתן פסק דין הצהרתי לפיו המשיבים הסיגו את גבול שטח המבקשים, וכן להצהיר על זכויותיהם הקנייניות של המבקשים לעניין קו הגבול שבין חלקת המבקשים והחלקה הגובלת של המשיבים.

          תחילתו של הליך זה בתיק המרצת פתיחה 180/99 בבית המשפט השלום בחדרה, אשר הועבר לבית משפט זה, נוכח חשש לחוסר סמכות ענינית. לאחר מחלוקות סביב מינויים ועבודתם של מודדים שמונו על ידי כב' השופטת בר זיו, הובא התיק בפני ביום 11.1.02.

בישיבה שהתקיימה ביום 28.10.02 הגיעו באי כוח הצדדים, על פי המלצת בית המשפט,  להסדר דיוני לפיו ימנה בית המשפט מודד מוסמך מטעמו אשר יבדוק את השאלות שבמחלוקת כפי שהדבר עולה מכתבי הטענות ויקבע את קו הגבול בין חלקותיהם.

ביום 29.10.02 מיניתי את המודד המוסמך, מר סוהיל זידאן, להלן: " המודד" וקבעתי את סמכויותיו. בין היתר, נתבקש המודד לקבוע את הגבול בין החלקה של המבקשים לחלקה של המשיבים, ואם גדר האבן שהקימו המשיבים הוקמה על הגבול או שמא תוך כדי "גלישה" לחלקת המבקשים, והוריתי לו להמציא את חוות דעתו עד למועד מסויים.

2.       ביום 21.1.03 הגיש המודד בקשה, בה ציין כי מסיבות שאינן תלויות בו אינו יכול להשלים את חוות דעתו עד למועד שנקבע, וביקש לשלם לו את שכרו על סך 11,654 ש"ח כולל מע"מ. המודד גם ציין שב"כ המשיבים שילם סכום של 2,360 ש"ח. ביום 28.1.03 הגישו ב"כ הצדדים הודעה לבהמ"ש בה ציינו כי הסכום שקבע המודד " מופרז", ללא כל פרופורציה לעבודה בגינה הוא נדרש, וביקשו כי בית המשפט יקבע את שכרו של המודד. בהחלטתי מיום 13.2.03 קבעתי כי בשלב זה לא אנקוט עמדה בבקשת ב"כ הצדדים, אך הוריתי לכל אחד מהם לשלם, על חשבון שכרו של המודד, סכום של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, והוריתי כי  השכר הסופי יקבע לאחר שאשמע את הסבריו של המודד לעניין השכר שקבע, לאור פירוט ההוצאות ושווי העבודה כמפורט במכתבו מיום 21.1.03.

אומר מיד כי לא נראה לי שהסכום שקבע המודד מופרז אך סבורני שהסכום של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ ששולם בהתאם להחלטה יהיה הסכום הסופי שיש לשלמו למודד והצדדים לא ישלמו את יתרת הסכום שביקש המודד.

3.       ביום 4.3.03 הומצאה לבית המשפט חוות דעתו של המודד, להלן: "חוות הדעת",  אשר קבע כי הגדר שנבנתה הסיגה את גבולות חלקת המבקשים. הוא אף ציין את מידת הסגת הגבול והעמיד את שטחה הכולל על 28 מ"ר, הכל כמפורט בחוות הדעת ובתשריט המצורף אליה והמסומן במספר 18, להלן: " שטח המריבה".

הצדדים קיבלו את חוות הדעת ובעקבותיה אין מחלוקת בין הצדדים לגבי שטח המריבה.

4.       בישיבה שהתקיימה ביום 1.4.03 ביקש, אפוא, ב"כ המבקשים לקבל פסק דין בהמרצת הפתיחה על בסיס חוות הדעת תוך שמירת זכותם של הצדדים לטעון לעניין הוצאותיהם. כמו כן הצהיר ב"כ המבקשים כי יגיש בקשה לפיצול סעדים כדי שמרשיו יוכלו לתבוע, בהליך נפרד, את הנזקים שנגרמו להם. ב"כ המשיבים לא התנגד למתן פסק הדין הנשען על העובדות המופיעות בחוות הדעת, לרבות נסיבות הסגת הגבול, ואף הוא ביקש לסכם את טענותיו ביחס להוצאות.

בהתאם, הוריתי לב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב לעניין ההוצאות. הוספתי וקבעתי, שבמידה וב"כ המבקשים ירצה להגיש בקשה לפיצול סעדים, יגיש בקשה תוך תקופה שלא תעלה על 15 יום.

5.       ביום 14.4.03 הגישו המבקשים בקשה לפיצול סעדים, בש"א 5202/03, להלן: "הבקשה לפיצול סעדים", במסגרתה התבקש בית המשפט להתיר להם: 

1)       לעתור בתובענה נפרדת ולבקש צו לסילוק ידם של המשיבים מחלקתם.

2)       להגיש תובענה בגין הנזקים אשר נגרמו למבקשים ע"י המשיבים וטרם גובשו סופית.

המשיבים לא התנגדו לבקשה לפיצול סעדים, תוך שהם שומרים לעצמם את הזכות לטעון  בתביעה גופה, לכשתוגש, אם תוגש. תגובה זו נמצאת בתיק. כן ביקשו המשיבים שבהתחשב בתגובתם, לא יפסוק בית המשפט הוצאות ושכ"ט עו"ד בבקשה לפיצול סעדים.

לאור עמדת המשיבים, לא נראה לי כי יש צורך במתן החלטה בעניין פיצול הסעדים, אך במידה ואכן דרושה החלטה בעניין, אני נעתר לבקשה ומורה על פיצול הסעדים כמבוקש וכמוסכם. אין מקום לחייב בהוצאות בגין בקשה זו.

6.       ביום 27.4.03 הגישו המבקשים סיכומים לעניין ההוצאות ובהם טענו כי ההליך המשפטי גרם להם נזקים רבים וכן הוצאות שונות ומגוונות. ב"כ המבקשים הגיש את סיכומיו פעמיים, בפעם הראשונה ביום 24.4.03 אליהם לא צירף מסמכים ובפעם השניה, שלושה ימים אחר כך, ביום 27.4.03. לסיכומים אלה צירף מסמכים. בהיעדר התנגדות מטעם המשיבים ובשים לב לכך שהסיכומים הראשונים הוגשו מבלי לצרף אליהם שום מסמך, אתייחס להלן לטענות שהועלו בסיכומים שהוגשו אחרונים ולאסמכתאות שצורפו להם.

לטענת המבקשים, "גלגולו הקודם" של תיק זה, דהיינו המרצת פתיחה 180/99 שהוגשה בבית משפט השלום, בה היו מיוצגים ע"י עורך דין אחר, חייב אותם לבצע פעולות ובדיקות רבות אצל הרשויות הממשלתיות השונות וזאת בטרם פנו לערכאות. כן הוסיפו וטענו כי עובר למינוי המודד, התעקשו המשיבים להסתמך על מפות ונתונים שגויים, עובדה אשר האריכה את משך הטיפול בתיק, הצריכה משאבים רבים, הסבה למבקשים עוגמת נפש רבה וכן פגעה בשלוות חיי בני משפחתם.

המבקשים צירפו לסיכומיהם אסופת קבלות וחשבוניות מס בגין הוצאותיהם. לטענת המבקשים הוצאות אלו הוצאו לשם הוכחת טענותיהם שאינן שנויות עוד במחלוקת. המבקשים טוענים שהם פעלו ופועלים לשם השבת קניינם אשר השימוש והחזקה בו נשללו מהם ו"כל תשלום שבו נשאו המבקשים הינו בגדר עוול נוסף" על עוול קיים, ומן הדין ומן הצדק לשפותם במלוא הסכומים המצוינים בבקשה, המסתכמים, בסך של 79,734ש"ח כאשר הסכומים המפורטים כוללים הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום ההוצאות בפועל ועד למועד הגשת הסיכומים ביום 27.4.03, בנוסף להוצאות ושכ"ט עו"ד.

7.       בסיכומיהם סקרו המשיבים את השתלשלות העניינים עד לשלב זה של ההליך. כפי שכבר ציינתי, המבקשים והמשיבים הינם בעלי מגרשים סמוכים בזכרון יעקב. ביום 25.8.99 הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית משפט השלום בחדרה נגד המשיבים. כב' השופט מנהיים ביקש את תגובת ב"כ המבקשים לאפשרות לפיה הוגשה הבקשה לבית המשפט שאינו מוסמך מבחינה עניינית לדון בה ובעקבות עמדת ב"כ המבקשים, הורה על העברת התיק לבית משפט זה. לטענת המשיבים, רק ביום 27.6.00 קיבלה המשיבה מס' 1 הודעה כי התיק הועבר לבית המשפט המחוזי בחיפה וזו היתה למעשה הפעם הראשונה בה נודע למשיבים כי הוגשה נגדם תביעה לבית המשפט, משום שלא הוזמנו ולא היו צד לאף ישיבה שנערכה בתיק קודם לכן.