פסק-דין בתיק הפ 309/06

פתח דבר

1.         בפניי בקשתו של המבקש לביטול פסק בוררות שניתן ביום 28/11/05 (להלן: " פסק הבוררות") על ידי הבורר, מר אהרן תדיר (להלן: " הבורר") בסכסוך כספי שבין המבקש לבין המשיב (להלן: " בקשת הביטול").

            עניינו של הסכסוך בהתחשבנות שבין הצדדים ובכספים שלטענת המבקש נותר המשיב חייב לו בגין שיפוץ שביצע המבקש בבית המשיב שברחוב הנביאים 28 בחולון (להלן: " הבית").

            בפסק הבוררות חייב הבורר את המשיב לשלם למבקש סכום של 14,000 ש"ח.

            המבקש קובל על כך שהסכום שפסק הבורר לזכותו נמוך עד מאד, וטוען כי קימת לו עילה לביטול פסק הבוררות.

רקע עובדתי

2.         לפסק הבוררות קדם לכאורה פסק קודם שניתן ביום 25/2/04 על ידי בורר אחר, מר אבי מימון - שבמסגרתו חויב המשיב בתשלום למבקש הגבוה פי כמה מהתשלום בו חויב בפסק הבוררות שהוא נושא הדיון שלפניי - שהמבקש דכאן ביקש לאשרו במסגרת ה"פ 162/05 (להלן: " בקשתו הקודמת של המבקש" ו" הפסק הקודם", לפי העניין).

            אלא שבתגובה לבקשתו הקודמת של המבקש, טען המשיב כי כלל לא היה צד לבוררות שהתנהלה כביכול בפני מר מימון, ומשכך ביקש למחוק או לדחות על הסף את בקשתו הקודמת של המבקש.

            ואמנם, בדיון שהתקיים בפני כבוד השופט א. שילה הסכימו הצדדים לביטול הפסק הקודם ועל כך שבית המשפט ימנה בורר אחר שיכריע בסכסוך שביניהם מתוך רשימת הבוררים המתנדבים של ארגון רוטרי. כן הצהירו הצדדים כי דין הסכמתם כדין הסכם בוררות וכי הבוררות תתנהל בלא עורכי דין (ראו: החלטת השופט א. שילה מיום 21/4/05 בתיק ה"פ 162/05).

            בעקבות הסכמה זו של הצדדים מינה השופט שילה את מר אברהם קוטלר כבורר, ומשנתברר למשיב כי המבקש נפגש ביחידות עם מר קוטלר בטרם החלה הבוררות ובלא ידיעתו של המשיב, קבל על כך המשיב בפני המבקש, ובהסכמה פנו הצדדים לבית המשפט בבקשה למנות בורר חליף. בהחלטתו מיום 29/5/05 אכן ביטל השופט שילה את המינוי של מר קוטלר ומינה תחתיו כבורר את מר תדיר מארגון רוטרי, הוא הבורר כהגדרתו בפסק דין זה לעיל.

טענות הצדדים

3.         עילת הביטול עליה סומך המבקש את בקשת הביטול מעוגנת בס"ק (4) לסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות"), שזו לשונו:

"לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו".

            בנוסף טען המבקש בתצהיר שניתן על ידו בתמיכה לבקשת הביטול, כי לא ברור לו כיצד הגיע הבורר לתוצאה שהגיע (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר), כאשר בבקשת הביטול גופה נטען שפסק הבוררות לא נומק כראוי ונראה שלכך כיוון המבקש בתצהיר - עילת ביטול לפי סעיף 24(6) לחוק הבוררות.

            אציין כי בסיכום טיעוניו צמצם המבקש את עילות הביטול לסעיף 24(4) לחוק הבוררות, ומאותו טעם עצמו - היעדר הזדמנות נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו בפני הבורר - טען גם לעילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק זה, הקובע לאמור:

"קימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד".