פסק-דין בתיק הפ 287/04

מבוא

1.         המבקש הגיש תביעה בדרך של המרצת פתיחה, ובה עתר להצהיר כי הינו הבעלים של 500/1600 חלקים במקרקעין הידועים כגוש 18525 חלקה 59, המצויים באדמות הכפר מכר-ג'דידה (להלן: "המקרקעין"). הבקשה הוגשה כנגד יורשיו של המנוח סאלח דיב מוחמד קאסם ז"ל (להלן: "המנוח").

ואלו עיקרי העובדות.

2.         המנוח היה הבעלים הרשום של חלקה 59 בגוש 18525 (להלן: "החלקה"), ומנסח הרישום שהוצג עולה כי נרשם כבעלים ביום 25.3.1958 (נספח  ב' לבקשה). בשנת 1962 (מועד מדויק לא ברור) חתם המנוח על מסמך המופנה ל"מנהל ועדת התכנון בנצרת", שכותרתו "תעודת הודאה". במסמך זה הצהיר המנוח כי הינו מעניק למבקש זכויות במקרקעין המהווים חלק מהחלקה. בשל המחלוקת בעניין מהותו של המסמך אביאו כלשונו (נספח ג' לבקשה, כפי שתורגם לעברית בנספח ד'):

"כי אני, סאלח דיב מוחמד אלקאסם מתושבי כפר מכר, נושא תעודת זיהוי אזרחית מספר 41409, נתתי, מרצוני הטוב ובחירתי ובשכלי הצלול וללא כל מניעה חוקית, לבן אחותי סאלח אחמד אלקאסם, נושא תעודת זיהוי אזרחית מספר 041467, שטח של חצי דונם נקי מכל מניעה, מחלקת האדמה, שהיא רכושי החוקי, באתר שהוא גוש 18525 חלקה 59, על מנת שיבנה על השטח הזה בנין מגורים לפי התוכנית המוגשת על ידי המהנדס דיכטר.

נא לראות הודאה זו כעובדה ללא פגם אחרי חתימתי עליה.

     ולסיום, קבלו את הכבוד.

                                                חתימה

                                                                 (-) צאלח מוחמד קאסם

-אישור-

אני, מוכתאר כפר מכר, מעיד בזה שכל מה שנאמר בהודאה הנ"ל נכון וכי בעל החלקה הנ"ל ויתר על השטח של חצי דונם לבן אחותו סאלח הנ"ל, לשם בניית בנין מגורים.

                             (-) חותמת מוכתאר כפר מכר

                             (-) חתימת המוכתאר מיכאיל אבראהים טנוס"

(מסמך זה יכונה להלן: "הסכם המתנה")

3.         חשוב לציין כי המנוח היה דודו של המבקש, אחי אמו, והמשיבות הינן דודתו (אשת המנוח) ובנותיו של המנוח. המבקש מבהיר כי המנוח נתן לו את המקרעין במתנה, מתוך הכרת תודה לעזרה שנתן לו המבקש עת עבד וסייע בפרנסת משפחת המנוח. אין חולק כי זמן קצר לאחר חתימת הסכם המתנה תפס המבקש חזקה במקרקעין, והקים עליהם את ביתו. מדובר בבית מגורים קטן ששטחו כ-35 מ"ר (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 23). המבקש תפס גם חלק מהחלקה שסביב הבית, אם כי לגבי היקפו של השטח שתפס ישנה מחלוקת בין הצדדים. עוד מתברר כי גם המנוח ובני משפחתו בנו בתיהם בחלקה ומתגוררים בה.

4.         למרות שחלפו שנים רבות מאז נחתם הסכם המתנה, לא עשה המבקש כל פעולה כדי לרשום את זכויותיו במקרקעין. המבקש או המנוח גם לא טרחו לדווח לרשויות המס על העסקה. עם זאת על-פי רישומי מחלקת הגבייה במועצה המקומית ג'דידה-מכר, רשום המבקש כבעל הזכויות בבית שבנה (בשטח של 35 מ"ר), וככל הנראה הוא גם המשלם את כל תשלומי המסים העירוניים בגין בית המגורים שבנה (נספח ז').

5.         ביום 27.1.1994 נפטר המנוח, וביום 12.12.1994 ניתן צו לירושתו. על-פי צו הירושה ירשו את המנוח אשתו (המשיבה 1) ו-10 בנותיו (משיבות 2-11) (כולן ביחד להלן: "היורשות").

            ביום 8.1.1998 חתמו כל היורשות על הסכם בדבר חלוקת עיזבון המנוח (להלן: "הסכם החלוקה"). על-פי ההסכם חולקו כלל נכסיו של המנוח בין היורשות (ההסכם צורף כנספח ט' לבקשה).

בהסכם החלוקה נקבע כי המשיבה 2 (להלן: "מרים") תקבל את כל זכויותיו של המנוח בחלקה. בהתאם פנתה מרים לרשם המקרקעין, וביום 13.12.1998 נרשמה החלקה כולה על שמה (נסח הרישום סומן נספח י' לבקשה).