פסק-דין בתיק הפ 281/04

1.         בהמרצת הפתיחה שלפני נתבקש פסק-דין הצהרתי, לפיו יוכרז כי עזבון המנוח אלג'מאל סלימאן עלי אחמד (להלן - " סלימאן אלג'מאל") הוא הבעלים והמחזיק, באמצעות יורשיו, במקרקעין מסוג מירי, בשטח של 12 דונם, הרשומים כגוש 12152 חלקה 4 והנמצאים באדמות מועצה אזורית מנשה (להלן - " המקרקעין" ואו  " החלקה").

2.         המבקשים 1-9 הם יורשי המנוח. בתחילה הוגשה המרצת הפתיחה ע"י 13 יורשים, אולם במהלך שמיעת התיק הוגש צו ירושה של עזבון סלימאן, לפיו חלק מהיורשים הסתלקו לטובת היתר, כך שנותרו תשעה יורשים, שהם גם המבקשים.

3.         המשיב א' הוא עזבון המנוח סלאח חוסיין מרזוק ז"ל, שנפטר ביום 26.1.1977 (להלן - גם " סלאח מרזוק"). במהלך המשפט הוגש צו ירושה לעזבונו, לפיו חולק העזבון בין אשתו ושני בניו, הם המשיבים 1 ו-2.

המשיב ב' הוא עזבון המנוח מוחמד חוסיין מרזוק (להלן גם- " מוחמד מרזוק"), שנפטר בשנת 1963. על פי צו ירושה שהוצג לאחר שהוגשו הסיכומים, יורשיו של מוחמד הלכו כולם לעולמם.

המשיבים 1 (להלן גם - " ח וסיין סאלח מרזוק") ו- 2 (להלן גם - " עבד אללטיף מרזוק"), הם יורשיהם של המשיבים א' ו- ב', סאלח מרזוק ז"ל ומוחמד מרזוק ז"ל.

המשיב ג' (להלן גם- " עבד אל רחמן מצרוואה") הוא בן דודם של המנוחים סאלח ומוחמד ז"ל.

רקע עובדתי

4.         סאלח מרזוק ומוחמד מרזוק המנוחים, וכן עבד אל רחמן בן-דודם, רשומים בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של החלקה. רישום הזכויות על שמם נעשה לאחר הסדר מיום 7.9.1946.

5.         על פי הסכם מכר הנושא תאריך 15.8.1947 (להלן - " ההסכם"), מכרו המשיבים את החלקה לסלימאן ז"ל, בנוכחות עדים ובמחיר של 295.5 ג'ני (לירות ארץ ישראליות פלשתיניות). ההסכם אישר, כי  80 ג'ני שולמו במעמד החתימה, ונקבע בו כי 215.5 ג'ני ישולמו במעמד העברת הבעלות על שם סלימאן אלג'מאל אצל רשם המקרקעין בחיפה.

6.         סלימאן אלג'מאל ז"ל לא העביר את החלקה על שמו במשך כל השנים שעברו עד לפטירתו ב- 20.12.04. בינתיים, הלכו לעולמם גם המשיבים א' ו-ב' (סאלח מרזוק נפטר בשנת 1977 ומוחמד מרזוק נפטר בשנת 1963. פרטים אלה נלמדו מצו הירושה, שהוגש לתיק).

7.         השאלה שבמחלוקת היא, אם יש להעתר לבקשת יורשיו של סלימאן ולהכריז כי הזכויות במקרקעין עברו לסלאח וליורשיו על פי המסמך הנחזה להיות כהסכם מכר והנושא את התאריך 15/8/1947, כאשר המחלוקות העובדתיות בתיק הן אם כל הצדדים חתמו על ההסכם ואם שולמה יתרת התמורה על פיו.

טענות המבקשים

8.         המבקשים טוענים, כי העתק הסכם המכר שבידיהם (הסכם המכר המקורי הלך לאיבוד, לטענתם) הוא ראיה המספקת על מנת לקבוע כי הזכות לבעלות עברה מהמשיבים לסלימאן ז"ל. למרות שעל פי ההסכם, המבקשים שילמו רק חלק מהתמורה (כ-27% ממנה), לטענתם הם השלימו בהמשך את כל התמורה. עוד נטען, כי סלימאן ז"ל והמבקשים בעצמם, מחזיקים במקרקעין מאז נחתם חוזה המכר, ב- 15.8.1947. הם אף אלה ששילמו כל השנים את המיסים וההיטלים שחלו על המקרקעין, עד היום, אם כי באמצעות המשיבים. נטען, כי בשל פטירת המשיבים א' ו-ב', ובהעדרם של יפויי כוח לחתום בשמם על מסמכי העברת בעלות לפני רשם המקרקעין, לא יכולים היו סלימאן אלג'מאל ז"ל, ובהמשך ילדיו המבקשים, לבצע את העברת הבעלות בלשכת רישום המקרקעין.

המבקשים הודיעו, כי אם בית המשפט ייעתר לבקשתם, הם יישאו בכל ההוצאות הכרוכות בהעברת הרישום על שמם.

טענות המשיבים

9.         המשיבים א' ו-ב' הגישו תשובה בנפרד מהמשיב ג', להלן תמצית טענותיהם: נטענו טענות מקדמיות של התיישנות ושיהוי. לגופו של עניין, הכחישו משיבים אלה שהועברה מלוא התמורה עבור המקרקעין. מאחר שהבעלות לא הועברה בסופו של דבר, לא שולמה היתרה בסך 215.5 ג'ני, וההסכם בוטל. עוד נטען, שהמקרקעין פנויים, מצויים בשטח אש של צה"ל, לא מגודרים והמבקשים לא נהגו בהם מנהג בעלים מעולם.

10.        המשיב ג', עבד אל רחמאן מצראווה, הגיש אף הוא תשובה להמרצת הפתיחה. יוזכר, כי  הוא היחיד מבין שלושת המוכרים על הסכם המכר, שנותר בחיים. בתחילה, הגיש תצהיר תשובה לפיו הוא יודע על הסכם המכר, ואין הוא מתנגד למתן הסעד ההצהרתי. מאוחר יותר, חזר בו וטען כי מעולם לא חתם על הסכם המכר, ובוודאי שלא קיבל תמורה עבור המקרקעין; הא ראיה שהוא יודע קרוא וכתוב מגיל 8, ומאז ועד היום חותם בשמו ולא בטביעת אצבע. בהסכם המכר, ליד שמו, מופיעה טביעת אצבע. משמע שהוא לא חתום על ההסכם.

עבד אל רחמאן מצראווה אף הכחיש כי החתימה על מסמך שנושא תאריך 16.8.02, לפיו המוכרים מאשרים קבלת מלוא התמורה עבור המקרקעין, היא חתימתו.

דיון בטענות המקדמיות