פסק-דין בתיק הפ 277/03

1.         בגדר המרצת פתיחה שבפניי עתר המבקש להצהיר כי המשיב פעל בחוסר תום לב ותוך הפרת החובות המוטלות עליו כמוסד בנקאי, בכל הנוגע לגביית חובו של מר אליהו גהנמה (להלן-"גהנמה") ולמימוש ערבותו של המבקש לחובו של גהנמה ומשום כך המשיב אינו זכאי לריבית בנקאית חריגה בגין החוב שבמחלוקת, אלא למירב לריבית והפרשי הצמדה רגילים.

            המרצת הפתיחה נתמכה בתצהירו של המבקש.

2.         המשיב הגיש כתב תשובה להמרצת פתיחה זו ובה טען הן טענות-סף שונות והן לגוף המרצת הפתיחה. הוא עתר לדחות אותה אגב חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא.

            תגובת המשיב נתמכה בתצהירים של גב' שולי כהן, פקידה במרכז הגבייה של המשיב, גב' שוש עדני, רפרנטית במרכז הגבייה הנ"ל, עו"ד יוסף ברינט, ב"כ המשיב וגב' תמר טפירו, פקידת הוצל"פ במשרד ב"כ המשיב.

3.         עם הגשת המרצת הפתיחה עתר ב"כ המבקש ליתן צו זמני המונע מימוש קופות גמל ו/או קרנות השתלמות. התניתי מתן צו כאמור בהמצאת ערובה שלא הוגשה באופן שלא הייתה מניעה מצד המשיב לנקוט בהליכי מימוש כאמור.

4.         בהמשך, ולבקשת ב"כ המבקש, היתרתי לו להגיש תצהיר משלים, תוך שמירת זכותו של המשיב, עקב יתרונו הדיוני, להגיש תצהיר תגובה. בהמשך אף היתרתי לעניין זה לעיין בתיקו של גהנמה אצל הכנ"ר, פשיטא על מנת לערוך תצהיר משלים כאמור. תצהיר משלים כאמור לא הוגש. בהמשך הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פס"ד מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

5.         חרף כל אלו ראה ב"כ המבקש דרור לעצמו, גם לא להגיש תצהיר משלים, וגם להשלים את אשר גרע בגדר טיעונים עובדתיים מובהקים בגדר סיכום טענותיו, ואגב הגנבת ראיות והרחבת חזית נפסדת. וכך, בגדר סעיפים 10,9 ו-42 לסיכום טענותיו, מתיימר המבקש להמציא עובדות מתיק הכנ"ר ומובן שאין בדעתי להידרש לכך, כל עיקר.

            דומה שאף ב"כ המשיב חטא בהגנבת ראיות, הגם מינורית יותר, שמא בתגובה להגנבת ראיות מטעם המבקש.

6.         בחנתי חומר הראיות והטענות. המרצת הפתיחה, כך בדעתי לקבוע, היא חסרת שחר ובדעתי לאמץ, כמעט באורח גורף, את מכלול טענות ב"כ המשיב.

7.         גהנמה ואשתו היו חייבים לבנק-המשיב. המבקש ערב להתחייבויתיהם. משעה שגהנמה לא עמד בהתחייבויותיו, הוא נתבע על ידי המשיב,  ואף המבקש נתבע בגדר תביעה זו. המבקש לא התגונן בפני התביעה האמורה. ננקטו הליכי הוצל"פ נגד גהנמה שלא העלו דבר. משום כך קיבל המשיב אישור מיצוי הליכים מראש ההוצל"פ. בעקבות זאת נקט המשיב בהליכי הוצל"פ כנגד המבקש.

8.         דומה, לכל אורך הדרך, כי המבקש מקל ראש במכלול הטיעונים האמורים. ראש לכל, המבקש בחר ליתן ערבות לגהנמה. פשיטא, הוא יכול היה שלא ליתן ערבות כאמור, ואולם משעה שבחר לערוב לגהנמה, שומה עליו לקחת בחשבון את האפשרות שלערבות זו ישנה משמעות משפטית וכלכלית מחייבת. ערבות לא נחתמת לתפארת המליצה. ערבות נחתמת על מנת שייעשה בה שימוש, במידת הצורך.

9.         אכן, המחוקק מקל על ערבים. ואולם הקלה זו איננה בבחינת פטור מלעמוד בהתחייבויותיו של הערב. וכך, רשאי היה המבקש, ראש לכל, להתגונן בפני התביעה שהוגשה נגד גהנמה ונגדו, ומשעה שבחר שלא לעשות כן, פסק הדין שניתן הפך לחלוט, לכל דבר ועניין. בהמשך, רשאי היה המבקש, ככל שביקש, להתנגד להכרזת ראש ההוצל"פ על מיצוי ההליכים כנגד גהנמה, אף לערער על החלטת ראש ההוצל"פ, ככל שלא היה נענה לעתירה זו או אחרת. לימים, הוכרז גהנמה כפושט רגל. יכול היה המבקש לשלם חובו למשיב, שאז היה מגיש תובענה נגד גהנמה או הוכחת חוב לכנ"ר, ושמא יכול היה לבקש את ביטול הכרזתו כפושט רגל.

10.        המבקש אינו נוקט ולו בצעד אחד מן הצעדים האמורים, שהם בבחינת דרך המלך הראויה והנאותה, וכסבור הוא שהוא רשאי, תוך עקיפת הנתיבים הדיוניים האמורים, להגיש המרצת הפתיחה שבפניי. מקובלת עליי עמדת המבקש שיש בכך שימוש לרעה בהליכי משפט. ברי שאין בסמכותי, ככל שעסקינן בסעד של פסיקת ריבית בנקאית, לשנות קביעה שניתנה על ידי ביהמ"ש שנתן פסק הדין. אף אין בסמכותי, ככל שעסקינן בסעד של מיצוי ההליכים, להתערב בשיקול דעתו של כב' ראש ההוצל"פ.

11.        מעבר לדרוש, ואף לגוף הטענות, אין ממש בכל השגותיו של המבקש. וכך, ככל שעסקינן בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ על מיצוי הליכים, לא נמסר מענה עובדתי מצד המבקש לכך שגהנמה הוכרז כחייב מוגבל באמצעים וממילא סבירה הייתה החלטתו של המשיב שלא להתנגד להחלטת ראש ההוצל"פ בנדון.

            זאת ועוד: מקובלת עליי אף השקפת המשיב שעניינו הצדיק הותרת גהנמה כפושט רגל לנוכח העובדה שרק ארבעה נושים מבין 11 הגישו הוכחות חוב, והמשיב מצא עצמו כנושה עיקרי הזכאי ל - 87.5% מכלל החוב שבכינוס הנכסים. ככל שעסקינן במבקש, ברי ששיקוליו של המשיב אינם מחייבים אותו. שומה היה, איפוא, על המבקש לעשות מעשה ולדאוג לענייניו.

12.        לעניין זה חובתו הראשונית של המבקש, מקום שניתן נגדו פסק דין, הוא לפרוע את המתחייב מכוח פסק דין זה, ולהיפרע מגהנמה. ואולם המבקש, בטיעון אבסורדי ומופרך, סבור שלא זו בלבד שהוא פטור מלשלם חוב מכוח פסק דין שניתן כנגדו, הוא אף מבקש להפחית מן החוב, לנוכח העובדה שהמשיב נקט נגדו בצעדים מתי שנקט. אף בעניין זה הנני מאמץ את מכלול טיעוניו של המשיב מהם נלמד כי הוא נקט בהליכים סבירים כנגד המבקש, שאף התנגד בכוח לעיקול מיטלטלין בביתו. 

13.        המבקש קובל על כך שמימוש קרן ההשתלמות שלו נעשה לאחר שנים רבות. אין מענה בפי המבקש להסברו הנאות של המשיב כי ככל שהיה מממש את קרן ההשתלמות, בטרם הגיע מועד פדיונה, היה הדבר כרוך בניכוי מס במקור, אגב הפסד הן למשיב והן למבקש.

14.        אף טענותיו של המבקש באשר ל"הפלייה" בינו לבין ערבים אחרים, היא חסרת שחר ונטענת בחוסר תום לב. ברי שהערבים ערבו לחיובים שונים ופחותים מזה שהתחייב לו המבקש. מכאן נגזרים ההסדרים השונים של המשיב עם כל אחד מן הערבים האמורים. וזאת, במנותק מזכותו של נושה שלא להגיע לכל הסדרים עם החייב, בגדר שיקוליו, שאז דרך המלך של החייב היא לבקש סעד מכב' ראש ההוצל"פ, בגדר הסמכות הנתונה לו.

15.        כללם של דברים: המרצת הפתיחה, אין בה מאומה. כל תכליתה היה לדחוק את הקץ בהליך-סרק שאין לו תוחלת. למצער, ומשנפתח פתח למבקש לעבות את ראיותיו בתצהירים משלימים, אף זאת הוא לא עשה. המבקש מנסה בדרך מיתממת להתנער מהתחייבויותיו ונסיונו נדון לכישלון. בעל דינו הנכון והנאות של המבקש הוא גהנמה, שלו ערב. ייכבד המבקש וינקוט בהליכים המתחייבים כנגד החייב העיקרי ולא כנגד המשיב.