פסק-דין בתיק הפ 274/06

רקע

1.         בשנת 1999 הקימו המבקש והמשיב חברה, שניהלה מפעל לחיתוך בלייזר. השניים אחזו במניותיה בחלקים שווים, וניהלו אותה במשותף.

2.         בשנת 2005 פרץ משבר אמון בין השניים, שהביא את המשיב לפנות לבית המשפט בבקשה להביא להפרדה בינו לבין שותפו. סופו של יום נתקבלה התובענה, ובפסק דין שיצא מלפניי ביום 23.7.2006 (הפ 319/05) הוריתי על הפרדה בין השותפים, באופן שהאחד ירכוש את מניותיו של האחר בחברה, על ידי התמחרות בין השניים. והתמחרות אמנם נעשתה, וזכה בה המשיב, שהציע הצעה נדיבה יותר לרכישת מניותיו של שותפו, המבקש.

3.         נשוב קמעא לאחור ונספר, כי עם הגשת תובענתו הנזכרת מעלה ביקש המשיב ליתן צווים זמניים, שיאפשרו את ניהולה של החברה עד כי יינתן פסק דין בתובענה. בקשותיו נידונו בפני כב' השופטת דינה מויאל ז"ל, וביום 27.11.2005 יצאה מלפניה החלטה על מינויו של רואה חשבון, ועליו הוטלו שתי מטלות:

א. בירור הטענות הכספיות של כל אחד מבעלי הדין כלפי רעהו (כל אחד מן הצדדים טען, כי שותפו משך כספים למעלה מחלקו בחברה);

ב. הכרעה, באופן שוטף, בכל מחלוקת שתתעורר ביחס לחתימה על שיקים בשם החברה (מטלה זו מקורה בסירובו של המבקש לחתום על שיקים לספקים וכד', כחלק מן המאבק שהתנהל בין השותפים);

4.         בהחלטתה הנ"ל מינתה השופטת מויאל ז"ל את רו"ח נחום כי ימלא את שתי המשימות, ומשנבצר ממנו לקבל עליו את המינוי - התמנה תחתיו רו"ח יום טוב בילו. זה האחרון קיבל עליו את התפקיד: הוא הכריע, מחד, באופן שוטף, במחלוקות ביחס לחתימה על שיקים של החברה, ומאידך בירר את המחלוקות הכספיות העמוקות בין בעלי הדין. נוסף על שתי אלה קיבל עליו רו"ח בילו מטלה שלישית, והיא ניהולה של ההתמחרות, עליה הוריתי לשם ההפרדה בין בעלי הדין, על ידי רכישת האחד את מניותיו של האחר.

5.         ביחס לאחת מבין שלוש המטלות הללו, והריהי המטלה המרכזית שלשמה נתמנה רו"ח בילו, הוא פעל כבורר, כך החליטה השופטת מויאל ז"ל, לפי שהסכימו בעלי הדין. דבר המינוי בא לידי ביטוי בהחלטתה (ע' 17 לפרוטוקול) לאמור:

"ימונה רואה חשבון אשר יבדוק את חשבונות החברה, יקבע איזה סכומים נמשכו לטובת כל אחד מהשותפים ויקבע האם קיימת "יתרת זכות" לטובת אחד השותפים ואם כן, מה גובהה של אותה יתרה. רואה החשבון יפעל לענין זה כבורר, מסורות לו הסמכויות של בורר ויחולו על עבודתו הוראות חוק הבוררות..."

6.         רו"ח בילו ניהל, כאמור, את הבירור שעליו נצטווה, וביום 29.8.2006 הוציא תחת ידו את פסקו. על פרק אחד (פרק ב') מתוך הפסק עב-הכרס יצא קצפו של המבקש, ואותו לבדו הוא מבקש לבטל.

פרק ב' לפסק הבורר

7.         במרכזה של הבקשה לביטול פסק הבורר שהניח בפניי המבקש עומד, איפוא, פרק ב' לפסק הבורר. פרק זה עוסק בטענות שהשמיע המשיב בפני הבורר, לפיהן נטל המבקש כספים שהגיעו לחברה, לא דיווח עליהם לשותפו (המשיב), ושילשל אותם לכיסו. המבקש התכחש לטענות מכל וכל. ובכן, במה המדובר:

8.         המשיב טען, כי בחלוקת תפקידי הניהול בין השותפים הופקד המבקש, מאז הוקמה החברה, על מכירת הפסולת שנוצרה במהלך עבודת המפעל. הוא טען, כי הפסולת נמכרה לפלוני, שרגא גוטליב שמו (להלן - 'גוטליב'), ששילם עבור הפסולת למבקש, אלא שזה האחרון לא דיווח על כל מכירה ומכירה של הפסולת, כי אם על חלק קטן מן המכירות, ועל החלק האחר לא דיווח, ולא הוציא חשבונית עבור העסקה, ואת הכספים שילשל לכיסו. משעלה בלב המשיב חשד זה כלפי שותפו ביחס להעלמת הכספים, הוא נטל לידיו את התפקיד, ומכר בעצמו (מחודש מאי 2005 ואילך) את הפסולת, שאז גילה, כי ההכנסה ממכירתה גבוהה באופן דרמטי מזו עליה דיווח המבקש בעת שהיה מופקד על מכירת הפסולת.

9.         המבקש טען, מנגד, כי הוא לא היה מופקד לבדו על מכירת הפסולת, כי אם גם המשיב עסק בכך. הוא טען עוד, כי לפני חודש מאי 2005 (שאז נטל המשיב את תפקיד מוכר הפסולת) היה מחיר הפסולת נמוך, ומפני הפסולת לא נכונים היו לשלם כי אם תמורה זעומה, זניחה, עבור הפסולת. מכל מקום טען המבקש, כי כל תמורה שהוא קיבל מאת מפני הפסולת הוא העביר לידי המשיב, וזה האחרון צריך היה להפקידה ב'קופה קטנה', ולהוציא חשבונית מס עבור העסקה.

10.        הבורר בחן את טענת המשיב להעלמת כספים בידי המבקש, וסופו של יום קיבל אותה וקבע, כי המבקש אכן שילשל לכיסו סך של 414,486 ש"ח. למסקנה זו הוא הגיע כך:

א.         הבורר שוחח עם גוטליב, וזה אישר באוזניו את עמדת המשיב, לפיה המבקש הוא שמכר לו, משך כל השנים, את פסולת המפעל. הוא מסר לו, כי עד חודש מאי 2005 כלל לא הכיר את המבקש.

            על דברים אלה של גוטליב נוספו שני מכתבים שלו, שמהם למד הבורר, כי המבקש הוא שמכר לגוטליב את פסולת המפעל, וכי עד מאי 2005 לא הכיר כלל גוטליב את המשיב.

            קלטות שתיעדו שיחות עם גוטליב, והוצגו לבורר, העלו, כי גוטליב ניהל את עסקיו עם המבקש בלבד. הוא לא הכיר כלל את המשיב.

            נוסף על כל אלה הוצגו בפני הבורר צילומי מעטפות, המלמדים על התכתבות בין גוטליב לבין המבקש, ועל העברת כסף מזומן בין השניים, כמו גם על בקשה של גוטליב לאשר את דבר תשלום הכספים שהוא (גוטליב) שילם למבקש.