פסק-דין בתיק הפ 271/02

1.       בתובענה שלפני, אשר הוגשה על דרך המרצת הפתיחה, עותר התובע להורות כי תימחק הערת אזהרה הרשומה לטובת המשיב על זכות הבעלות של המבקש במקרקעין הידועים כחלקה 55 בגוש 11008 (להלן - " המקרקעין").

2.       התובע ושלושת אחיו ירשו את המקרקעין מאביהם. לטענת התובע, בשנים 1997 עד 2000 יזם, בתיאום עם אחיו, בניית בניין ובו 8 דירות מגורים. התובע ואחיו תכננו למכור ארבע מהדירות ולהשאיר ברשותם את הארבע הנותרות.

3.       על פי נסח ממרשם המקרקעין, (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של התובע (מוצג ת/1)), התובע הינו בעלים של 3/16 מהמקרקעין, ועל זכותו רשומות הערות שונות, ובכלל זה שתי ההערות הבאות:

(א)     בתאריך 27.6.99 נרשמה משכנתה ראשונה לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ על סך 417,000 ש"ח.

(ב)      בתאריך 5.7.2000 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע, על פי יפוי כח בלתי חוזר (נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע (מוצג ת/1)).

          הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע, היא ההערה מושא הדיון שלפני, ואליה מכוונת עתירת התובע לסעד הצהרתי בדבר בטלותה. הערה זו נרשמה על פי יפוי כח שנחתם בתאריך 15.6.2000 על ידי התובע, ולפיו הסמיך את בא כוחו של הנתבע, עו"ד מאזן באבא, "למכור ולהעביר, להשכיר להחכיר" לנתבע, את זכויות התובע ב- "2/16 חלקים מתוך חלקה 55 בגוש 11008 דירה מס' 4 לפי הסכם שיתוף הרצ"ב" (וראה נספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, מוצג ת/1).

4.       לטענת התובע, רישום הערת האזהרה לטובת הנתבע נגוע באי חוקיות, באשר ההערה נרשמה בעקבות חוזה בלתי חוקי שהתובע כרת עם הנתבע, שכן לטענת התובע, הנתבע שימש כ"מאשר" בבתי קזינו בהם נהג התובע להמר.

5.       קודם שאבוא להמשיך בהרצאת העובדות הנוגעות לעניין, אבהיר "מאשר" זה מה טיבו, שכן מדובר ב"מקצוע" חדש (ובזוי יש לומר) שצמח בישראל בשנים האחרונות.

          אין זה סוד כי במדינת ישראל פועלים בתי קזינו רבים באופן בלתי חוקי, שם נוהגים המוני בית ישראל, המעוניינים בכך, להפסיד את כספם אותו הרוויחו בעמל יום קשה. מתבקש היה, שמהמר פלוני, לאחר שהפסיד את כל כספו, לא יוכל עוד להמר, אלא שאז נחלץ לעזרתו "המאשר". "מאשר" זה נקרא "מאשר" משום שהוא נותן אישור לבעל הקזינו לאפשר לפלוני שהפסיד את כל כספו להמשיך ולהמר באשראי. במילים אחרות, ומהבחינה המשפטית, בדרך כלל "המאשר" ייחשב כערב או כמלווה. בהיותו ערב, מתחייב "המאשר" כלפי בעל הקזינו לערוב לסילוק חובו של פלוני, שהפסיד את כספו ועתה הוא מהמר בהקפה. בהיותו מלווה, מלווה "המאשר" למהמר מכספו שלו. בין אם כערב ובין אם כמלווה, תמיד  יפעל "המאשר" לגביית סכומי הכסף אותם הפסיד המהמר עקב אישורו, ולא יהיה זה נועז להניח, כי לא תמיד ינקוט המאשר בהליכי הגבייה החוקיים שמתנהלים במסגרת רשויות האכיפה החוקיות, היינו - בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל, ורווחיו של המאשר נובעים, בדרך כלל, מהריבית הקצוצה שהוא גובה "מלקוחותיו" המאושרים (לאמור- אלה שנתן להם "אישור").

6.       התובע טוען, כי בשנים 1999 - 2000 היה בעל עסק למסחר בפרוות, ובין היתר שלח את זרועותיו אל מעבר לים ועד למדינת ספרד הרחוקה הגיע, ועסקיו שגשגו. דא עקא, שהתובע, לטענתו, היה מהמר כפייתי, ועל כן כל הונו מעסק הפרוות המצליח ירד לטמיון. בצר לו, ולאחר שלא נותר בידו ממון שיוכל להניחו על שולחנות ההימורים, פנה התובע אל הנתבע, שכאמור, לטענת התובע היה "מאשר", והנתבע אכן נתן לו אישור להמשיך ולהמר על כספים שאין לו.

          על פי עדות התובע, בתחילת חודש יוני בשנת 2000, הודיע הנתבע לתובע כי לא יסכים להוסיף "ולאשר" לו אלא אם יקבל מהתובע בטוחה שתבטיח החזרת חובותיו של התובע לנתבע, שבאותה עת הגיעו לסכום העולה על 100,000 ש"ח. לפיכך, פנו השניים לבא כוח הנתבע, שם חתם התובע על יפוי הכוח ועל בקשה לרישום הערת אזהרה. עם זאת, לטענת התובע, גם לאחר רישום הערת האזהרה לטובת הנתבע, הנתבע סרב לאפשר לו להמר בבתי קזינו בחיפה, ורק כאשר פגש אותו בטאבה, לשם ירד התובע כדי להמר ושם שהה הנתבע לרגל עיסוקיו כמאשר, פיתה הנתבע את התובע להמר בספינות הקזינו שעגנו בנמל אילת, שם המר התובע בסכום כולל של 25,000 דולר באישורו של הנתבע, והפסיד את כל הסכום.

          לדברי התובע בתצהיר עדותו הראשית, לאחר ההפסד בקזינו שבספינות ההימורים באילת סרב הנתבע להוסיף ו"לאשר" לו סכומי כסף נוספים, ורק דרש כי יפרע את חובותיו. מכל מקום, התובע מוסיף וטוען, כי בשנת 2001 החליט לחדול מהימורים כיוון ש"הגעתי אז להבנה ולהכרה כי המשיב ודומיו אינם זכאים לקבל ממני את חובות ההימורים שנוצרו על ידם בעידודם ובפיתויים, ולכן גם סרבתי לשלם למשיב את הכספים שדרש" (סעיף 33 לתצהיר עדותו הראשית של התובע - מוצג ת/1).

7.       הנתבע מכחיש את גרסת התובע. לטענת הנתבע, הכיר את התובע בבית הימורים בו גם הנתבע עצמו נהג להמר, ובין השניים נרקמו יחסי חברות, עד כי התובע "היה נכנס לביתי כבן משפחה והיה מבקר בביתי לפחות 4 פעמים בשבוע, היה מתארח, אוכל, ויושב כאחד מבני המשפחה" (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע - מוצג נ/2).

          לטענת הנתבע, בשנת 1999 שכנע אותו התובע לרכוש דירה בפרויקט בניה שהוא בונה בקרית אתא, ולקח את הנתבע, אשתו ובתם הקטנה לסיור בפרויקט. הנתבע מוסיף, כי במהלך חודש יוני בשנת 2000 "ולאחר מסע שכנועים", הסכים לרכוש את הדירה. התובע ביקש אז מקדמה על סך 105,000 ש"ח, ועל כן לקח הנתבע את התובע לבא כוחו, שם הציג התובע בפני עורך הדין מסמכים המעידים על בעלותו במקרקעין, וביקש מבא כוח הנתבע להכין הסכם. מפאת קוצר הזמן, ביקש הנתבע מעורך הדין להכין "הסכם מהיר", וב"כ הנתבע הכין יפוי כח לחתימת התובע, בקשה לרישום הערת אזהרה ושטר משכנתה, עליו חתמו התובע והנתבע כאחד (והעתק משטר המשכנתה צורף כנספח לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע - מוצג נ/2).

          הנתבע מוסיף, כי בשלב מאוחר יותר, התברר לו כי קיימת משכנתה לטובת בנק הפועלים בע"מ, ועל כן בא בטענה לתובע על שלא גילה לו עובדת קיומה של הערה זו. לטענת הנתבע, התובע הבטיח לו "לגרור" את המשכנתה לדירה אחרת, אך לא עשה כן. עוד טוען הנתבע, כי במהלך שנת 2000, נסע עם התובע ביחד לספרד, משום שהתובע שכנע אותו לקנות דירת נופש שם.

          הנתבע מודה כי הוא יודע שהתובע הוא מהמר כפייתי, ולטענתו התובע חייב סכומי כסף גדולים לנושים רבים, ובשלוש השנים האחרונות ניהל התובע עסק למשחקי "בינגו", ולמיטב ידיעת הנתבע, עד היום מנהל התובע עסק של משחקי בינגו בקפריסין.

          מכל מקום, הנתבע מכחיש את טענת התובע כי הוא "מאשר" בבתי הימורים, ולטענת הנתבע, חובו של התובע מקורו בעסקת מכירת הדירה שלא יצאה אל הפועל, וחובת התובע להשיב לנתבע סכומי הכסף שקיבל ממנו על חשבון מחירה של אותה דירה.

8.       אין ספק שבין התובע והנתבע נעשתה עסקה כלשהי, שהרי התובע נתן לנתבע יפוי כוח, מכוחו אף נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבע. הקושי הוא לקבוע, האם הייתה זו עסקת מכר, כפי שטוען הנתבע, או שמא הייתה זו עסקת שעבוד, כפי שטוען התובע. הקושי מתעורר, משום שבין הצדדים לא נערך מסמך בכתב, המפרט את טיב העסקה, מהותה ותנאיה, ויפוי הכוח שנחתם על ידי התובע, המסמיך את הנתבע "למכור, ולהעביר להשכיר ולהחכיר" את הדירה שתיאורה הובא ביפוי הכוח, אינו יכול לסייע בידנו בפתרון התעלומה מה הייתה העסקה שנעשתה בין הצדדים.

          נראה, כי הפתרון למחלוקת בדבר שאלת טיבה של העסקה יבוא מכיוון אחר, והיא הכרעה תחילה בשאלה הנוספת השנויה במחלוקת בין הצדדים, היא השאלה, האם הנתבע שימש כ"מאשר" בבית ההימורים בו נהג התובע להמר.