פסק-דין בתיק הפ 254/06

רקע, ההליכים שקדמו למינוי הבורר

1.         המשיבה היא חברה יזמית, ובעלת זכויות במרכז קניות בעפולה, שטחו כ-19,000 מ"ר (כינויו 'עמק סנטר'). היא ביקשה לבנות על מקרקעין אלו מיזם בניה, ולשם כך היא התקשרה, בחודש דצמבר 2002, בחוזה עם המבקשת 1 ('המבקשת'), והריהי חברה קבלנית לעבודות בניין, שהמבקש 2 הוא בעליה. משלא קוים ההסכם נחתמו בין הצדדים שני הסכמים נוספים (ביוני 2003 ובפברואר 2004). גם הסכמים אלה לא קוימו, והמשיבה ניסתה להוציא את המבקשת מן השטח על מנת להכניס קבלן אחר לשם ביצוע העבודה. ביום 12.9.2004 נחתם חוזה רביעי בין הצדדים, בו התחייבה המבקשת לבצע את העבודה בלוח זמנים עליו הוסכם, תוך שהיא נוטלת על עצמה להציב באתר העבודה 70 פועלים מידי יום. הצדדים קבעו עוד באותו הסכם את התמורה הזמנית שתקבל המבקשת מן המשיבה. בסעיף 6 לאותו הסכם הסכימו הצדדים לפעול למינויו של בורר בתוך שבוע ימים, על מנת שיכריע במחלוקות שנתגלעו ביניהם. משלא עלה בידי הצדדים להסכים על זהות הבורר באה פניה לבית משפט זה, שמינה, בתורו, את כב' השופט בדימוס אמנון סטרשנוב כי ישמש בורר בסכסוך (החלטת סגן הנשיא כב' השופט נ' ממן מיום 9.11.2004).

התביעות בפני הבורר

2.         הן המבקשים והן המשיבה הגישו את תביעותיהם אצל הבורר, ועתרו לחייב איש את רעתו בחיובים כספיים נכבדים. המשיבה טענה כלפי המבקשת, כי הפרה את כל ההסכמים עליהם חתמה, על ידי שלא עמדה במועדים עליהם הוסכם לביצוע העבודה, לא הציבה 70 פועלים באתר מידי יום כפי שהתחייבה, והעבודה שעשתה - נעשתה באיכות ירודה תוך הותרת ליקויים רבים, ועוד כיו"ב. היא עתרה לחייב את שני המבקשים (יחד עם חברה נוספת של המבקש 1) לתשלום סך כ-6 מיליון ש"ח ועוד 820,000 דולר, פיצוי על נזקים אותם פרסה בכתב תביעתה אצל הבורר.

3.         המבקשים טוענים, בתורם, להפרת ההסכמים בידי המשיבה, הפרה שגרמה להם נזק שהגיע כדי כ-47 מיליון ש"ח, על שום התמשכות העבודה יתר על המידה (באשמת המשיבה), משום עליות מחירים, אי תשלום חשבונות במועדם, אי תשלום עבור עבודות שמעבר למוסכם, ועוד. נוסף על אלה טענו המבקשים אצל הבורר כנגד תקפותם של ההסכמים שנחתמו בין הצדדים, משום שנכרתו תוך ניצול מצוקתם של המבקשים, משמע 'לא נחתמו מרצון חופשי והסכמה אמיתית'.

פסק הבורר

4.         הבורר הנכבד דחה את טענת המבקשים, שכוונה כנגד תקפותם של ההסכמים שנכרתו בין בעלי הדין, כשהוא קובע, כי המבקשים ידעו את שהם עושים, ולא זו בלבד שלא נכפו להיוותר באתר העבודה, כי אם התעקשו להיוותר בו חרף ניסיונותיה של המשיבה לסלקם מן האתר, על מנת להביא קבלן אחר לביצוע העבודה.

5.         עוד פסק הבורר, כי בעלי הדין אינם יכולים להיבנות מעילות הנובעות משני ההסכמים הראשונים (מבין הארבעה עליהם חתמו), הואיל ובהסכם השלישי (מיום 6.2.2004) הסכימו הצדדים לוותר 'על כל טענותיהם וכן על כל עילת תביעה ... האחד כלפי משנהו... בקשר עם כל אשר אירע קודם לחתימת הסכם זה'.

6.         אשר להפרת ההסכמים קבע הבורר הנכבד, כי שני הצדדים הפרו כאחד את ההסכמים, ובכללם את ההסכם מיום 6.2.2004 וההסכם האחרון מיום 12.9.2004. המבקשים לא עמדו בלוח הזמנים ובהתחייבותם להציב 70 פועלים באתר מידי יום. מאידך גם המשיבה לא נוקתה בידי הבורר, על שום שלא שילמה למבקשים במועד את המגיע להם, לא עדכנה מחירים במועד, לא סיפקה תכניות במועדן, שינתה תכניות קיימות, חלק מן העבודה לא ניתן היה לביצוע בשל הצורך להזיז כביש וקו מתח גבוה כלשהם, ועוד. הבורר מוסיף וקובע, כשהוא מתאר את ההפרות ההדדיות של הצדדים את מערכת ההסכמים שנרקמה ביניהם, כי 'מדובר... במקרה ברור של שניים שחטאו כאחד, וקשה לקבוע מה קדם למה, דוגמת משל הביצה והתרנגולת. בכל מקרה, שני הצדדים לא פעלו בתום לב במילוי הוראות ההסכמים ביניהם, ולפיכך, אין מי מהם זכאי לפיצוי כלשהו'.

7.         משום קביעה זו מצא הבורר לדחות את תביעתה של המשיבה כנגד המבקשים (והחברה הנוספת), כפי שגם דחה את טענות המבקשים לפיצוי על נזקיהם, מאותו הטעם. את תביעתם כנגד המשיבה הוא מצא לתאר כ'תביעה מופרכת ומוגזמת, שהלכה ו"תפחה" ככל שהתקדמו ההליכים...'.

            ועוד קובע הבורר ביחס לתביעת המבקשים, כי 'התובעת עמדה... בתשלום התחייבויותיה הכספיות לקבלן (משמע המבקשים - א.א.), ואולי אף מעבר לכך'. עם זאת מצא הבורר לחייב את המשיבה לשלם למבקשים תוספת, הנובעת מן החשבון האחרון שהוגש בפרויקט (מספרו 26), בסך 653,873 ש"ח, כש-300,000 ש"ח מתוכם חויבה המשיבה לשלם בהחלטת ביניים של הבורר מיום 31.10.2005, ויתרתם (353,873 ש"ח) בפסק הבורר.

8.         בשלהי הפסק דחה הבורר את בקשת המבקשים להתיר פיצול סעדים, שיתן בידיהם לתבוע בתביעה נפרדת את המשיבה בכל הקשור לבניית מבנה פסאג' כלשהו בפרויקט, בין היתר משום שהבקשה עלתה בשלב מאוחר מאוד, משמע לאחר סיום שמיעת הראיות.

הבקשה לביטול פסק הבורר

9.         המשיבה השלימה עם פסק הבורר. לא כך המבקשים, שהניחו בפנינו בקשה לביטול הפסק, כשהם מביאים מן היקב ומן הגורן טענות וטרוניות, כשהם מבקשים לגדרם בגדרו של סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - 'חוק הבוררות' או 'החוק'), והעילות המנויות בו. הם טוענים לפעולה של הבורר בחוסר סמכות או בחריגה ממנה, לפגיעה בזכות הטיעון והבאת הראיות, להעדרה של הכרעה במחלוקות שהובאו בפני הבורר, לפסיקה לאחר שחלף המועד למתן הפסק, לפסיקה המנוגדת לתקנת הציבור, ולקיומה של עילה, שלפיה היה מקום לביטולו של פסק דין של בית משפט שאין עליו ערעור. לפירוט יתר של הטענות נידרש בהמשכם של דברינו, במסגרת הדיון שנקיים בהן. עוד נציין עתה, כי המשיבה דחתה, בטיעוניה שלה, את טענות המבקשים, כטענות ערעוריות מובהקות, שאינן מבססות עילה לבטלות הפסק.

דיון - הערה כללית

10.        נקדים את המאוחר ונציין, בחינת הערה כללית שתאפיין את עמדתנו ביחס לכל אחת מן הטענות בהן נדון, כי שלל הטענות שטענו המבקשים אינן כי אם טענות המופנות לטעויות שנפלו בפסק. אין הן מבססות כל עילה שהיא לביטולו. המבקשים ביקשו לצבוע טענות אלה להן הם טוענים ברשימת הצבעים המנויה בסעיף 24 לחוק, וניסיון זה אין לקבל.

            ועוד נעיר, כי בעלי הדין לא חייבו את הבורר, בהסכם הבוררות, כי ינמק את פסקו, ולכן לא היה מחויב לעשות כן על פי הדין. הוא מצא בכל זאת לנמק את הפסק, ולו בקצרה, כפי שהוא מעיד על עצמו בפתח הפסק.

            משהערנו את שהערנו אנו פונים עתה לדון בטענות השונות שמנו המבקשים בבקשתם, ואת זאת נעשה על פי עילות לביטול הפסק שייחסו המבקשים לטעויות שטעה, לשיטתן, הבורר הנכבד.

חריגה מסמכות, העדרה של הכרעה בסכסוך