פסק-דין בתיק הפ 254/05

1.         המבקש ומר אליהו זכאי ז"ל היו בעלים במשותף של חברת חלקה 93 גוש 6383 בע"מ (להלן: " החברה").

            המניות היו מחולקות בין השניים שווה בשווה, כך שכל אחד מהם החזיק ב-50% מהמניות. לאחר פטירתו של מר זכאי בשנת 1971, ירשו את מניותיו המשיבים - ילדיו גב' אריאלה מרדיקס ומר יגאל זכאי (משיבים 2 ו-3), ואשתו - גב' מרגרטה זכאי (המשיבה 1).

2.         עניינה של התובענה דנן הוא בהתחייבות נטענת של המשיבים, להעביר 5% מחלקם בהון המניות של החברה, לבעלותה של אשת המבקש - הגב' יונה הילזנרט ז"ל. ההתחייבות צורפה כנספח ד' להמרצת הפתיחה והיא תכונה להלן " ההתחייבות".

            בהתחייבות נקבע:

                        "בסיכום שהגענו עם משפחת הילזנרט יונה ויצחק בחברת גוש 6386 חלקה 93 חלקות המניות תהיינה מתוך 100%:

                   45% משפחת זכאי - מרדיקס

55% ליונה הילזנרט וזה בתמורה למאמצים ולעבודה שעשה יצחק הילזנרט עד היום".

            על ההתחייבות חתומים שלושת המשיבים.

3.         המשיבות 2-3 (להלן: " המשיבות"),  אינן חולקות על כך כי הן חתומות על ההתחייבות. אף על פי כן, המשיבות מתנגדות להעברת 5% מהון המניות בחברה לידי עזבון הגב' הילזנרט ז"ל.

            המשיבות העלו בכתב התשובה מספר סיבות שבשלהן הן מתנגדות להעברת המניות כמפורט בהתחייבות.

            הטענה הראשונה היתה טענת התיישנות. טענה זו נדחתה בהחלטה נפרדת שניתנה במסגרת בש"א 21205/05 ביום 15.12.05.

4.         עוד טענו המשיבות בתשובתן, כי ענייני החברה התנהלו על ידי המבקש תוך קיפוח שלהן, בחוסר תום לב, ותוך הפרת ההסכם.

            כן טענו המשיבות כי ההתחייבות נחתמה על ידיהן תוך כפייה עושק והטעייה מצד המבקש, תוך טעות מצידן שלהן, ותוך אי הבנת מהות ההסכם מצד המשיבה 2.

            יוער כי בסיכומים העלו המשיבות טענות נוספות מעבר לטענות שהועלו בכתב התשובה.

            טענות נוספות אלה מהוות, לכן, הרחבה של חזית המחלוקת, וכפי שיפורט להלן - אין מקום לקבלן.

            טענותיהן של המשיבות יידונו בפירוט להלן.

הטענות ביחס למשיבה 1

5.         המשיבה 1 טענה כי היא לא הבינה את תוכן המסמך עליו היא חתמה.

טענה זו לא הוכחה. המשיבה 1 עצמה לא הגישה תצהיר ולא נחקרה בבית המשפט. מי שהצהירה מטעמה היתה נכדתה, הגב' אילנית ליטאי. הגב' ליטאי הודתה כל הידוע לה בקשר לסבתה, ידוע לה מעדות שמיעה ולא ממקור ראשון, וכי היא לא קבלה כל מידע מסבתה.

6.         גם לגופו של ענין לא ניתן לקבוע כי הטענה הוכחה.