פסק-דין בתיק הפ 248/07

המבקש מחזיק בזכויות בשתי חלקות בישוב גני עם שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל: חלקה 187 וחלקה 143 בגוש 6449. ביתו של המבקש בנוי בחלקה 187 ששטחה 3917 מ"ר ואילו בחלקה 143 ששטחה 4604 מ"ר הוא משתמש לעיבוד חקלאי מאז שרכש את הזכויות בה בשנת 1952 מחבר הישוב, פישל גרושקה, לאחר שחלקתו של גרושקה פוצלה בהסכמת מוסדות הישוב.

בסעיף א לחוזה החכירה שנחתם ביום 26.9.54 בין המבקש לבין קרן הקיימת לישראל ביחס לחלקה 143 לתקופה של 31 (נספח א לתובענה, להלן: "החוזה") נקבע כי מטרת החכירה הינה: "בניית בית דירה לצורך עצמו, בניינים משקיים וסידור משק עזר חקלאי בנחלה".

בסעיף ג לחוזה נקבע כי:

"בתום תקופת החכירה לפי החוזה הנוכחי, או בתום החכירה לפי חוזה החכירה שיבוא במקום החוזה הנוכחי, תהא הזכות לחוכר לחדש את החכירה לתקופה חדשה של ארבעים ותשע (49) שנים נוספות, על בסיס חוזה החכירה יהא נהוג אז לגבי חכירת אדמה מהקרן בישוב גני עם".

תקופת החכירה החוזית הסתיימה בשנת 1984 אולם המבקש המשיך להחזיק בקרקע ולעבדה ללא מחאה.

המבקש מעוניין להסדיר את המשך החזקתו בחלקה 143 בחוזה עם המינהל, והמינהל מכיר בזכותו לקבל חוזה חכירה חדש, אלא שהצדדים חלוקים באשר לתנאי החכירה.

המינהל מציע למבקש לחתום עמו על חוזה חכירה למטרת עיבוד מטעים, ואילו המבקש עומד על כך שתנאי החוזה יהיו זהים לאלו שבנספח א, כשההבדל החשוב בין השניים הוא הזכות לבנות יחידת מגורים בחלקה.

ד י ו ן

עמדת המבקש

המבקש טוען כי יש לראות בו מחזיק של שני משקי עזר נפרדים. לשיטתו העובדה שהוא בעל משק עזר עליו בנוי ביתו ביחידה 187 אינה משליכה על זכויותיו בחלקה 143 אותה רכש בנפרד.

אשר על כן טוען המבקש כי יש לשמר את זכותו לבניית יחידת דיור בחלקה 143 גם בחוזה החכירה החדש.

עמדת המינהל

עמדת המינהל היא שיש לראות במבקש בעל משק עזר אחד המורכב משתי חלקות, חלקת הבית -  187, וחלקת המטעים - 143, ועל כן בחידוש חוזה החכירה בדין הוצע למבקש לחתום על חוזה מטעים.

המינהל מפנה לסעיף ג לחוזה בו נקבע שלעת חידוש חוזה החכירה תנאי החכירה יהיו התנאים הנהוגים בחכירה מהקרן (כיום המינהל) בישוב גני עם בעת חידוש חוזה החכירה.

המינהל מפנה להוראת אגף חקלאי מס' 32 מ-1.2.1993 (נספח יח לתשובת המינהל) שעניינה משקי עזר במשבצות של אגודות המהוות ישובים חקלאיים, שבסעיף ח בו נקבע "לגבי שטח המיועד לחקלאות, כולל השטח מעל דונם המוגדר בס"ק ז לעיל ייחתם חוזה סטנדרטי לתקופה ארוכה לגידולים חקלאיים ומטעים לתקופה זהה לחוזה המהוון למגורים...".

ס"ק ז מורה:

"עלה שטח המגרש על 4 דונם אולם בתב"ע לא הוגדר אתור אזור המגורים, יהא על החוכר להכין, כתנאי לביצוע ההיוון... תוכנית שבה יוגדר שטח של דונם אחד עליו בנוי הבית, למטרת מגורים, ואילו יתר השטח יוגדר לחקלאות".

הכרעה

א.      אין חולק כי מאז רכש המבקש את הזכויות בחלקה 143 משמשת החלקה כולה לעיבוד חקלאי ולא נבנתה עליה יחידת מגורים. כך גם אין חולק שביתו של המבקש בנוי בחלקה 187. הואיל ועל פי החוזה מטרת החכירה כללה גם "בניית בית דירה לצורך עצמו", ובית מגורי המבקש ניצב על תילו בחלקה 187, המבקש לא היה רשאי לבנות בית מגורים נוסף בחלקה 143.

המבקש טוען כי חלקה 143 הינה יחידת משק עזר עצמאית. נראה לי כי הטענה אינה מבוססת, באשר המבקש עצמו ראה את הדברים אחרת כאשר פנה למינהל ב-22.8.04 בבקשה לחדש את חוזה החכירה לחלקה 143 (נספח טו לתשובה), ואלה דבריו:

"לאחרונה סיימנו את חידוש החוזה וההיוון על חלקה 187 גוש 6449, שהיא חלקה א שלנו במושב. ציפינו שחידוש החוזה יכלול את שתי החלקות אך משום מה נעשתה ההפרדה. הואילו נא, איפוא, להנחות אותנו בעניין חידוש החוזה על חלקה 143".

הנה כי כן, במכתב זה המבקש מגלה את דעתו בדבר קיומה של זיקה בין שתי החלקות, כשמעמדה של חלקה 187 הוא של חלקה א, היא החלקה עליה ניצב בית המגורים, וממילא חלקה 143 היא חלקה ב, היינו השטח המיועד לעיבוד חקלאי.

ב.      כאמור, זכות המבקש לחידוש החכירה אינה לחידוש החכירה בתנאי החוזה, כי אם לחידוש החכירה "על בסיס חוזה חכירה שיהא נהוג אז לגבי חכירת אדמה מהקרן באיזור גני עם".