פסק-דין בתיק הפ 238/05

1.         ביום 20.6.04 נחתם הסכם הלוואה בין המבקשת, בעלה ובנה (להלן " הלווים"), לבין המשיבה (להלן: " ההסכם"), מכוחו הלוותה המשיבה ללווים סך של 310,000 ש"ח.

הלווים היו אמורים להשיב את ההלוואה תוך שנה. יצוין כי בהתאם ללוח הסילוקין, לו היתה כל ההלוואה משולמת למשיבה כסדרה, הסכום הכולל שהיה צריך להיות משולם היה כ-  390,600 ש"ח. סכום זה משקף את שיעורי הריבית וההצמדה על פי ההסכם.

2.         המנוח הלך לעולמו באופן פתאומי ביום 13.10.04. בטרם מותו שילם המנוח תשלום אחד על חשבון ההלוואה, ולאחר מכן לא שולם עוד כל תשלום נוסף על חשבון ההלוואה.

המבקשת טוענת כי המנוח היה המפרנס העיקרי במשפחה, כי היא עצמה אינה עובדת ולא עבדה לפני מותו של בעלה, וכי בנה מוגבל מאוד ביכולתו, ועובד כפועל בחנות מכולת.

3.         לאחר מות המנוח, שילמה המבקשת למשיבה ביום 14.11.04, סך של 319,200 ש"ח. המבקשת טוענת כי היא השיבה למשיבה את מלוא סכום יתרת ההלוואה, תוך סטיות חישוב קלות, בהתאם ליתרת סכום ההלוואה בתוספת הריבית המקסימאלית המותרת מכוח החוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993 (להלן: " חוק ההלוואות").

המבקשת טוענת כי המשיבה לא מסרה לה את פירוט יתרת סכום ההלוואה, בטרם שילמה לה המבקשת את הסכום הנ"ל, ומשום כך התבססה המבקשת על חישוב שערך עבורה רואה חשבון מטעמה.

4.         המשיבה טוענת כי היא נמנעה מלמסור למבקשת את פירוט יתרת החוב, משום שהמבקשת לא שילמה את העמלה הנדרשת לצורך כך.

לגירסת המשיבה, נותרה המבקשת חייבת לה סכום נוסף של 180,000 ש"ח מעבר לסכום ששולם על ידי המבקשת, וזאת -  נכון למועד הדיון שהתקיים ביום 29.9.05.

בין הצדדים לא היו מחלוקות עובדתיות משמעותיות, ולכן הוסכם כי הם יסכמו את טענותיהם בכתב, בהתאם לחומר הראיות שבתיק בית המשפט.

טענות המבקשת

5.         לטענת המבקשת, המשיבה הסכימה לפרעון המוקדם של ההלוואה, "שמה את ידיה" על מלוא הכספים שהיו ברשות המבקשת, שהיו כספי ביטוח החיים של המנוח, וכספים שנאספו על ידי בני המשפחה, ורק לאחר מכן טענה כי המבקשת חייבת לה סכום כסף משמעותי נוסף.  

המבקשת טוענת כי היא החזירה למשיבה את ההלוואה 4 חודשים לאחר שהיא לקחה אותה. לטענתה, הסכום הנוסף אותו דורשת המשיבה כי המבקשת תשלם, מעבר לסכום ששולם עד כה,  מגלם ריבית של 60% על ההלוואה. המבקשת טוענת כי כאשר המשיבה הסכימה לפרעון מוקדם של ההלוואה, היא הסכימה למעשה לראות את ההלוואה כאילו נעשתה מלכתחילה לפרק זמן של 4 חודשים.

המבקשת טוענת כי על פי ס' 10.1.5 להסכם, היתה נתונה למשיבה זכות להעמיד לפרעון מיידי את כל היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה במקרה של פטירת המנוח, ובהתנהגות המשיבה יש לראות משום מימוש זכות זו שלה.

6.         המבקשת טוענת עוד, כי הסכם ההלוואה הוא חוזה אחיד, וס' 10.1.5 בו הוא תנאי מקפח. זאת משום שהוא מאפשר רק למשיבה להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי בתנאי הסעיף, ואינו מאפשר ללווים לעשות זאת.

המבקשת טוענת כי שיעור הריבית המקסימאלי שנקבע בהסכם ההלוואה אינו עולה בקנה אחד עם השיעור המקסימאלי על פי חוק ההלוואות.

כן טוענת המבקשת כי הריבית אותה דורשת המשיבה היא ריבית נשך, שאין לאכוף אותה, מטעמי תקנת הציבור ועקרון תום הלב.

טענות המשיבה

7.         מנגד, טוענת המשיבה כי אין לקבל את טענות המבקשת.

לטענתה, ההלוואה מורכבת מחמישה מרכיבים - קרן, הצמדה לדולר, ריבית הסכמית בשיעור של 2.1% לחודש, פיצויים מוסכמים בשיעור של 15% מהיתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה, וריבית פיגורים בשיעור 0.11% ליום, הנצברת מדי יום ביומו.

8.         המשיבה טוענת כי ההצמדה מהווה שמירה על ערך הכסף, ואין לראות אותה כריבית.

באשר לריבית ההסכמית, טוענת המשיבה כי היא בשיעור שבית המשפט לא יתערב בו, שכן הוראות חוק ההלוואות אינן חלות על ההלוואה, לאור שיעור הסכום אותו הלוותה המשיבה ללווים, העולה על הסכום המקסימאלי הנקוב בחוק הנ"ל.