פסק-דין בתיק הפ 236/05

1.         זו תובענה לסעד הצהרתי שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה בה התבקשו הסעדים הבאים:

א .         להצהיר כי הבעלות במקרקעין, הידועים כחלקה 27, בגוש 13755 ועליו בית פרטי, הידוע גם כבית ברחוב רמב"ם 7 בביריה (להלן - המקרקעין, או המגרש) עברה בשלמות לבעלותם המלאה של המבקשים, נקייה מכל זכות צד ג'. 

ב .         לחלופין, להצהיר על בטלות התניה בהסכם ועל תוקפו של הסכם על אף בטלות התניה.

ג .          לחלופי חילופין, להורות למשיבה 1 או מי מטעמה, להצהיר כי אין לה צורך במתן רשות למעבר דרך חלקת המבקשים לחלקתה, לאור קיומה של דרך חלופית וכי אין לה כל דרישה בנוגע למקרקעין נשוא תובענה זו.

2.         רקע עובדתי :

א .         החלקה נשוא התובענה הייתה ידועה בעבר כחלקה לא מוסדרת בגוש 13745, בשטח של כ- 600 מ"ר.

ב .         ביום 15/2/1984 נחתם חוזה חכירה בין מינהל מקרקעי ישראל לבין משיבה 1 ובעלה ניסים כוכבי. אל חוזה החכירה צורף תשריט ובו סומן המגרש שהוקצה לבני הזוג כוכבי על-פי חוזה החכירה, כמגרש 26א'. כמצוין בתשריט שטח מגרש 26א' היה 600 מ"ר.

ג .          לימים בוצע הליך של פרצלציה ומגרש 26א' הנ"ל קיבל את סימונו הידוע כיום, קרי חלקה 27 בגוש 13755, שגודלה הוא 630 מ"ר (תשריט מדידה של המקרקעין צורף כנספח ב' לכתב התשובה מטעם מינהל מקרקעי ישראל).

ד .         בעקבות ההסכם שנחתם ביום 20/10/1997 בין משיבה 1 לבין בעלה ניסים כוכבי, הועברו כל זכויות החכירה במקרקעין הנ"ל למשיבה 1 (ראה נ/4 "כתב העברת זכות חכירה שאינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין").

ה .         ביום 30/1/2003 נחתם בין משיבה 1 לבין המבקשים הסכם מכר מקרקעין (להלן - ההסכם) לפיו רכשו המבקשים את הזכויות במקרקעין ממשיבה 1 (ראה העתק מההסכם שצורף כנספח א' להמרצת הפתיחה).

ו .          ביום 10/2/2004, או במועד סמוך לכך, נתקבלה במינהל מקרקעי ישראל בקשה להעברת זכויות משיבה 1 במקרקעין על שם המבקשים (הבקשה להעברת זכות צורפה כנספח ג' לכתב התשובה מטעם מינהל מקרקעי ישראל).

ז .          בעקבות כך, ביום 16/2/2004 נחתם כתב העברת זכות חכירה שאינה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, לפיו הועברו זכויות החכירה במקרקעין ממשיבה 1 על שם המבקשים (ראה נ/2 "כתב העברת זכות חכירה שאינה רשומה בלשכת רישום מקרקעין"). בכתב ההעברה הנ"ל צוין במפורש כי שטח המקרקעין הוא 630 מ"ר. על כתב ההעברה הנ"ל חתומים המבקשים בעצמם ומשיבה 1 באמצעות עו"ד חליחל על-פי ייפוי כוח בלתי חוזר (ייפוי הכוח צורף לתצהירו של עו"ד חליחל).

ח .         בסעיף 2א' להסכם מכר מקרקעין הנ"ל בין הצדדים נקבע כי שטח המקרקעין הנמכרים הוא 500 מ"ר בלבד. כעולה מכתבי בי-דין של המבקשים ושל משיבה 1 וכפי שהדבר גם התברר במהלך שמיעת הראיות, בין הצדדים נטושה מחלוקת בדבר משמעותו של סעיף זה.

3.         אלה בתמצית טענות המבקשים :

א .         המשא ומתן שנוהל בין המבקשים לבין משיבה 1 והכסף ששולם, התייחס למלוא שטח המקרקעין ולא לשטח של 500 מ"ר. רק זמן קצר לפני חתימת ההסכם טען לפתע מר אברהם נחשון, אחיה ונציגה של משיבה 1 כי חלק מהמקרקעין (130 מ"ר) חייב להישאר ברשות משיבה 1, היות וחלק זה משמש כדרך גישה יחידה אל הבית השכן, מגרש מס' 26, השייך להוריה המנוחים של משיבה 1.

ב .         לימים התברר למבקשים כי המצג שהציגה משיבה 1 באמצעות אחיה הוא מצג שווא ומהווה הטעיית המבקשים, מאחר וקיימות דרכי גישה נוספות אל חלקה 26, בית הוריה של משיבה 1.

ג .          זאת ועוד, השטח המגודר, כמפורט בסעיף 2א' להסכם, אינו 500 מ"ר אלא פחות, מאחר וחלק ממנו (חלקה 24) מהווה שטח ציבורי ואינו שייך למשיבה 1 והיא לא הייתה רשאית להכלילו בשטח המגודר.

ד .         משהוצג בפני המבקשים מצג השווא הנ"ל ומשמסתבר להם כי לא הועמדו לרשותם אפילו 500 מ"ר כמוסכם, אזי בטלו המבקשים את הסכמתם לאפשר למשיבה 1 שימוש ביתרת המקרקעין (שטח של 130 מ"ר) ודרשו לקבל לידיהם את המקרקעין בשלמותם, בהתאם למה שדווח לרשויות המס ובהתאם לרשום במינהל מקרקעי ישראל.

ה .         לא ניתן לפצל חלקת מקרקעין ולא ניתן למכור חלק מסוים ממקרקעין. לפיכך, הסכמה של הצדדים, המעוגנת בסעיף 2א' להסכם, למעשה אינה ברת ביצוע ולכן מסוכלת ויש לבטל תניה זו בהסכם.